הנסיקה הלטינית של כהן החלה באלבומו השני ("לא דמיינתי"), עם השירים "זה לא את" ו"כואב אבל רומנטי", ששילבו גיטרות ספרדיות חושניות והקנו לו סטטוס של מאהב לטיני א־לה אנריקו איגלסיאס. אך באלבומו השלישי ("כל כך יפה לך"), הוא לקח את הנסיקה הזו צעד אחד קדימה ותרגם אותה לקריירה בינלאומית, ולו בזכות שיר הנושא שבו שיתף פעולה עם הזמר הלטיני דסמר בואנו ועמו הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים בקובה; ועם Subeme La Radio, הדואט עם אנריקה איגלסיאס.

במוצאי השבת האחרונה, השיק כהן את אלבומו החדש במופע מושקע בהאנגר 11 בנמל תל אביב, שהייתי מגדירו כחגיגה לטינית משכרת חושים נוסח הוואנה, עם צלילים אקזוטיים שפרטו היטב על מיתרי הלב.

הגעתי למופע מבלי שהכרתי את כל שירי האלבום, למעט השירים שצוינו דלעיל שכבר יצאו לרדיו. אך לא צריך לבוא מוכנים מראש, שכן מהאזנה ראשונה אין כל בעיה להתמכר לקולו המלטף.

לצד שירים חדשים כמו "אהבה זה הפואנטה", "אללה מעכ", "פלאברה" ו"באמצע החיים", שליטפו רכות את הנשמה, לא ויתר כהן על כמה מלהיטיו הישנים, הרומנטיים והמוכרים, שבהם קנה את עולמו והמופע לא יכול להיות שלם בלעדיהם, ובהם "אל העולם שלך", "מפריז ועד ליפו", "אקוט שרי" (עם מגי אזרזר) ו"בואי נדבר". ההפתעה במופע הייתה ביצוע נוסטלגי, רומנטי ומרגש של כהן ל"אספרה", להיטו של חוליו איגלסיאס בגרסתו העברית, כמו גם ביצוע סוחף של כהן עם הזמר הברזילאי גילמר גומז ל"ביילנדו".

כפרפורמר, כהן היה כריזמטי וחייכן, ושילב בנונשלנטיות פשטות, ענווה, הומור, בדיחות הדעת וחינניות, שאפשרו לקהל להפחית מהמינון הגבוה של הקיטש הרומנטי ביצירותיו, והצליח לספק היטב את הסחורה, מותיר אחריו טעם של עוד.