לפני כשנתיים הוציא היועץ המשפטי דאז, יהודה וינשטיין, הודעה לתקשורת שבה נאמר כי גלי צה”ל, בדיוק כמו כל תוכן עיתונאי אחר, יכולה לקבוע את הפלייליסט שלה ללא התערבות של שרת התרבות או שר הביטחון. ההודעה באה לאחר בקשתה של שרת התרבות מירי רגב לשנות את מאזן השמעות המוזיקה הים תיכונית בתחנה. "אין מקום להתערבות של גורמים פוליטיים בהכתבות תכנים אלה, ובוודאי שאין מקום להתערבותה של שרת התרבות שלה אין כל סמכויות ביחס לתחנה זו", אמר וינשטיין.

דבריו אז מתכתבים עם תגובתו כיום של היועץ הנוכחי, אביחי מנדלבליט, לבקשתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן לאסור השמעה בתחנה של יצירותיו של יהונתן גפן. האחרון העלה את חמתו של השר בעקבות שיר שנוי במחלוקת שכתב והעלה לחשבון האינסטגרם שלו. בשיר, למי שפספס, כתב גפן כי יבוא יום ובוא תעמוד עהאד תמימי באותה שורה עם דמויות נשיות אמיצות כגון ז'אן דארק, חנה סנש ואנה פרנק.

אין זו התערבותו הראשונה של ליברמן בתכנים המושמעים בתחנה הצבאית. לפני כשנה וחצי הוא נזף במפקד גלי צה"ל לשעבר, ירון דקל, בעקבות תוכנית ששודרה בתחנה על המשורר מחמוד דרוויש.

רק לפני כחודש ישב מפקד גלי צה"ל הנוכחי, שמעון אלקבץ, בדיון מיוחד על עתיד התחנה מול אנשי משרד הביטחון והצבא, ופרש את משנתו בעניין עתידה של התחנה תחת כנפיו של משרד הביטחון. האתגר הגדול מבחינתו של אלקבץ הוא לשמור לא רק על גיוס החיילים לתחנה, אלא גם על עצמאות עיתונאית וכלכלית.

מפקד גלי צה"ל, שמעון אלקבץ. צילום: פלאש 90מפקד גלי צה"ל, שמעון אלקבץ. צילום: פלאש 90

אבל כדי לעשות סדר כדאי לחזור קצת אחורה: ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן־גוריון, הקים ב־1950 את גלי צה”ל כדי "שתהווה אמצעי קשר יעיל לכוחות הצבא ותשמש כמכשיר לחינוך הנוער והעם”. ואכן, זה מה שקרה בשנים הראשונות לתחנה, עד כניסתו של יצחק לבני ז”ל בשנת 1967, שהחליט שהמאזינים זכאים לשמוע גם נושאים אחרים מלבד ענייני צבא. לבני היה זה שהביא אל התחנה הצבאית - שהחלה לשדר בכל שעות היממה - את דן בן אמוץ, יעקב אגמון ואחרים, וחולל מהפכה הן בשידור והן בשיח.

מרדכי נאור, סגנו של לבני משנת 1971 ומפקד התחנה בשנים 1974־1978, מספר על ימים שונים: “הייתה הפרדת רשויות. גלי צה”ל היו כפופים לצבא, מעלינו היה קצין חינוך ראשי, מעליו ראש אכ”א ומעליו הרמטכ”ל, שאליו היו מגיעים עם מפקד התחנה במקרים ממש קיצוניים. היו שיחות עם קצין החינוך הראשי ועם ראש אכ”א אולי אחת לשנתיים. שר הביטחון? הוא היה אז בדרגת אלוהים”.

נאור, היסטוריון וסופר, הוציא ספר ושמו "רדיו חזק - הסוד והקסם של גלי צה"ל מבט אישי". בין האנקדוטות המשעשעות בספרו הוא מתאר כיצד רפול תבע מגלי צה"ל לנגן אך ורק שירים רוסיים. כשנאמר לו שאין יותר מ־50 שירים כאלה, הוא ענה: "אז תתחילו לשדר את השירים הללו מחדש".

שום התערבות של משרדו בתכנים?
“הייתי שם שבע שנים, ארבע מתוכן כמפקד התחנה, ואני יכול לומר שמעולם לא הייתה התערבות ישירה. שר הביטחון היה דיין, אחר כך עבדתי עם פרס ותקופה קצרה מול עזר ויצמן. והנה אנקדוטה על ויצמן. הוא אמנם לא התערב בתכנים ישירים בתחנה, אבל אחז בדעה של הרמטכ"ל גדי איזנקוט וטען שגלי צה”ל לא טובה לצבא. אבל אחרי דיון גדול הוא חזר בו מהתבטאותו. מעולם לא הייתה התערבות בנוגע ל’מדוע שידרתם את זה’ וכו'. הרמטכ”ל היה מוטה גור, וגם ממנו לא שמעתי דבר”.

מרדכי נאור. צילום: מירי צחימרדכי נאור. צילום: מירי צחי

בעלי הבית

את לבני ז”ל כבר אי אפשר לשאול, אך בתקופת כהונתו הורה שר הביטחון שה דיין להוריד את תוכניתו של דן בן אמוץ, “טעם וריח”, בשל התבטאויות נגדו. “בשנות ה־70 היו כמה שערוריות קטנות שדרשו את התערבות קצין החינוך הראשי ופעם אחת, במקרה של בן אמוץ, את התערבותו של שר הביטחון”, אומר פרופ' רפי מן מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל ומנהל מחלקת החדשות בגלי צה"ל באמצע שנות ה־70. “גלי צה”ל הייתה בראשית התעצמותה בשנות ה־70, ורוב הלחץ הפוליטי הופנה דווקא כלפי קול ישראל. בגלי צה”ל הלחצים היו פחותים. זו אומנם תחנה צבאית, אבל היה לה חופש גדול יותר מלקול ישראל. כשהיו מקרים של התערבות, היה מאמץ גם בכנסת מצד הפוליטיקאים להתנגד לזה".

אך בל נשכח את המהומה שהגיעה לדיון בכנסת כשבמלחמת שלום הגליל טענו אבשלום קור ועמנואל הראובני שהתחנה משתפת פעולה עם אש”ף בשל התבטאויות בעייתיות.
“זו פרשה קצת אחרת. טענו שגלי צה"ל משרתת את אש"ף באפיון חלק מהשידורים שלו. זה כמובן עורר סערה, והרמטכ"ל דאז, רפול, החליט למנות קצין בודק. מי שקיבל את התפקיד הזה היה אלוף משנה ראובן גל, שהיה קודם לכן ראש מחלקת מדעי ההתנהגות ועשה בדיקה מאוד יסודית. בסופו של דבר הוא פרסם דוח שבו נאמר שאין בהאשמות האלה שום בסיס. זו הייתה פרשה שטלטלה את התחנה. שר הביטחון היה אריק שרון, וגם הוא לא ממש רווה נחת ממה ששודר בגלי צה"ל. על פי הנחיה של הלשכה שלו, הפסיקו שידורים של כמה חיילים שעבדו בתחנה. אבל הסיפור עם אבשלום קור היה הפרשה הסוערת ביותר באותה התקופה. התערבות של מפקד גלי צה"ל או קצין חינוך ראשי בהיררכיה הצה”לית היא ברורה. אבל אחרי הדיון בעקבות תלונתו של אבשלום קור הייתה אנחת רווחה, כאשר דוח הבדיקה של אל”מ גל הורה כי כך צריכה לנהוג תחנה בזמן מלחמה”.

ח”כ נחמן שי, מפקד גלי צה”ל בשנים 1985־1989, מספר שיצחק רבין, שר הביטחון דאז, "מעולם לא היה מעז לומר לי דבר כזה. הוא מינה אותי לתפקיד, אך מעולם לא פנה אליי בפניות כאלה. לא אגיד לך שמעולם בהיסטוריה לא הרים מישהו מלשכת השר טלפון, זה בטוח קיים, אני לא זוכר מקרה קונקרטי. אבל השאלה היא מה תוכן השיחה, איך היא נעשית ומה יש בה. אגב, האם שר הביטחון יתקשר למפקד טייסת בחיל אוויר ויבדוק איזה חימוש הוא התקין על המטוסים לקראת התקיפה בעזה? לא. אז זה אותו דבר".

כמפקד התחנה החלטת לאסור בעצמך השמעות של שירים. "יורים ובוכים" של נורית גלרון למשל.
"היו לי תקדימים כאלה, ואני תמיד מסמיק כשאני מספר את זה. היו לי כאבי לב אז וגם היום. הייתה לי בעיה בתקופת האינתיפאדה הראשונה עם שירים שהעלו אמירות פוליטיות מסוימות. לא מנעתי את ההשמעה בכלל, אלא אמרתי 'תהיו צנועים יותר'. שירים הם אקט של מחאה. ואני זוכר שרפי (רשף) היה לי כל הזמן מול העיניים, והוא חבר טוב ולא היה לי נוח, לא ממנו ולא מנורית, אבל אמרתי לעצמי שזו תחנה צבאית, הייתה בה ביקורת על צה"ל, ובזמנו גם צה"ל עצמו לא ידע מה עושים באינתיפאדה. יכול להיות שהיום לא הייתי עושה את זה. אל תשכחי שגם הייתי צעיר ב־30 שנה".

נחמן שי. צילום: הדס פרוש, פלאש 90נחמן שי. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

היו פעמים שמפקדי גלי צה"ל הורו לא לשדר שיר מסוים. זה קרה לשירו של יזהר אשדות, “עניין של הרגל”, שירון דקל פסל את השמעתו. "נוסח ההודעה המשתלח אינו עומד בשום כלל של אתיקה עיתונאית", הגיב אשדות אז בחריפות.

ח"כ שי טוען כי ברגע שהרמטכ"ל החליט להוציא את התחנה מצה"ל, הוא חשף אותה לכוחות השוק. "זה כמו להוציא ילד מוגן מהבית לג'ונגל, והוא לא יודע איך להתנהג", הוא אומר. "התחנה נחשפה בעצם באופן ברור ללחצים פוליטיים, ואין לה שכבת הגנה. מה זו ההגנה הזאת? גוף ציבורי כמו הנהלה ציבורית, יו"ר ציבורי, מישהו שאינו שייך למערכת הממשלתית. אנחנו מדברים על שידור ציבורי ממלכתי, לא על שידור פרטי. התחנה היא לא של ליברמן וגם לא של איזנקוט, לצורך העניין. כל עוד זה היה בצה"ל, היה תמיד ברקע שר ביטחון. אני לא מכחיש שלפעמים היה יכול לבוא טלפון מלשכת השר המביע אי־נחת מתוכנית או אמירה. בסדר, שמענו ועברנו הלאה. צה"ל היה בעל הבית, אבל זה לא אומר שזה בעל בית במתכונת פרטית. הבעלים האמיתיים הם הציבור הרחב, וזה משהו דבר שלצערי הרב נשכח בהליך הזה".

ב־2016 שמעתי אותך מתבטא נגד ליברמן שהוא לא "עורך העל של גלי צה"ל", והנה שוב אותו הסיפור.
"הגופים לא יכולים לעמוד מול שר דומיננטי ובעל כוח כמו שר הביטחון. לכן כשהרמטכ"ל הוציא אותם מצה"ל, הוא הפקיר אותם. במשרד הביטחון הם לא צריכים להיות ולא יכולים להיות. זו אנומליה. לא שמעתי את השר כשעירית לינור דיברה על הנשיא כמו שהיא דיברה. למה הוא לא העניש אותה אז? ואת זה היא עשתה כשדרית בתחנה. יהונתן גפן הוא אפילו לא שדר בתחנה".

גם סרבנים ומשתמטים
“מה שהכי מרגיז אותי הוא שהכתובת הייתה על הקיר” אומר ח”כ שי. “מהרגע הראשון אמרתי שזה לא עובד. ידעתי שליברמן לא יעמוד בפיתוי. זה בניגוד לדי־אן־איי שלו ושל הרבה פוליטיקאים, שלא יכולים להתאפק. היה הסיפור שהוא ישמיע יותר מוזיקה מזרחית. האם מחר הוא ייכנס גם לפלייליסט של גלגלצ?"

אביגדור ליברמן. צלם : סיון פרג' אביגדור ליברמן. צלם : סיון פרג'




ומה לגבי איסור השמעת זמרים שהשתמטו?
“בדוחק אפשר לעשות זאת כי הם יוצאים נגד צה”ל, אבל יהונתן גפן שירת בצה”ל ונלחם בשתי מלחמות. אי אפשר לומר שהוא לא פטריוט. הוא ביקורתי, ואי אפשר לסתום פה פיות במדינה הזאת. ולא שהוא אמר את זה בשידור. אי אפשר לחסום את השיח הציבורי במדינה דמוקרטית, והכי מצחיק שזה קורה בשבוע שבו ראש הממשלה ופנס דיברו על הדמוקרטיה התוססת. גם יהונתן גפן הוא חלק מהדמוקרטיה”.

"הייתי מפקד התחנה תחת שלושה שרי ביטחון ומעולם לא קיבלתי הנחיה כזאת או דומה לה באופן חד־משמעי", מספר אבי בניהו, שהיה מפקד גלי צה"ל בשנים 2001־2007. "כן, היו קולות מסביב. היו להם דעות ורצונות ומאוויים, אבל אני עשיתי כראות עיני".

אתה זה שהדיח את השדרנית רונית כפיר.
“כדי להרחיק מהמיקרופון את השדרנית בעקבות אמירתה לא הייתי צריך אף אחד מעליי, כשאמרה שילדים בני שלוש נמצאים בבנק המטרות של טייסי חיל האוויר בלבנון. את יכולה לומר שנהרגים ילדים בני שלוש, אבל את לא יכולה לומר שילדים הם חלק מבנק המטרות בכוונה. הוצאתי אותה מהתחנה וקיבלתי צרחות ומחמאות. כמו כן, שכנעו אותי לשדר קונצרט של הדג נחש בשידור חי של גלי צה"ל וגלגלצ ואישרתי. ואז אני רואה ראיון עם חברי הלהקה שהם מספרים איך הם משתמטים מהמילואים. בלי לדבר עם אף אחד ביטלתי את השידור החי. בעידן של היום זה היה עושה הרבה יותר רעש. לא ביטלתי להם השמעות, אבל את הקונצרט המיוחד כן".

סיפרת שבתקופת כהונתך קיבלת הוראות לא לראיין סרבנים, לא להשמיע את אביב גפן ואפילו להשעות עיתונאי בתחנה.
"שנות כהונתי היו סוערות ושנויות במחלוקת בגלל מלחמת לבנון השנייה, ההתנתקות והאינתיפאדה השנייה. אמרו לי: 'כן תראיין סרבנים, לא תראיין סרבנים'. אני ראיינתי סרבנים כי חשבתי שהתחנה צריכה לנהל שיח תחת אש. זו תחנה ציבורית, והיא צריכה לנהל את השיח של החברה הישראלית. אנחנו מספיק חזקים. יום אחד אשתו של רפול, עופרה מאירסון, כתבה מאמר בזכות הסירוב. זו אשתו של רמטכ"ל לשעבר, אז לא לראיין אותה? ברור שמולה שמתי את אמנון ליפקין־שחק, אבל אף אחד לא נתן לי שום הוראה. ואם ניסו לתת לי הוראה, זרקתי אותה למדרגות".

"אני אעשה מה שאני חושב כעורך ראשי. כשאמרו לי שצריך להפסיק להשמיע את אביב גפן כי הוא משתמט ומגזים, אמרתי שאנחנו לא משטרה צבאית. באותו שבוע בדיוק הוא נבחר כזמר השנה בגלגלצ על ידי חיילי צה"ל. ניהלו איתי מלחמות: קצין חינוך ראשי אלעזר שטרן, שהוא חבר שלי, משפחות שכולות ופוליטיקאים טענו שאני לא יכול לשדר מי שלא שירת בצבא. בתגובה שלחתי אליהם רשימה של כל חברי הכנסת שלא שירתו בצבא כדי לבקש אישור לראיינם. לא חזרו אליי עד היום. את הסיפור עם עמית סגל פרסמתי רק כשמלאו עשר שנים להתנתקות. בהתנתקות קיבלתי פקודה מהרמטכ"ל להדיח עד הערב שדר שכינה את ההתנתקות 'גירוש' (הוא כבר לא היה חייל), וכמובן שסירבתי. אמרתי לרמטכ"ל בשקט: 'הפקודה שלך לא חוקית ואין לי כל כוונה ליישם אותה'".