חרבות באוויר ושואו מטריף חושים: מקהלת הצבא האדום הדהימה את ת"א

החל מהעלייה השנייה ועד החמישית נשטפה ישראל לראשונה בגל שירים שהגיעו מרוסיה והפכו במרוצת השנים ובתחפושת עברית לחלק בלתי נפרד מקאנון השירים העבריים קרי הקלאסיקות הישראליות. שירים כמו "רותי", "דוגית נוסעת", "ליושינקה", "רינה", "תכול המטפחת", "בואי אמא", "בדומיה", "לבלבו אגס וגם תפוח" (קטיושקה) ועוד עיצבו את הפסקול הישראלי והפכו לפופולריים מאד ברחבי הארץ.

אותה משיכה שלנו, הישראלים, ככל העולם בעצם, לשירים הרוסיים שכללו תמיד מלודיות פשוטות וקליטות שקל לעכל אותן לכל אוזן, מערבית ומזרחית, הפכה את מקהלת הצבא האדום על שם אלכסנדרוב שנוסדה בשלהי 1928, לפופולרית מאוד.

המקהלה נוסדה בכדי ללוות ולהרים את מורל החיילים הרוסיים, דרך השמעת שירים באמצעות מכשיר הקשר או הופעה חיה, והייתה בעלת חלק חשוב בתרומה לניצחון ולחוזק הצבא הרוסי גם בזמן מלחמת העולם השנייה.

בשל הפופולריות הגדולה של השירים הרוסיים בארץ, ישראל תמיד חיבבה את מקהלת הצבא האדום, שבהרמוניות מופלאות של נגנים וזמרים, ביצעה בשפת המקור את השירים הללו שהפכו לנכסי צאן ברזל בעברית.

לכן, כשהגעתי אמש למופע המיוחד של מקהלת הצבא האדום, החוגגת בימים אלו 90 שנה להיווסדה בהיכל התרבות בתל אביב, היו לי ציפיות גבוהות המון תשוקה לשמוע אילו שירים מוכרים לאוזני אחווה במופע.

האולם, שהיה מלא עד אפס מקום בעיקר באנשים הנושקים לגיל 60 צפונה, זכה לבמה מעוצבת ומתוכננת בקפידה שתוכל להכיל קרוב למאה אנשי המקהלה ונספחים נוספים.

כשהמקהלה עלתה לבמה עם דגלי רוסיה וישראל שלובים זה בזה, לא יכולתי להסתיר את ההתרגשות מהיחסים החמים בין שתי המדינות ולו בשפת המוזיקה. קודם כל התמקמה קבוצת הנגנים שכללה עושר מוזיקלי (כולל הכלי הרוסי האולטימטיבי – הבללייקה) ואחריה סוללת הזמרים. בהמשך הגיע המנצח הראשי, קולונל גנדי.

אני מודה, בחלקו הראשון של המופע, התקשיתי לזהות את השירים ששרה הלהקה ברוסית, שכן מרביתם לא היו שגורים באוזניי בשפה העברית, אך עם זאת, לא יכולתי שלא להתלהב מהביצועים המרטיטים והמכשפים, מהדיוק והמשמעת הרבים (וקרוב לוודאי גם שהנוקשים) שחברי המקהלה הציגו ובעיקר מהשואו מטריף החושים של עשרות רקדני המחול שנתנו קטעים ריקודיים בין השירים עם כוראוגרפיה פדנטית וקשה לביצוע כמו הטלת חרבות באוויר מבלי לערוף לאיש ראש.

בחלקו השני של המופע, וזה שהקהל במרביתו ציפה לו, התארחה גם להקת הגבעטרון המיתולוגית והוותיקה שבימים אלו מציינת 70 שנה להיווסדה. הגבעטרון, תחת ניהולו המוזיקלי של אילן גלבוע, ניסתה להשתלב היטב עם מקהלת הצבא האדום בשירים כמו "אור וירושלים", אך בהתחלה נראה כי תזמורת המקהלה וזמריה התעלו על קולות הגבעטרון, מה שיצר הרמוניה שנשמעה לי קצת חסרה. החוסר הזה התבדה כשהמקהלה שרה עם הגבעטרון את הקלאסיקה "ים השיבולים" בצורה שאי אפשר היה להישאר אדיש לצליליה.