ב־1994, אחרי אלבומו הקודם, "זרעי קיץ", החליט מאיר אריאל ז"ל, אז בן 52, לנבור עמוק בנשמתו ובשורשיו ורקח מדם לבו את "רישומי פחם", אלבום שנמכר בכמה מאות עותקים, אך ממרחק הזמן הפך לאלבום שחצה את גבולות הזמן ומחסומיו.

ב־8 באוגוסט, ז' באב, יומיים לפני ט' באב, ייערך במוזיאון תל אביב "רישומי פחם באב", וכך ניסחו מארגניו את תוכנו: "מופע מחווה ל'רישומי פחם', אלבומו המופתי של מאיר אריאל, נביא העברית החדשה, בניסיון לפענח את המסרים החתרניים, על רקע ימי בין המצרים".

במופע, בניהולו המוזיקלי של אייל תלמודי ובהנחיית יאיר יעקב, ישתתפו שחר אריאל (בנו של מאיר), מאיה בלזיצמן, מתן אפרת, עדי רנרט, אלון עדר ויונתן בלומנפלד. הדוברים במופע יהיו פרופ' נסים קלדרון וגלית דהן קרליבך.

"בשנים האחרונות לחייו, שהוא לא ידע שיהיו האחרונות, ירדה על מאיר מצוקה שיש לה הרבה צדדים", מספר פרופ' נסים קלדרון, שכתב את "ארול 1", הביוגרפיה של מאיר אריאל. "הייתה לו מצוקה של חיפושי אמונה. מחשבה של מי שעזב את הקיבוץ, אך נותר מאחור. זה היה החשבון הפוליטי שלו עם התרבות הישראלית, מחאה נגד התרבות המכנית המערבית שהשתלטה כאן. הכל ביחד הוביל אותו בפעם הראשונה והיחידה בחייו להוציא אלבום קונספט".

נסים קלדרון. צלם : יותם גלאוןנסים קלדרון. צלם : יותם גלאון

מה היה הקונספט?
"היו כמה שלבים. היה קונספט שנקרא 'יש תורם'. כלומר, לבנות קונספט על תרומות לב. כלומר, מצב שבו אדם חי על חשבון אדם אחר. הוא חיפש לבנות את זה על יסוד פרשת מגדל בבל. אחר כך הוא הלך לכיוון ספר דניאל. יש ליצירה הזו המון טיוטות והתלבטויות. בסוף הוא השאיר רסיסים של הדבר הזה. מצד אחד זה אלבום קונספט, אבל מצד שני, השירים שומרים על הייחודיות שלהם, והקונספט לא מהודק.

"יש לו חשבון קודר עם תרבות מכנית מדי. על זה השיר 'חיית הברזל'. מציאות של בני אדם על רפסודה, שצריך להפיל ממנה מישהו כדי שהרפסודה תמשיך לנוע. יש התבוננות על הקיבוץ, וציטוטים מאוטוביוגרפיה שהוא כתב מפי אביו, ועוד. למרות הקדרות הזו, זה נגמר בצורה אופטימית, עם חזון של דרום תל אביב, שבטי ישראל והמלכויות השונות".

יש הטוענים שמדובר באלבום נבואי.
"אני לא כל כך אוהב את המונח נבואה. מאיר ידע שמסורת הנבואה הייתה מאוד חשובה בשירה העברית. ביאליק כתב כמעין נביא מודרני. מאיר הבין את זה, ובאלבום הזה הוא לקח את הנביא דניאל, שהוא בעצם נביא ילד שלא מוכיח תוכחות, אלא רואה חזיונות ולא מבין אותם בכלל, בתקופת החורבן וגלות בבל. במקום למנות את מאיר לנביא סטריאוטיפי, כדאי להתבונן באופן המאוד ביקורתי, אפילו מחויך, שהוא הסתכל על מסורת הנבואה והביא אותה אל היצירה שלו".

האלבום הוקלט בהפקה עצמאית ב"אולפן אחר" בבני ברק. תהליך ההקלטה היה מינימליסטי: דורון פיקר על קלידים ואקורדיון, אריאל על גיטרה וקלידים, וקרני פוסטל על צ'לו. השאר, כדברי קלדרון, שייך לידיו האמונות של המחשב.

"זה היה אחד האלבומים הראשונים בארץ שנעשו בטכניקת מחשב. היה טכנאי שעזר למאיר, שאמר לו שרק כך יוכל להיות עצמאי לחלוטין. הוא ביקש מקרני ודורון לנגן, ושילב את נגינתם. אבל כל השאר היה לגמרי לבד עם מחשב. אחרי שהוא סיים להקליט, הוא הביא את שלום חנוך, חברו הטוב, לאולפן, והשמיע לו את האלבום. שלום אמר לו שלא כדאי לו להוציא את זה. הוא לא אהב את האלבום ואמר: 'עכשיו יש לך קהל של עשרה אנשים. אם תוציא אלבום קונספט, בשילוב ארמית, תישאר רק עם שלושה אנשים'".

והוא לא שמע בעצתו.
"מאיר התעקש. זה בער בעצמותיו. הוא ידע שהאלבום מאוד תובעני, וחשב שאם אדם באמת יתאמץ להגיע לאלבום הזה, הוא יגיע. הוא אפילו לא שלח סינגלים מהאלבום לרדיו. כלום. אני שמח שהיום האלבום מקבל תהודה".

האלבום, שיצא ב־1995, מכיל שירים שהפכו במשך הזמן לקלאסיקות, בהן: "חיית הברזל", המבוסס על חזון ספר דניאל; "דמוקראסי", שמצייר את הדמוקרטיה כחשפנית וולגרית; "בס בּבְּלוּן", שעוסק בביצת בבל, ובמה שנשאר מממלכת בבל שנחרבה; ו"ס'אוחתו אעפעס #3", שעוסק בעזיבת אריאל את קיבוץ משמרות.

"האלבום רלוונטי גם היום", טוען קלדרון. "השאלה אם מלכות ישראל השלישית תיגמר בבבל, או שנקיים איזון בין המקורות שלנו, המצב הפוליטי והחברתי שלנו - היא ממש רלוונטית. השאלות העולות מ'רישומי פחם' רלוונטיות כל הזמן: אמונה או לא אמונה; הייטק מול רגשות; מדעי הרוח מול מדעי הטבע וכו'".

בחרתם בכוונה לערוך את המופע לקראת תשעה באב?
"בוודאי. אנשים רוצים לחבר את חשבון הנפש שלהם למסורת היהודית של תשעה באב, ולמחשבה שאנחנו אולי ניצבים בפני בעיה קשה מאוד. יחד עם זה, אנחנו מתמודדים עם המגמות ההרסניות של התרבות שלנו". 

"רישומי פחם באב", 8 באוגוסט, חמישי, 20:30, מוזיאון תל אביב