בשנים האחרונות אושפז קלפטר מספר פעמים בבתי החולים בשל המחלה שממנה הוא סובל, ב־2018 הוא אף שהה בטיפול נמרץ וסכנה נשקפה לחייו. כשנפגשתי איתו לאחר ששוחרר מבית החולים בבית קפה תל אביבי, הוא אומנם לא הכביר מילים אבל שמר על החיוך ועל האופטימיות ונהנה לשמוע מחמאות מהעוברים ושבים על פועלו. גם הפעם הוא מנסה לשמור על אופטימיות, אם כי הוא מודה שזה קצת יותר קשה עבורו ולו בשל העובדה שהוא לא מסוגל לעסוק במה שהוא אוהב יותר מכל - מוזיקה. "בגלל המחלה כבר חצי שנה לא נגעתי בגיטרה", הוא אומר בעצב. "מבחינה פיזית אני לא מסוגל לנגן, זה קשה מאוד. גם לא כתבתי שירים לאחרונה. אבל אני מקווה לחזור".
עד שזה יקרה, הוא ספון בביתו, לעתים נושא עיניו אל קירות הבית, שם מתנוססים אלבומי הזהב שאותם קיבל במרוצת השנים וגם תמונות משותפות עם חבריו החיים ואלו שהלכו לעולמם. אחד מהם הוא השדרן אלי ישראלי. "אלי ואני היינו חברים", נאנח קלפטר. "עברנו קורס צלילה ביחד וצללנו בתל אביב ובאילת. היינו נפגשים המון בשנות ה־80 וה־90 בפרלמנט של מסעדת 'כתר המזרח' יחד עם אריק איינשטיין ועוד חברים. חבל לי עליו, אבל זו דרכו של עולם".
את הזמן הוא מעביר בהאזנה לתחנות רדיו שונות. "אני מאזין לרדיו כל הזמן כדי לבדוק אם משמיעים שירים שלי, ולשמחתי משמיעים אותי לא מעט", הוא אומר שבע רצון.
קלפטר נולד בחיפה וגדל בתל אביב של שנות ה־50. "כל המשפחה שלי ניגנה", הוא מתאר. "אבא שלי ניגן על גיטרה וכינור, ואחי והדוד שלי ניגנו על אקורדיון. גם אני. כבר בגיל 7 התחלתי ללמוד לנגן על הכלי".
הצ'רצ'ילים הייתה אחת מלהקות הרוק החלוציות ופורצות הדרך במוזיקה הישראלית. היא זכתה להצלחה בחו"ל כשפעלה תחת השם "Jericho Jones". בארץ היא פרצה כשהפכה ללהקת הליווי של אריק איינשטיין. קלפטר היה חבר בלהקת הצ'רצ'ילים מהקמתה ב־1965 ולמשך שנתיים.
"אחרי 'הלוחשים' עברתי לנגן עם בחור בשם אריה תג'ר", מתאר קלפטר את השתלשלות הדברים שהביאו להקמת הצ'רצ'ילים. "עמי וסלווין סיפרו לי שפגשו שני נערים, מוזיקאים מצוינים - מיקי גבריאלוב וחיים רומנו. הם הציעו לי לחבור אליהם שוב ולהקים להקה. קראנו לעצמנו 'הלהקה של צ'רצ'יל', כי צ'רצ'יל היה הכינוי שלי בבית הספר, והתחלנו להופיע בכל מיני אירועים שארגנתי. באותה תקופה הושפענו מלהקה בריטית שהשתקעה בארץ ושנקראה 'הסינג סינג'. ביגס, אחד מחברי הלהקה, הציע שנקרא ללהקה: 'הצ'רצ'ילים', כי זה היה יותר קליט. בהמשך הופענו במועדונים של רוק'נרול כמו 'המסכה' ברחוב המסגר, ו'הרינגוס' בבת ים. ניגנתי עם הלהקה עד שהגיע הזמן להתגייס לצבא בגיל 18".
ב־1970 הוקם צוות הווי סיני במסגרת צוות הווי גיסות השריון. קלפטר, שהתגייס שנתיים קודם לכן לשריון, צורף לצוות כגיטריסט וזמר. עד השחרור ב־1971 הם הופיעו ברחבי סיני, וקלפטר הקליט ושר את שירו הראשון "ביל קרטר".
כיום זכורה להקת הסגנונות, אחת מלהקות הקצב הבולטות בסוף שנות ה־60, הודות לסולנה עוזי פוקס. אבל היה לה הרכב שונה בתחילת דרכה.
"בשנת 1968, במקביל לשירותי הצבאי, הקמתי יחד עם אבי קרפל, מאיר ישראל ורפי שוורץ את להקת הסגנונות שהופיעה בעיקר במועדונים", קלפטר מספר. "ביצענו גרסאות כיסוי לביטלס ולרולינג סטונס. אחרי שנה עזבתי את הלהקה ואלדד שרים הצטרף, בהמשך הצטרף עוזי פוקס כזמר, והלהקה שינתה את השם והפכה ל'עוזי והסגנונות'".
אחרית הימים, אחת הלהקות הראשונות שיצרו רוק פסיכדלי ומתקדם בעברית, פעלה במשך כשנתיים, החל מ־1971. היא הוציאה אלבום אחד שנושא את שמה ושנחשב כאבן דרך במוזיקה הישראלית. האלבום כלל את הקלאסיקות "יש לי יום הולדת", "העץ הוא גבוה", "אין מקום לשניים על עמוד חשמל", "פתחי לי את הדלת" ו"תחת עץ האקליפטוס". ב־1972 זכתה אחרית הימים בתואר "להקת השנה" ויצאה לסיבוב הופעות משותף עם אריק איינשטיין. כעבור זמן קצר התפרקה.
"המתופף זוהר לוי פגש אותי באחת ההופעות שלי עם צוות הווי סיני", משחזר קלפטר. "בהמשך, כשניגנתי עם הפלטינה, הוא הציע לי להצטרף ללהקה שהקים יחד עם אלי מגן, גבי שושן ומירי אלוני. עשינו במשך שנה חזרות באיזה מועדון ליד קולנוע 'פריז' בתל אביב. במקביל התפרנסתי כנגן סשנים בכל מיני הקלטות, למשל ב'שיר סתיו' של אריק לביא".
כוורת הייתה ועודנה אחת מלהקות הרוק־פופ המצליחות בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית, התשובה העברית לביטלס. חברי הלהקה היו דני סנדרסון, גידי גוב, יוני רכטר, יצחק קלפטר, מאיר פניגשטיין, אלון אולארצ'יק ואפרים שמיר. הם פעלו בשנים 1973־1976. הוציאו שלושה אלבומים מצליחים וזכו ארבע פעמים ברציפות בתואר "להקת השנה" ושלוש פעמים ברציפות בתואר "שיר השנה".
לאחר שלהקת כוורת התפרקה, ניגן קלפטר בעיקר בסשנים של אומנים שונים, בראשם אריק איינשטיין. בשנת 1978 החל לשתף פעולה עם יהונתן גפן במופע "שיחות סלון", שבו השתתפו גם דויד ברוזה ויעל לוי.
עבור המופע הלחין מספר שירים בהם "שיר אהבה בדואי" ו"אי ירוק בים". במקביל יצר לאלבום הבכורה של חברו, גידי גוב, את "חשבון פשוט" ו"בואי נישאר" ועבור המופע "הכבש השישה עשר" הלחין את "אני אוהב".
הרכב הפופ־רוק שבו היו חברים שלמה יידוב, יצחק קלפטר ושם טוב לוי, נוסד בשנת 1979 ופעל במשך שנה אחת בלבד. אבל בשנה הזו הספיקו חברי הלהקה להוציא אלבום מופתי שכלל את הלהיטים: "צליל מכוון", "ימים לבנים", "שיר אהבה בדואי", "ילדי הירח", "בלילה", "יכול להיות שזה נגמר", "לוקח ת'זמן" ועוד.
"הכרתי את שם טוב לוי עוד בימי הלהקה הצבאית, כשהוא שירת בלהקת פיקוד המרכז ואני הייתי בצוות הווי סיני יחד עם שלמה יידוב", מספר קלפטר. "לאורך השנים נפגשנו בהפקות ובהופעות. באחת מהן החלטנו להקים הרכב ולנגן ביחד מוזיקה שאנחנו אוהבים ושירים שכל אחד יצר. זו הייתה כימיה מהרגע הראשון".
חמישה אלבומי סולו הוציא קלפטר: "יצחק" (1981), "לבד" (1984), "מחזיק מעמד" (1988), "הרחובות ההם" (1993) ו"קצת דיפלומט" (2008). מתוכם יצאו להיטים גדולים כדוגמת "האהבה שלי היא לא האהבה שלו", "דמיון חופשי", "נפגשנו", "אני ואת אז", "מחזיק מעמד" ו"הרחובות ההם".
"כשנאסף אצלי חומר מקורי שכתבתי, החלטתי לעשות אלבום", מספר קלפטר על הדרך לאלבום הראשון. "יוריק בן דוד אז היה מפיק בחברת CBS. הצעתי לו להפיק אותי והוא אמר לי: 'מגיע לך' והפך למפיק של התקליט".
קלפטר שיתף פעולה עם אומנים רבים. עם יגאל בשן למשל יצר וביצע בדואט את "שנינו ביחד", ליעל לוי הלחין את "בלדה לנאיבית", לאריק סיני הלחין את "אם אתה בסביבה" (העיירה שלי), לגלי עטרי העניק את הלחן ל"סוף העונה", ולרבקה זהר את השיר "הלאה". אבל שיתוף הפעולה הפורה ביותר היה עם אריק איינשטיין.
השניים עבדו יחד מראשית שנות ה־70 ויצרו שני אלבומים משותפים, שאת שיריהם הלחין קלפטר: "יושב על הגדר" (1982) ו"שביר" (1983). בהמשך הוא הלחין שירים לשאר אלבומיו של איינשטיין לאורך שנות ה־80 וה־90, וניגן ברובם. בשנת 2011 הקליט איינשטיין את האלבום "אריק איינשטיין שר יצחק קלפטר", שבו ביצע מלהיטיו של חברו.
התרעות פיקוד העורף