"הרצון להוציא את האלבום החדש בער בי במהלך תקופת הקורונה, שבה האדמה רועדת תחת רגלי כולנו", זה האליבי שמציגה וירטואוזית החליל חפציבה ("חפצי") זר-אביב עם הופעת אלבומה השישי "Classical Rock Flute Covers". "לאחר שהקורונה הכניסה אותנו ללחצים ולחרדות נוכח אי הוודאות הכרוכה במגפה, עצרתי הפקה של אלבום יצירות מקוריות שלי בסגנון מוזיקת עולם באמצעות חליל הניי ושמתי אותו בצד כדי להוציא אלבום מלא כמוסות שמחה שיעלה לאנשים את הורמוני האושר, בהנחה שלמוזיקה יש המון השפעה על מצב הרוח שלנו".

מה יש בכמוסות האלה?
"גרסאות כיסוי לשירים של אגדות רוק קלאסיות מהעשורים הקודמים, המוכרים לרבים, במקום להקשות עם חומר חדש. כמי שמדלגת בין הסגנונות השונים, זה מגשים לי חלום ישן להוציא אלבום-רוק, לאחר שאני נוגעת לעתים בסגנון הזה בהופעות. כך פתחתי את הופעת להקת 'דיפ-פרפל' (סגול כהה) בסיבוב שלה בארץ, מה שהיה לגביי כבוד גדול".

עם מי יצרת את האלבום?
"האלבום הוא יצירה שכמעט כולה שלי. הקורונה אפשרה לי להתפנות להקמת אולפן, הנותנת לי לא להיות תלויה באחרים, תוך כדי התגברות על הטכנופובייה הטבעית ולימוד הנושא לעומק. כעת, אין מאושרת ממני על העצמאות שזכיתי בה. לצד החלילים והחליליות, הייתי כאן התזמורת של עצמי, כשבאלבום ניגנתי גם באקורדיון ובקלידים. לנגינה בתופים גייסתי את דניאל איצקוביץ', בני בן ה-25, המסיים לימודים של הנדסת תוכנה".

לא ברור איך, אך באלבום הזה מולטי זר-אביב חתומה גם על העיבודים, ההקלטות, המיקס והמסטרינג. "הודות לקורונה יכולתי להתפנות לכל זה", היא אומרת. "הודות' במירכאות, כמובן, כשבמשך השנה האחרונה מצאתי את עצמי בלי הופעות, בלי עבודה ובלי פרנסה, כשהכל עצר מלכת".

אלבומה  של זר-אביב הוא חגיגה לחובבי הרוק, כשהפתיחה ("לגור איתו", של צביקה פיק, השיר המוכר בביצוע של ריקי גל) והנעילה ("בגללך", של ארקדי דוכין, המוכר בביצוע של אריק איינשטיין) הם מתוצרת כחול-לבן - וביניהם לחני שירי רוק לועזיים, האהובים עליה וניתן לחגוג איתם לצלילי החליל. ביניהם, בין השאר, "אול מיי לאווינג" של הביטלס, "אהבה ישנה שלי מהתיכון"; "ווק אוף לייף", של הדייר סטרייטס"; "איי דונט טוק אבאוט איט" של רוד סטיוארט; "הלו" של ליונל ריצ'י "דונט סטופ מי נאו" של פרדי מרקורי, האהוב במיוחד על זר-אביב ועוד.

שורשיה של זר-אביב לבית זרביב, בתימן ובאלג'יריה, שם לדבריה למד בעיר קונסטנטין אנריקו מסיאס כיתה מעל אביה המנוח. היא מספרת, שאמה נתנה לה את השם הבלתי שגרתי חפציבה,  כשנולדה לה עוד בת במקום בן. כילדים רבים אחרים בילדותה ניגנה בחלילית ולאחר אינטרמצו עם האקורדיון, חתמה קבע על חליל הצד.

עם לימודיה באקדמיה למוזיקה  - "אז הייתי עמוק במוזיקה הקלאסית, הבסיס לכל מה שאני עושה, מוזיקה שמאוד אהובה עלי, למרות שמוזיקת העולם נכנסה לי עמוק לעצמות, בייחוד זאת שמקורה באירלנד" - ניגנה בתזמורת הסימפונית הצעירה ובתזמורת הסימפונית חיפה. לצד הופעותיה בארץ ובעולם, מנחילה זר-אביב את אהבת המוזיקה לדור הצעיר. היא שהקימה וניהלה קונסרבטוריון בהרצליה, מנהלת כיום את הקונסרבטוריון בזכרון-יעקב וכדי להתגורר בסמוך אליו היא העתיקה את מגוריה לאור-עקיבא. "בתקופה כמו זאת שאנחנו עוברים כעת, זאת מתנה לגור ליד הים", היא משתבחת. "אין משהו שיכול להרגיע את הנפש מאשר צעידה מול הגלים".

מבחינתה, גדול החלילנים בעולם הוא האירי ג'יימס גולוויי. "גם אם גדלתי על חלילנים כמו ז'אן פייר ראמפאל ואאורל ניקולה, גולוויי הוא הגדול מכולם ובעיניי הטופ של הטופ", היא סחה. "בהופעות אני מרגישה תמיד חובה לנגן קטע שלו ובעשייה שלי אני רואה אתל עצמי כממשיכת דרכו".

פגשת אותו?
"כן, לפני שלוש-ארבע שנים, כשהופיע בארץ וגם נתן כאן כיתת-אומן. כמי שהיה גיבור ילדותי, פתאום לפגוש אותו ולהביא את התלמידים שלנו אליו, זה היה משהו מרגש. הענקתי לו כמה מהאלבומים שלי ולא ציפיתי לתגובה ממנו. לאחר שחזר לביתו בחו"ל, הוא מיהר לשלוח אלי מייל שבו כתב כי האזין לאלבומים שלי, החמיא לי ולדבריו, הוא הכניס אותם לפלילייסט שלו. אני שומרת את המייל הזה מכל משמר".

כמו כן, זר-אביב נאמנה לשורשיה, מה שהביא אותה להוציא את אלבום "נשמה מזרחית", כמחווה לקלאסיקות הזמר המזרחי הקלאסי. לאחר שהיא הפסיקה הפקת אלבום מזרחי עם חליל הניי לטובת  האלבום הנוכחי, היא מבטיחה לשוב אליו, למרות שבראיון עמה לפני 11 שנה אמרה לי, שמבין 40 (!) סוגי החלילים שהיא מנגנת בהם, הייתה מוותרת על הניי. "אני אוהבת להיראות על הבמה כמו נסיכה ועם הכלי הזה איך שנושפים בו, זה לא בדיוק ככה", היא הצהירה. "לכן, אני מעדיפה להשאיר אותו לחלילנים הגברים".

עכשיו יבוא ה"תיקון" לדברים אלה...

ניתן להאזין לאלבום באפליקציית ספוטיפיי כאן