סיפורו של טמיר שטרית הינו בלתי שגרתי. הוא גם מושבניק, גם עורך דין וגם מוזיקאי שקיפץ בין שלל סוגי מוזיקה, ממוזיקה קלאסית ועד רוק כבד. בגיל 43 הוא מוציא אלבום בכורה, שיושק בחמישי השבוע בתיאטרון תמונע ובהחלט ראוי להקשבה ולתשומת-לב, לא רק בגלל שמו יוצא הדופן, "חלודה וצמר-גפן".

שטרית, שהיה נגן בשירותם של זמרים אחרים, גילה בגיל 26 שהוא אף יודע לשיר, והחליט שאם כבר אז כבר, צריך ללכת על כל הקופה. לא פחות מ-300 אלף שקל השקיע באלבום, המופיע במתכונת של תקליטור, תקליט ויניל ובדיגיטלי. הוא יצא להרפתקה הזאת, כשהוא מתבסס על הפקה מוזיקלית נפלאה - לא פחות! - של דניאל סלומון. "זה היה תענוג צרוף לעבוד איתו על האלבום ולמדתי ממנו המון", שטרית מסכם.

הוא מתקשה בהגדרת הסגנון של אלבומו ומוכן להתפשר על ההגדרה של רוק-פולק ישראלי. "יש במוזיקה שלי השפעות מלהקת 'האלמנה השחורה ועד נעמי שמר, כשהכל מתערבל אצלי יחד", הוא אומר.

שטרית, בן למשפחה של חקלאים, ששורשיה במרוקו, חי עם רעייתו ועם שתי הקטנטנות שלהם במושב כפר-שמואל, בעמק-איילון, שהוא תבנית נוף ילדותו, בין חממות הפרחים לבין מקשות האבטיחים והמלונים. חצוצרה הייתה, בגיל שבע, הכלי הראשון שבו ניגן. לאחר שנתיים עבר לנגן בכלי הנשיפה בריטון ובגיל 14 למד לנגן בעצמו בגיטרה. בכך לא תם מסעו מהקל עד הכבד בין כלי הנשיפה. כשהיה חסר בתזמורת הנוער של רמלה, שבה ניגן, מי שירעים בטובה הגמלונית, ש"הייתה גדולה פי שניים ממני והייתי נסחב איתה באוטובוסים מהמושב", עבר אליה.

הדרך לא הייתה רחוקה מהטובה אל גיטרת הבס, שממנה נשאב אל מחוזות הרוק'נרול על חשבון המוזיקה הקלאסית, שמבחינתו נשארה בצד. בשירותו הצבאי כחובש קרבי ברצועת עזה שמע אז צלילים שונים לחלוטין. לאחר טיול בהודו בעקבות השחרור ניגן בלהקת הרוק הכבד "אלמנה שחורה", אם כי לא התבצר בסגנון הזה. כך בניסיון לחידוש פסטיבל הזמר והפזמון ב-2013 - מי זוכר? - הגיע שני אחרי הזוכה פאר טסי ולפני שמות כמו אריק סיני, דנה ברגר, איה כורם וישי ריבו.

"לצד הנגינה והעבודה כחובש בבית הלוחם, כל הזמן היה לי בראש ללכת וללמוד משהו", הוא מעיד. "כך הגעתי ללימודי משפטים, תוך כדי התמחות בלגיטציה, היינו הופעות בבתי-משפט ומול קהל, משהו מקביל להופעות במוזיקה. גם אם שופט יודע שעורך הדין שלפניו הוא גם זמר, אם הוא מקצועי, זה לא אמור להשפיע עליו".

טמיר שיטרית  (צילום: יוסי אלטרמן)
טמיר שיטרית (צילום: יוסי אלטרמן)

מה עשתה לך הקורונה?
"היא תפסה אותי שבוע, אולי שבוע וחצי, לפני שהאלבום אמור היה לצאת וזה בהחלט לא היה נעים, מה גם שנאלצתי לוותר על עשרות הופעות מתוכננות. אם זמרים הופיעו בתקופה הזאת בחצרות ובכאלה, אני ויתרתי והתרכזתי במשרד עורכי הדין שלי. כך לעומת זמרים אחרים, לא הייתה לי בעיית פרנסה בתקופת הקורונה והיה לי ראש שקט לכתיבת שירים".

אורחת הכבוד בהשקה בתמונע תהיה לא אחרת מאשר דפנה ארמוני, המבצעת איתו באלבום בדואט את השיר "צדף". לדבריו, חברה משותפת קישרה ביניהם. "כמעריץ  שלה, לכבוד הוא לי שהיא שרה איתי", שטרית סח בצניעות.

לבסוף, מהו ההסבר שלך לשמו של האלבום, "חלודה וצמר-גפן"?
"השם הזה משקף את מורכבות החיים. אם החלודה מבטאת את הכאב ואת הקושי, מצד שני יש היופי שבמוזיקה וביצירה, שעוטף כמו צמר-גפן. בכל אופן, כך זה לגביי, כמי שאף פעם לא חיפש קיצורי-דרך כמו כוכב נולד ולעשות דברים שהם לא אני".

כלומר, לא לבנות עליך בקיסריה?
"לא יודע, ימים יגידו. המוזיקה היא בשבילי דרך חיים, יחד עם המשפטים ולא מטרה לכבוש איזשהו יעד".