שטרית, שהיה נגן בשירותם של זמרים אחרים, גילה בגיל 26 שהוא אף יודע לשיר, והחליט שאם כבר אז כבר, צריך ללכת על כל הקופה. לא פחות מ-300 אלף שקל השקיע באלבום, המופיע במתכונת של תקליטור, תקליט ויניל ובדיגיטלי. הוא יצא להרפתקה הזאת, כשהוא מתבסס על הפקה מוזיקלית נפלאה - לא פחות! - של דניאל סלומון. "זה היה תענוג צרוף לעבוד איתו על האלבום ולמדתי ממנו המון", שטרית מסכם.
הוא מתקשה בהגדרת הסגנון של אלבומו ומוכן להתפשר על ההגדרה של רוק-פולק ישראלי. "יש במוזיקה שלי השפעות מלהקת 'האלמנה השחורה ועד נעמי שמר, כשהכל מתערבל אצלי יחד", הוא אומר.
שטרית, בן למשפחה של חקלאים, ששורשיה במרוקו, חי עם רעייתו ועם שתי הקטנטנות שלהם במושב כפר-שמואל, בעמק-איילון, שהוא תבנית נוף ילדותו, בין חממות הפרחים לבין מקשות האבטיחים והמלונים. חצוצרה הייתה, בגיל שבע, הכלי הראשון שבו ניגן. לאחר שנתיים עבר לנגן בכלי הנשיפה בריטון ובגיל 14 למד לנגן בעצמו בגיטרה. בכך לא תם מסעו מהקל עד הכבד בין כלי הנשיפה. כשהיה חסר בתזמורת הנוער של רמלה, שבה ניגן, מי שירעים בטובה הגמלונית, ש"הייתה גדולה פי שניים ממני והייתי נסחב איתה באוטובוסים מהמושב", עבר אליה.
הדרך לא הייתה רחוקה מהטובה אל גיטרת הבס, שממנה נשאב אל מחוזות הרוק'נרול על חשבון המוזיקה הקלאסית, שמבחינתו נשארה בצד. בשירותו הצבאי כחובש קרבי ברצועת עזה שמע אז צלילים שונים לחלוטין. לאחר טיול בהודו בעקבות השחרור ניגן בלהקת הרוק הכבד "אלמנה שחורה", אם כי לא התבצר בסגנון הזה. כך בניסיון לחידוש פסטיבל הזמר והפזמון ב-2013 - מי זוכר? - הגיע שני אחרי הזוכה פאר טסי ולפני שמות כמו אריק סיני, דנה ברגר, איה כורם וישי ריבו.
התרעות פיקוד העורף