לא ייאמן מה עשתה הסופרנו טל גנור, כששתי אופרות שהיא עמדה להשתתף בהן, אחת ("אלצ'ינה" של הנדל) בהפקת תזמורת בארוקדה והשנייה ("המלך הרועה" של מוצרט) בהפקת האופרה הישראלית, בשיתוף הקאמרטה, הוקפאו עקב פרוץ הקורונה.

"עברתי מתקופה מאוד אינטנסיבית של חזרות ואימונים מוגברים לשקט מוחלט וכשחיפשתי מה לעשות בזמן שהתפנה, התחלתי ללמוד לנגן ב...גיטרת בס חשמלית", היא משחזרת. "אמנם אני זמרת קלאסית, אבל זה לא רחוק ממני, מאחר שיש לי תוכנית של שירי רנסנס ובארוק עם נגן הגיטרה החשמלית יובל וילנר".

רציתם לנער את המוזיקה הזאת וכך להנגיש אותה לקהל?

"אני לא מאמינה בלהנגיש, אלא בלעשות מה שמעניין אותי. אם זה נוגע באנשים, מה טוב, בפרט אם זה מדבר לקהל צעיר ולקהל שבדרך כלל לא אמור על רפרטואר של אופרה".

אם צריך נגן גיטרת בס חשמלית, אפשר לפנות אלייך?

( נרתעת) "לא, לא, בעניין הזה אני עדיין בחיתולים".

בעצם, מה פשר ה"התחשמלות" שלך?

"אני מאוד אוהבת את השילוב של החשמל והקול אנושי, שזה מאתגר אותי".

מדברייך אנחנו מסיקים, שאם האופרה הישראלית מעלה ממחרתיים הפקה חדשנית של "חליל הקסם מאת מוצרט" זה בול בשבילך?

"כל מה שלא שגרתי אני מקבלת באהבה. הגרסה הנוכחית, של הבמאי בארי קוסקי, כולה הקרנות של אנימציה ב-וידיאו, שמתקשרת עם הזמרים. בהפקה אין תאורה פרט לאור מהמקרן, המכוון אלינו, הזמרים. אותי, למשל, רואים על הבמה באמצעות אלומת אור, המוקרנת עלי. זאת הפקה מאוד מגניבה עם המון הומור, כשזה כמו לראות סרט מצויר, שזמרי האופרה הם חלק ממנו".


בת 33, גנור. "בהיותי בת תשע, הורי שלחו אותי למקהלה", היא מספרת. "כעבור זמן לא רב, סבא וסבתא שלי, שהיו חובבי מוזיקה מובהקים לקחו אותי להפקה לילדים של 'חליל הקסם', וזאת הייתה האופרה הראשונה שראיתי".

היא למדה במגמת מוזיקה קלאסית בתלמה ילין, לאחר שלמדה פיתוח קול מגיל עשר ו"סדנת האופרה שם הייתה הספתח שלי להליכה לכיוון של אופרה, דווקא, מה שהתחזק בלימודים שלי באקדמיה למוזיקה בתל-אביב".

בעקבות זכייתה בתחרויות האביב, יצאה גנור ב-2012 אל העולם הגדול. תחנתה הראשונה הייתה ב-ונציה, שם שהתה שנה. "עיר מאוד מוזרה לגור בה, מעין קפסולת-דיסני", היא מספרת. "הכל בהליכה ברגל, או בנסיעה באוטובוס-מים, כשלקחת גונדולה זה עסק יקר. למדתי שם איטלקית, מה שמשרת אותי היטב כזמרת-אופרה ובמקביל למדתי אצל שרמן לואו, המורה שבשבילו הגעתי לשם. הוא אמריקאי, שעבר לפני שנים לאירופה וזמרים צעירים מכל העולם עולים אליו לרגל.

"בהמשך נסעתי לבקר חבר בברלין ופשוט נדלקתי על העיר הזאת, שאליה עברתי לאחר שהרגשתי שמיציתי את ונציה. בברלין הייתי שנה וחצי, תקופה שבמהלכה קפצתי להופעות בארץ ולפסטיבל מרטינה בפרנקה בדרום איטליה, שהגדולה שלו היא בכך שמעלים בו אופרות כמעט לא מבוצעות מכל התקופות". 

התקבלותה ל"מיתר אופרה סטודיו" של האופרה הישראלית החזירה את גנור הביתה מנדודיה. מאז קיבלו הופעותיה צבע נוסף, כשלרפרטואר הקלאסי שלה מצטרפים השירים העבריים, שעם קולה הרהוט היא משתתפת בביצועם בהפקות השונות בכיוון זה של האופרה הישראלית בניצוחו של דודי זבה. "אני מאוד מחוברת למוזיקה הזאת, שגדלתי עליה והיא רפרטואר שבכלל לא זר לי", מציינת גנור.

בין תפקידיה מאז הסטודיו היו גרטל  ב"הנזל וגרטל" של הומפרדינק; טבלדו ב"דון קרלו" של ורדי; דורינדה ב"אורלנדו" של הנדל והשנה היא הופיעה כמוניקה ב"המדיום" של מאנוטי.

גנור: "עקב הקורונה האופרה 'המדיום' הועלתה לאחר שתי דחיות עם קאסט מקומי, כשהקהל ישב על הבמה סביב הזמרים, במשהו מאוורר ואינטימי כאחד. כאן לפחות היה קהל, אבל היו תוכניות שצולמו בלי קהל. זה היה כמו להופיע בתוך ניילון נצמד, בלי שום פידבק מבחוץ. אם התגעגעתי למשהו חוץ מלקהל, זה היה תהליך העבודה על דמות ויכולתי לחזור אליו ב'המדיום'".

מהו התפקיד שאת חולמת עליו?

"הייתי שמחה לעשות את כרובינו ב'נישואי פיגארו'".

שוב מוצרט.

"אכן, זה התפקיד שאופיע בו בהמשך העונה. אני מחכה לתחילת העבודה עליו".