הרבה לפני פסטיבל ערד או “ליל אהבה בצמח", נולד בקיץ 1977 פסטיבל נביעות (נואיבה) בסיני שבו עלו לבמה בזה אחר זה מיטב אמני ישראל - משלום חנוך, יהונתן גפן ויצחק (צ’רצ’יל) קלפטר, דרך מתי כספי, דני ליטני ויהודית רביץ ועד אפרים ואסתר שמיר, יוני רכטר, אריאל זילבר ושם טוב לוי.
אחת הסצינות הבלתי נשכחות מהפסטיבל הייתה כשאורי זוהר, עם כיפה חדשה על ראשו, עלה לבמה וצעק לקהל: “אני יפה?", בעוד מתי כספי ודורי בן זאב מלווים אותו בשירה.
45 שנה אחרי, ביום רביעי הקרוב, 2 במרץ, במסגרת “פסטיבל שיר היונה" בפארק תמנע במועצה האזורית חבל אילות, יתקיים מופע המחווה “חוזרים לנואיבה", בניהולו המוזיקלי של פיטר רוט ובניהולו האמנותי של רותם בן חמו. בין המשתתפים בפסטיבל יהיו אסתר רדא, אריאל זילבר, ברי סחרוף, גיא מזיג, קרולינה, דיוויד ברוזה, דורי בן זאב, חנן יובל, יוני רכטר, רונה קינן ושלומי שבן.
“מה שמייחד בעיניי את פסטיבל נואיבה המקורי הוא המקוריות שלו", אומר רוט. “הוא היה ראשוני, המפיקים לא ידעו בדיוק כמה אנשים יגיעו, ההגברה לא בדיוק הייתה הגברה כמו שיש בימינו, והייתה שם הרגשה של חגיגה, חופש, אהבה חופשית, דיבור על השלום שריחף באוויר ורצון ליצור וודסטוק מקומי.
"כיום אנחנו בעצם עושים הומאז’ לפסטיבל ההוא, ואני מנסה לשמר את הרוח שהייתה בזמנו. לא השתמשנו בהפקת המופע באלקטרוניקה, אלא שימרנו גם את רוח הנגינה שהייתה אז: הכלים הם אותם כלים, אין מחשבים ולופים. ברוב המקרים ניסינו לשמור על העיבוד המקורי".
סאלאם עליכום
“חגיגה, חגיגה
אני בא, אני בא
נואיבה, נואיבה
אני דג, אני דג
אני חג, אני חג
אל תדאג!
“גמלים בגמלאות
אין לי זמן למניות
עירומים ועירומות
ישנים על הגבעות"
(“חגיגה בנואיבה", 1977)
לאורך שנות ה־60 וה־70 הפסטיבלים העיקריים שהתקיימו בישראל היו במסגרת אירועי “עיר הנוער" בערים השונות. בתקופת השלטון הישראלי בסיני, לאחר כיבוש חצי האי במלחמת ששת הימים, עלו יוזמות לפיתוח האזור, אחת מהן הייתה הקמת המושב נביעות בסוף 1971 בסמוך לכפר הבדואי נואיבה. אט־אט החל היישוב להפוך לכפר נופש עבור משפחות.
“הרעיון לפסטיבל נואיבה הראשון החל לבעור בי בעקבות הצלחת פסטיבל וודסטוק בשנת 1969", מספר המפיק והאמרגן איתן גפני, שייסד אותו עם המפיקים אשר ביטנסקי, מיכאל תפוח וצבי שיסל. “בשנת 1976 צבי שיסל בא אליי והציע לארגן פסטיבל בכפר הנופש נביעות.
התלוותה אליו טובה אלינסון, שהייתה אז בכירה במשרד הפנים ונתנה את האוקיי שלה לעניין. אנשי כפר הנופש העמידו לרשותי את החוף ועזרו לי במימון, ויחד עם שותפיי לצוות הרמתי את זה".
ב־1 באוקטובר 1977, בחג הסוכות, יצא לדרך פסטיבל נואיבה הראשון, שנמשך יום אחד בלבד. קידם אותו ברדיו שיר שכתב דורי בן זאב והלחין מתי כספי בשם “חגיגה בנואיבה". השיר הוקלט חודש לפני כן על ידי שורת האמנים משתתפי הפסטיבל, בהם יהודית רביץ, מתי כספי, דני ליטני, אריק רודיך ומאיר ישראל.
עלות הכרטיסים לפסטיבל נעה בין 45־50 לירות ישראליות, לצד הנחה של 30% למי שנזקק לשירותי האוטובוסים של “אגד", נותני החסות. “זה היה מאוד ראשוני, נערך על במה מאולתרת, והגיעו בסך הכל כ־15 אלף איש", משחזר גפני. "אני זוכר שאורי זוהר היה אז בתהליכי חזרה בתשובה, ובנינו לו בנואיבה סוכה. הוא הנחה את האירוע, ומדי פעם היה מגיע לסוכה בשביל להתפלל".
לאחר הפסטיבל ב־1977, החליט גפני להפיק בשנה שלאחר מכן פסטיבל נוסף בנואיבה, זמן קצר לפני חתימת הסכמי קמפ דייוויד, בין ישראל למצרים. “בפסטיבל השני, שנערך באוגוסט 1978, הקמנו במה שמטרתה הייתה להישאר לעוד שנים ארוכות כי לא האמנו שניפרד מסיני כל כך מהר", מספר גפני. “כיוון שהפסטיבל הראשון ארך יום אחד בלבד, הפסטיבל השני כבר התקיים במשך שלושה ימים מלאים במוזיקה".
בין האמנים שהופיעו בפסטיבל נואיבה 78’ היו צביקה פיק, חנן יובל, גרי אקשטיין, שלמה ארצי, שלום חנוך, דיוויד ברוזה, מתי כספי, דורי בן זאב, קורין אלאל ומיקי גבריאלוב (כצמד), יהודית רביץ, דני ליטני, יגאל בשן, דפנה ארמוני ולהקת “גן עדן". הנחה אותו דורי בן זאב.
“הפסטיבל הזה היה פסטיבל שכולו כיף", משחזר צביקה פיק. “כמו בפסטיבלים כאלה גדולים, הקהל והאמנים נגנבו מהאוויר, ולא היה לאף אחד שם לא יום ולא לילה – רק מוזיקה ואהבה".
גפני החליט להזמין לפסטיבל שתי אגדות מוזיקליות שהופיעו גם בפסטיבל וודסטוק: הזמרת ג’ואן באאז והזמר ריצ’י הייבנס. “לפני שהגיעה לארץ, ג’ואן באזז נשרה בגלל שסיפרו לה שנואיבה היא בשטחים הכבושים של ישראל, וכיוון שהיא הייתה פעילת שלום, היא לא הייתה מוכנה להשתתף", נזכר גפני.
“בגלל שהיא לא רצתה להיכנס לתביעה משפטית, היא הייתה מוכנה להופיע בשתי הופעות בישראל שאינן קשורות לפסטיבל, במחיר מוזל, כך שהבאתי אותה להופיע בקיסריה ובבנייני האומה".
הייבנס, שכן השתתף בנואיבה, ביצע בפסטיבל את שירו “שלום, סאלאם עליכום", שאותו הקליט בדצמבר 1977 בסיבוב הופעותיו הראשון בישראל למען השלום בין ישראל למצרים.
“למרות שהפסטיבל זכה לסיקור תקשורתי, הוא היה כישלון קופתי, כמו קודמו", מציין גפני. “בדומה לפסטיבל וודסטוק, הייתה מערכת הגברה חזקה ונוצר מצב שאנשים ישבו על הדיונות ושמעו את המוזיקה, בלי להצטרך לקנות כרטיס. בדיונות היו 30 אלף איש, ואילו בפנים רק 3,000".
“מה שזכור לי משני הפסטיבלים, זה של 1977 וזה שבא אחריו, זו הרגשה של חופש", מספר המוזיקאי אריאל זילבר.
“היה חופש שגבל בהפקרות, אבל כמובן שהייתה גם שמחה. כשאני נזכר בזה היום, אני מבין שזאת הייתה שמחה מדומה. אחרים אולי יחשבו אחרת. מה שאני זוכר מההופעות זה את מתי כספי הגאון, שהיה במיטבו ושלט על כל ההרכבים כמנהל מוזיקלי, ואני זוכר את דורי בן זאב מבצע את ‘ואתם רוקדים’. נהניתי מאוד לשכב על החול עם עוד כמה אלפים עד הבוקר".
“זה היה יותר גדול ממה שאנחנו יכולים לתאר במילים", מוסיף היוצר והזמר דורי בן זאב. “אנחנו היינו על הגלים של השלום. היינו בתקופה שהקיפה את מיטב המוזיקה של העולם, מהביטלס ועד פסטיבלי הרוק הענקיים כמו וודסטוק. זו הייתה התקופה הכי יצירתית והכי בועטת של המוזיקה.
"כולנו רצינו לבוא ולעשות שמח, כי המוזיקה באה לבשר שלום, אהבה ותקווה. כשהייתי על הבמה, הרגשתי שאני מתאחד עם הקהל. אחרי הפסטיבל לא יכולתי להירגע במשך יומיים. הייתה אקסטזה. אנשים היו אחד על השני על הכתפיים, רקדו עם עיניים בוערות ושמחה בלב. גם חופש, גם ים וגם חול. זה היה פסטיבל מוזיקה אמיתי".
“נואיבה הייתה מוכרת לי לפני כן כי זה היה מקום שהיינו נוהגים לרדת אליו ולהופיע בו באיזה מועדון", משחזר חנן יובל. “אבל לעשות את האירוע ההמוני הזה היה משהו שלא היה כמותו בארץ אף פעם. עד אותה נקודה לא כינסו בארץ אנשים במספר בן חמש ספרות.
"לא היו רמקולים, אלא אספו מכל חברות הסאונד כל מיני מיקרופונים ומגברים. טומי פרידמן ז"ל (טכנאי אלקטרוניקה, הבעלים של חברת ההקלטות המיתולוגית “טריטון" – ד"פ) בנה מערכת הגברה שתוכל להישמע טוב באמצע המדבר. אנשים נהרו לשם בבודדים, בזוגות ובמשפחות, וזה היה מחנה ענקי. משהו מדהים".
בשנת 1979 נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים, והחלו לפנות את תושבי נביעות. בשל כך, פסטיבל נואיבה השני היה גם האחרון.
חזון נפרץ
בקיץ 1980 חברו שדרן הרדיו המיתולוגי אייבי נתן, המפיק חמי סל ואיתן גפני לקיומו בפארק הירקון בתל אביב של פסטיבל “שיר היונה", שציין את הסכם השלום בין ישראל למצרים. “בעקבות פסטיבלי נואיבה פנו אליי להפיק את ‘שיר היונה’ בפארק הירקון בפני למעלה מ־60 אלף אנשים", מספר גפני. “זו הייתה חוויה עוצמתית".
הפסטיבל השני נערך בשנת 1984 והשלישי ב־1993, על רקע החתימה על הסכם אוסלו. הרביעי ייערך כאמור החל מרביעי הקרוב עד יום שבת, 5 במרץ. “מופע המחווה יהיה משהו אחר מפסטיבל נואיבה כי כל הקודים השתנו, התקשורת השתנתה, והעסק השתנה", אומר חנן יובל שיופיע בו. “אבל ממה שנוכחתי בחזרות, האווירה הולכת להיות נהדרת ומקסימה".
“המופע ‘חוזרים לנואיבה’ נועד להזכיר למי שהיה בפסטיבל המקורי את הנושא כנוסטלגיה, ולמי שלא היה – לספר לו מה היה", אומר זילבר. “כמובן שאין את כל אותם האמנים, והיום הרי הפסטיבלים למיניהם הם חזון נפרץ".
אירועים נוספים שיתקיימו במסגרת הפסטיבל הם “קונצרט שיר היונה", מחווה לפסטיבלי “שיר היונה" הקודמים, בהשתתפות אמנים כברי סחרוף, אהוד בנאי, דודו טסה, לינט ונרקיס; ואירוע “המזרח התיכון", שיכלול שיתופי פעולה מוזיקליים בין עברי לידר ל"דג נחש", גאיידה, סאם חלבי ועוד.
“כנראה שתהיה בזה האווירה של פסטיבל נואיבה ופסטיבל ‘שיר היונה’ המקוריים, לצד כוונה אידיאולוגית יפה: השילוב בין אמנים ערבים ויהודים והקרבה לגבול עם ירדן", מסכם גפני.
