האלבום שהה בראש מצעד האלבומים האמריקאי במשך חודשיים תמימים, וההישג המרכזי שלו היה שהוא הכניס את ההבי־מטאל עמוק למיינסטרים, בין השאר הודות ל־MTV. אחרי הכל, בון ג'ובי היה יפיוף עם סלסול פודל בשיער, טייץ, מגפי בוקרים ומעיל עור עם פרנזים, ואנשים רצו לראות אותו לא פחות מאשר לשמוע אותו. ערוץ MTV כמובן עזר להרחיב באופן משמעותי את קהל היעד של הז'אנר.
מבחינה מוזיקלית, בון ג'ובי פעיל היום כתמיד. האלבום האחרון שהוציא עם להקתו נקרא “2020” והוא יצא, כן, ב־2020. על עטיפת אלבום האולפן ה־15 של בון ג'ובי רואים את סולנה בקלוז־אפ, בצילום שחור־לבן מהורהר. שיערו הכסוף מסודר טיפ־טופ, משקפי שמש מסתירים את עיניו. האלבום היה אמור לצאת במאי 2020 ונדחה לאוקטובר של אותה שנה בגלל הקורונה.בזמן הסגר הספיק בון ג'ובי לכתוב עוד שני שירים אקטואליים ולדחוף אותם לאלבום: American Reckoning – שיר מחאה על רצח ג'ורג' פלויד – והמנון הקורונה, Do What You Can.
הקליפ מראה את מונטאז' הקורונה הקלאסי (צילומי חדשות, ילדים מנופפים לסבתא מלמטה, מסיבת יומולדת בזום), ומכיל את השורה הלא תיאמן: “אומנם אשמור על ריחוק חברתי, אך מה שהעולם זקוק לו זה חיבוק. עד שנמצא חיסון, אין תחליף לאהבה”. בון ג'ובי עצמו כמובן מחוסן לקורונה, ויש לו גם תעודת מחלים, בתור מי שנדבק בנגיף באוקטובר האחרון.
בהמשך הקליט בון ג'ובי את השיר מחדש באולפני Abbey Road האגדיים בלונדון, בשיתוף עם מקהלת משחקי אינוויקטוס – טורניר ספורט פראלימפי בינלאומי לחיילים ויוצאי צבא שיזם הנסיך הארי. ההכנסות מהגרסה הזאת נתרמו לשיקום חיילים, אך למרות הזוועות המתוארות בשיר, הוא רחוק מלהיות שיר מחאה אנטי־מלחמתי, אלא מדובר יותר בשיר הלל לחיילים האמיצים ולתרומתם הנעלה. עוד סינגל שיצא מהאלבום הוא Limitless, שלאגר רוק מודרני ושיר עידוד פר־אקסלנס, המזכיר שירים מהקאנון של בון ג'ובי כמו Living on a Prayer מ־86' ו־It's my Life משנת 2000.
כמו תמיד, בשיר הזה מנסה בון ג'ובי להתחבר לאדם הקטן ולעודד אותו במאבקו בכוחות הגדולים ממנו. הקליפ של השיר מעודד אנשים פשוטים להתפטר מעבודתם המשעממת ולרוץ ברחובות העיר הגדולה אל עבר עתיד טוב יותר. “השיר הזה השפיע עליי חזק”, כתבה גולשת בשם הת'ר בתגובה לשיר. “אני מדוכאת נורא בעבודה והתלבטתי אם לנסות למצוא עבודה חדשה, אבל אני חוששת שלא אצליח לשלם חשבונות”.
התרעות פיקוד העורף