“הילדים בקיבוץ היו ישנים בבית ילדים, אך מדי פעם, בשישי, הילדים יכלו לישון אצל ההורים”, מספר יובל. “באותו יום שישי הגיע לבקר את אחותי אורח מחיפה, והם הלכו לישון אצל הוריי. ליעל פרסו מזרן ושמיכה על הרצפה. הכדור התועה נורה אל הרצפה והרג אותה בשנתה. צירוף מקרים מטורף”.
אותה תמונה בשחור־לבן, שצולמה בקיבוץ משמרות שהוריו של יובל נמנו עם מייסדיו, משמשת גם כעטיפת מיני־אלבומו ה־12, “תמונה מאלבום ישן”, שיצא בימים אלה. את כל השירים בו הלחין יובל, והטקסטים הינם של יהונתן גפן (“תמונה מאלבום ישן”, "נצנץ כוכב קטן”), יהודה עמיחי (“אמרתי לך שיהיה כך ולא האמנת”), עדית פאנק שנפטרה לאחרונה (“כל מילה”), רוני ערן (“קיץ של נחמות”), לאה שניר (“פני ילד”) ומאיר אריאל (“ערב קיץ חם”).
יובל החל ללמוד לנגן בגיטרה בנעוריו, אך מה שהשפיע עליו בעיקר היה מפגש עם שניים מחבריו ממשמרות – מאיר אריאל ושלום חנוך. “אני זוכר שראיתי את מאיר אריאל לראשונה במשמרות, הוא היה בחור יפה תואר, צ’ארמר ומקסים באופי ובעברית שלו, והיה כבוד להיות לידו”, הוא משחזר. “חלק מילדותי העברתי אומנם במשמרות, אבל גדלתי בפרדס חנה. הייתי הולך עם אמא שלי לחתונות במשמרות, ושם הופיעה להקת הקיבוץ, ‘משמרון’, בה שלום ומאיר שרו, ונמשכתי אליהם כמו פרפר לאש. מהר מאוד הצטרפתי להרכב ושרתי בו שירים של שלום ושל מאיר. המוזיקה שלי הושפעה מהקיבוץ”.
בהמשך שירת יובל בלהקת הנח”ל. “לא נתנו לי בלהקה הצבאית סולואים ואף פעם לא הייתי בפרונט”, הוא אומר. “חשבתי שאני אגמור את הצבא ואהיה חקלאי, כבר נרשמתי לפקולטה לחקלאות בירושלים, אבל אז בא הזמר יואל דן וצירף אותי לשלישיית הזמר שלו ויצאנו לסיבובי הופעות בארצות הברית. כשהייתי בניו יורק למדתי תכנות מחשבים ואפילו הייתה לי תעודת מתכנת. כשחזרתי לארץ לא הצלחתי למצוא בזה עבודה כי לא היה לי ניסיון, אבל אז בא שלום (חנוך) והציע לי להצטרף אליו ואל בני (אמדורסקי) ל’שלושרים’, והשלישייה זכתה להצלחה כבירה”.
“השלושרים” (1969־1970) הייתה לאחת משלישיות הפופ המובילות בישראל בסיקסטיז, כשבמסגרתה שר יובל את שיר הסולו הראשון בחייו: “צרות טובות”. “לקח המון זמן עד שהעזתי לקרוא לעצמי ‘זמר’”, הוא מספר. בראשית הסבנטיז כיכב יובל בעוד הרכבים מצליחים: “כיף התקווה הטובה” (עם ג’וזי כץ, אלי מגן, זהר לוי ושלמה מזרחי) ו”שובבי ציון” (עם קובי רכט וקובי אשרת) והחל לשתף פעולה עם אמנים כמו שלמה ארצי וג’וזי כץ.