"ישמח משה", "ברצלונה" "פרח הלימון" "שיר השיכור" "לשכת עבודה" "שלום לבן דודי" - סביר להניח שלא תתקשו לזהות את המשותף לרשימת השירים. אכן כן, אלה שיריו של הזמר והפייטן האגדי ג'ו עמר.
כמעט 13 שנים חלפו מאז הלך לעולמו, אבל אוהביו של ג'ו עמר, שנחשב לחלוץ המוסיקה המזרחית והאנדלוסית בישראל, הולכים ומתרבים, כשכל אירוע או הופעה בהם מככבים שיריו, מלא עד אפס מקום. "לזמר ויוצר ברמתו של ג'ו עמר, לא צריך למצוא תאריך ספציפי, כדי לשיר משיריו. הוא אהוב ומבוקש בפסטיבלים, במופעים ובאירועים המתקיימים לאורך כל השנה" מעיד הפייטן והחזן חי קורקוס.
הערב (שלישי) יעלה בבית הקונפדרציה בירושלים בניהולו של אפי בניה, המופע "הריני שר" המוקדש לפועלו המוסיקלי של ג'ו עמר, ובו יבצעו חי קורקוס ולהקתו מלהיטיו המפורסמים של ג'ו עמר ("ברצלונה", "ישמח משה" לצד קטעי פיוט וחזנות בהם "לירושלים עירך", "יומי ולילי" יעלה יעלה" ועוד.
חי קורקוס, 36, נולד וגדל בנהריה, אמנם לא הכיר את עמר בחייו, אבל הירבה לצפות ביו טיוב בסרטונים מהופעותיו המרגשות. בילדותו ונעוריו אהב להאזין לתקליטים הישנים של הזמר, והושפע מאד גם משירתו של אביו, החזן והפייטן הרב משה קורקוס שהיה מסלסל בפיוטיו של ג'ו עמר.
על סבתו הוא מספר שאהבה להקשיב בלופ לשיר-סיפור על יוסף הצדיק מפי ג'ו עמר. "מעין בלדה בת 18 מקטעים של הסיפור התנ"כי על יוסף, שג'ו עמר שר ומספר בערבית מרוקאית" נזכר קורקוס.
חי קורקוס מעיד על חיבתו הרבה גם לשיריו הפופיים של ג'ו עמר כמו "ברצלונה" "ישמח משה" שסוחפים את קהל מאזיניו. "כשאני מופיע בשבתות חתן, תמיד מבקשים שאשיר את להיטיו. צבע הקול שלו היה ייחודי מאד. יש אומרים שצבע הקול שלי מזכיר אותו. זה מרגש כמובן כשמשווים אותך לזמר גדול" הוא אומר.
שאול מייזליש העיתונאי והסופר, שהיה חברו של ג'ו עמר, יוצרו של הסרט "חבקי אותי" ומחברו של הספר הביוגרפי "ג'ו עמר – אני ושירי" המלווה את ג'ו עמר בתחנות חייו והקריירה המוסיקלית שלו – מספר על ילדותו שלו בפתח תקווה, כשאביו שעלה מצ'כיה ואמו מפולין, היו שבים בימי שישי מעבודתם במכולת ולפני כניסת השבת, האב היה מניח על הפטיפון את התקליט של ג'ו עמר ומתמכר לשירים ולפיוטים כמו "ישמח משה" ו"שלום לבוא שבת. "אבא שלי אהב מאד את שירתו, ובעקבותיו גם אני התאהבתי בו.
באחד מתוכניות הטלוויזיה בהנחייתי עם ג'ו עמר, צפו ועלו זכרונות הילדות כשראיתי את האיש עצמו, ג'ו עמר. ביקשתי להיפגש איתו כדי שיספר לי את סיפור חייו" אומר מייזליש. סיפור חייו המרתק של ג'ו עמר, מתחיל בעיירה סטאת במרוקו כאן נולד ב-1930. הוא היה אוטודידקט ולמד את רזי המוסיקה בעצמו בבית כנסת ובאירועים של הפייטנים הגדולים. בשנת 1956 עלה לישראל עם אחיו שלום והתיישב במושב יד רמב"ם. עמר היה הראשון שהביא לישראל את המוסיקה האנדלוסית והמוסיקה המזרחית. להיטיו הפכו בין לילה ללהיטים גדולים.
עמר שיתף פעולה עם התזמורת האנדלוסית בישראל, עם ברית יוצאי מרוקו והיה הראשון שהיתה לו תחנת רדיו משלו בה נתן במה לזמרים צעירים ולפייטנים, לשיר את המוסיקה שלהם. "המוסיקה מילאה את כל עולמו. הוא היה חלוץ מוסיקלי של הזמר המזרחי, והראשון שלחם נגד ה'גטואיזם' של הזמר המזרחי, שאף להביאו לכל בית בישראל. ולמרות הרפורמיזם שאפיין אותו, הוא הושמע ב'מחלקה לשירי עמים' בקול ישראל. הוא לא התקבל באופן מלא ושלם, תמיד נחשב לסקנד קלאס" מצר מייזליש.
לדבריו, זו גם הסיבה שג'ו עמר החליט לעזוב את ישראל ועבר לארה"ב, זאת לצד הופעותיו המוצלחות בכל העולם, איראן, טורקיה, רוסיה, דרום אמריקה, במדינות אירופה ועוד. באמצע שנות ה-80' כשחזר לארץ הוא ניסה להקים מרכז ללימודי חזנות אבל שוב חזר לארה"ב. בסוף ימיו סבל משיתוק עקב אירוע מוחי ומחלת פרקינסון וחדל לשיר. ג'ו עמר נפטר ביוני 2009 בגיל 79 ונטמן לצד אשתו ריימונד במושב יד רמב"ם.
שמו הונצח בקריאת רחובות בתל אביב, ראשון לציון, אשדוד כפר סבא ורעננה. ועדיין אין גוף תרבותי מוסיקלי בישראל שקרוי על שמו של ג'ו עמר, המוסיקאי פורץ הדרך שהיה. "מגיעה לו הנצחה בגדול. היה לו קול מדהים, חוזליטו, עם סלסולים יפים ונעימים. הוא היה חלוץ מוסיקלי שהביא את המוסיקה האנדלוסית, שילב והפגיש אותה עם המוסיקה המערבית ועשה ממנה מוסיקה ישראלית, כל זאת בעידן בו שלטו השירים הרוסיים ושירי הלהקות הצבאיות בישראל. בנוסף ליכולות המוסיקליות והשיריות שלו, הוא היה פרפורמר גדול. ידע לעצור, לזרוק בדיחה לקהל להלהיב אותו בהומור שלו, ואז לעבור לשיר הבא" אומר שאול מייזליש.
ג'ו עמר המוסיקאי, היה גם פעיל עליה ולוחם חברתי. "הוא לחם למען אחיו העולים ממרוקו. כשראה אדם עם דלקת עיניים בהמתנה לבחינת נציגי הסוכנות לפני עליה, היה קורא לו הצידה ומנגב את עיניו כדי שיעבור את המיון של נציגי העליה" מגלה מייזליש.
התפיסה החברתית הלוחמנית, באה לידי ביטוי גם בשירי המחאה שכתב ג'ו עמר שהידועים בהם "שיר השיכור" ו"לשכת עבודה", שנכתבו בעקבות אירועי "ואדי סליב" בחיפה בשנת 1959. ..."הלכתי לשכת עבודה/אמר לי מאיפה אתה?/אמרתי לו ממרוקו,/אמר לי תצא מפה.... הלכתי לשכת עבודה/ אמר לי מאיפה אתה?/ אמרתי לו מפולניה/ אמר לי תיכנס בבקשה" ("לשכת עבודה").
"באחת ההופעות, כך סיפר לי ג'ו עמר, בן גוריון ישב באולם בשורה הראשונה, וכשהוא שר את השיר 'לשכת עבודה' בן גוריון נע בחוסר מנוחה ועצבנות נוכח המילים הנוקבות של השיר" משתף מייזליש. "ברור שהיו סיבות מוצקות לשירי המחאה של ג'ו עמר. אמנם אני גדלתי במשפחה מרוקאית שלא חוותה תחושת נחיתות וקיפוח. לא התחברנו ל'אכלו לי שתו לי'. אבא שלי איש ציבור היה סגן ראש העיר וראש המועצה הדתית, ואמא שלי מפקחת ארצית במשרד החינוך" מעיד חי קורקוס.
חי קורקוס למד את רזי הפיוט אצל גדולי המורים בירושלים רבי חיים ביטון ורבי מאיר עטיה, מופיע בארץ ובעולם, בין היתר, הוא הופיע בפסטיבל אסאווירא במרוקו בהשתתפות אלפי צופים מוסלמים ויהודים. הוא מנהל של הרכב טאראב למוסיקה אנדלוסית ביחד עם אלעד לוי, והוציא שבעה סינגלים. "אני אוהב במיוחד את השיר 'ברצלונה' אותו הוא כתב בתוך עשר דקות כשנחה עליו רוח היצירה במהלך שיט בברצלונה.
זה שיר בימתי נפלא עם העליה בקול והסלסול. הקהל אוהב אותו מאד ומזכה במחיאות כפיים סוערות. אני אוהב מאד גם את השירים בערבית מתקליטיו הישנים, מוסיקה איכותית ביותר שבהמשך הקריירה שלו הוא הפסיק לשיר אותם בהופעותיו" אומר קורקוס. הערב במופע "הריני שר" קורקוס ישיר ממיטב הלהיטים הפיוטים והחזנות האשכנזית של ג'ו עמר ובליווי המוסיקלי של הכנר אברהם מימרן, נגן הקאנון יצחק כהן, נגן כלי הקשה עמית שרון הקלידנית דריה מוסינזון והבסיסט דרור טובול.