הוא הוכתר בתור הכנר המצליח העולם, המנצח המוזיקלי עם ההופעות המרהיבות ביותר ומהפכן בעולם המוזיקה הקלאסית, שאלבומיו עקפו בטבלאות המכירות אפילו כוכבי פופ כמו מדונה. כעת אנדרה ריו מגיע לישראל לשלוש הופעות בהיכל מנורה מבטחים, שיתקיימו ב־4, 5 ו־6 בנובמבר.

“אנחנו מנגנים בכל העולם וישראל היא אחת המדינות שנבקר בהן”, אומר ריו. “אני מצפה לזה כי הביקור האחרון היה מרגש מאוד, ואני מקווה שהפעם יהיה מרגש כמו פעם קודמת. בדרך כלל אנשים שבאים לקונצרטים קלאסיים יודעים מי המנצח, מהן היצירות שינוגנו ומיהם הנגנים. במקרה שלי אנשים לא יודעים מה ננגן, אבל מכירים אותי מיוטיוב או ממקום אחר, והם יודעים שזה יהיה ערב מרגש שהם לא ישכחו בחיים”.

ב־2018 ריו, בן 73, כבר מילא את היכל מנורה מבטחים. הופעה נוספת שלו הייתה אמורה להתקיים בתקופת הקורונה, אך נדחתה. ההופעה של ריו כעת בישראל תסיים את סיבוב ההופעות האירופי שלו, והוא יגיע ארצה עם תזמורת יוהן שטראוס, המקהלה הסימפונית והסולנים. אומנם ברזומה שלו נמצאים עיבודים לגרסאות אורקסטרה של לא מעט שירי פופ מצליחים כמו “מקרנה”, “ממבו נאמבר 5” ו”הללויה”, אבל למרות המעמד הבכיר שלו בעולם המוזיקה הקלאסית, במהלך הראיון ריו מציג חזות פשוטה וקלילה.

איך אתה בוחר איזה להיט תהפוך ליצירת תזמורת?
“הרבה פעמים אשתי מגיעה עם הרעיונות: ‘אולי זה שיר שתעבד’. אני שומע ואומר: ‘וואו, אני הולך לעשות את זה ככה’. זה תמיד כיף לשבת עם הלהקה שלי. אני שם את השיר על השולחן וכולם חושבים איך לעבד אותו. זה מאוד מעניין. אתה צריך לבוא פעם לסטודיו ולראות איך אנחנו עושים את זה”. “הלוואי שיכולתי”, אני עונה במבוכה, והוא מתעקש: “אתה יכול. תגיע להולנד, אני מזמין אותך”.

אחרי שכבשת כל כך הרבה יעדים בקריירה, מה החלום הבא שלך?
“להמשיך ככה. אני בבריאות טובה, אני בחצי מהחיים שלי (צוחק). החלום שלי הוא להמשיך לרגש אנשים בכל העולם. אני חושב שזה מדהים להופיע בגיל 73 בכל העולם. אני חי את החלום שלי. אני עושה כל בוקר ספורט, אני אוכל בריא ולא שותה אלכוהול, אז אני חושב שאני עושה מה שאני יכול הכי טוב כדי להמשיך כך”.

איזו מוזיקה אתה שומע בבית?
“אני לא מקשיב למוזיקה. אבא שלי היה מנצח. אני מכיר את כל סוגי המוזיקה, אני עובד עם מוזיקה. כשאני בבית אני מבשל, ישן או נרגע, אני לא מקשיב למוזיקה. זו אשתי שמקשיבה למוזיקה. בשבילי להירגע זה לא להקשיב למוזיקה. בשבילי המוזיקה היפה ביותר היא שקט”.

חיוך על הפנים

נדמה שדרכו של ריו בעולם המוזיקה הקלאסית הייתה סלולה כבר מילדותו. אביו כאמור היה מנצח קלאסי מצליח בתזמורת של לימבורג, הולנד, שהעביר את אהבתו לדבר לששת ילדיו, בהם אנדרה היה השלישי. הוא החל ללמוד כינור בגיל 5 ובגיל צעיר פיתח אהבה לתזמורת. בהמשך למד בקונסרבטוריון המלכותי של ליאז’ ובקונסרבטוריון מאסטריכט ולמד כינור אצל הכנר ההולנדי המפורסם הרמן קרברס.

איך התחברת למוזיקה קלאסית כילד?
“במשפחה שלי שמענו רק מוזיקה קלאסית, לא יכולנו לשמוע סגנונות אחרים. גרנו בסוג של מנזר, לא היה הרבה חופש. מההתחלה חשבתי שכל המוזיקה הקלאסית הייתה כבדה וסגורה מדי, אהבתי להקשיב למוזיקה אחרת, התחלתי ללמוד בקונסרבטוריון, ושם זה התחיל”.

חלמת להיות מלחין ומנצח?
“לא. החלום הראשון שלי היה להיות כנר. שאר התפקידים - מלחין, מנצח ומעבד מוזיקלי - הגיעו מאוחר יותר. כשרואים אותי על הבמה, מבינים שאני גם בדרן, אני מדבר בין הקטעים. אלו דברים שלמדתי מאוחר יותר בחיים. קודם למדתי תיאוריה מוזיקלית, אבל אני שמח שעשיתי את זה בדרך הנכונה. נולדתי ביום ראשון, ולכן אני מסתכל על הצד החיובי של החיים, אני תמיד חיובי ואוהב להכניס הומור לחיים”.

עם איזה אמן עכשווי היית רוצה לעבוד?
“עבורי כל מוזיקה טובה היא מוזיקה, זה יכול להיות מוזיקת פופ או ראפ או כל דבר. כשזו מוזיקה טובה היא נוגעת ללב. כשאתה מקשיב לרפרטואר שלי, יש שם הרבה סגנונות. אני מאוד אוהב את ברוס ספרינגסטין, הוא בגילי, והוא מלא אנרגיה. מי יודע, אולי יום אחד נעשה משהו יחד”.

מהם הרגעים בקריירה שבהם אתה הכי גאה?
“הרגעים שאני הכי גאה בהם הם כשהבנים שלי נולדו, כשהכרתי את אשתי, אבל זה לא קשור לעבודה. בקריירה, אני לא בטוח אם אני גאה בעצמי. אני ביקורתי כלפי עצמי, אני תמיד רואה דברים שהיו יכולים להיות טובים יותר. לאחרונה מילאתי את כל האולמות במסע ההופעות שלי בדרום אמריקה. אנשים עוזבים את ההופעות עם חיוך על הפנים - בזה אני גאה”.

מה אתה חושב הסוד להצלחה שלך?
“אשתי היא בתו של יהודי שברח מברלין בשנות ה־30. הוא ברח עם תיק אחד שהיה מלא בתקליטים של מוזיקה ברלינאית. זה השפיע על אשתי ועל האופי שלי, וזה מה שהפך אותי למי שאני. קשה לשים בעצמי את האצבע על מה עובד במוזיקה שאני עושה. אבל מה שחשוב הוא שכשאתה עולה על הבמה - אנשים בקהל רואים שאתה אמיתי. אני לא משחק תפקיד, אני האיש שאתה רואה על הבמה. כשאני מתרגש, אתה רואה את זה, כשקשה לי אתה רואה את זה, כשאני שמח אתה רואה את זה. זה חשוב מאוד”.

ב־2013 יצאה הסדרה הדוקומנטרית Welcome to My World המתעדת את חייו של ריו. “לפני הרבה שנים היה צוות הולנדי שרצה לעקוב אחריי”, הוא מתאר. “בהתחלה לא רציתי, אלו החיים הפרטיים שלי, אבל אז החלטתי ללכת על זה ולחשוף את חיי. אנשים ראו אותי על הבמה בלבד, ולא הכירו אותי באמת. אחרי שאנשים ראו את הסדרה, הם אמרו ‘הוא באמת נחמד’. אנחנו עושים את זה כל שנה לטלוויזיה הבריטית, והם אוהבים את זה”.

אילו תגובות אתה מקבל?
“זה מדהים מה שאנשים כותבים לי: ‘אנדרה, הצלת את חיי, הייתה לי שנה קשה והצלת אותי’. הרבה הורים לתינוקות בני שנתיים כותבים לי שהתינוקות אוהבים את זה. אנשים מבוגרים אוהבים את המוזיקה שלי ורואים את ה־DVD שלי כל היום, זה מדהים כמה מכתבים ומיילים כותבים לי”.

שלושה תווים

כמו כל אמן מצליח, גם ריו התמודד עם ביקורות על עבודתו, כשבין היתר, עיתונאים ומבקרי מוזיקה הגדירו את המוזיקה שלו כיצירת פופ סנסציונית יותר מאשר מוזיקה קלאסית.

“אנשים כאלו לא היו בקונצרטים שלי, קודם תגיע ואז תשפוט, וגם אז תחשוב מה שאתה חושב ותאהב מה שאתה אוהב”, משיב ריו לביקורות. “יש הרבה מוזיקאים קלאסיים פנטסטיים שאוהבים את המוזיקה שלי ואת העבודה שלי. לכל אחד יש את הדעה שלו, וזה דבר אישי. למזלי, אנחנו חיים בעולם חופשי ואתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, וזה טוב שיש לכל אחד את הדעה שלו. לא נעלבתי מזה, אני עושה את המוזיקה שלי, עם כל החינוך המוזיקלי שלי, והגישה שלי. אבל זה אני. אני אוהב את העיבודים שאני עושה, ויש מיליונים שאוהבים את מה שאני עושה. אנשים שומעים שלושה תווים ויודעים שזה אני, זו מחמאה גדולה”.

הופעלו עליך לחצים לא להופיע בישראל?
“היו לחצים, גם בפעם הקודמת. אבל אם אני רוצה לבוא לישראל, אז אני אבוא לישראל ואנגן. אני בא לישראל כדי להופיע בפני אנשים, לשמח אותם. אני לא אדם פוליטי, אני מוזיקאי. אני לא אסע למשל לצפון קוריאה או לערב הסעודית, אבל לישראל אני אגיע. זו מדינה נורמלית”.

איך התמודדת עם תקופת הקורונה?
"זו הייתה תקופה קשה. התחלתי לאפות עוגות וללמוד ספרדית, וכך שרדתי. הממשלה בהולנד תמכה בחברות רשמיות, ואני חברה רשמית, ולכן תמכו בנו, אחרת לא יכולתי להחזיק 110 אנשים. להחזיק תזמורת זה עסק יקר. הרגשתי מחויב לאנשים. לבנות תזמורת משלך זה לא משהו שאתה עושה בשנה, זה משהו של הרבה שנים, האדם הכי ותיק בתזמורת נמצא בה 35 שנים”. ד