ירדנה ארזי, שתעלה היום לבמה במופע “דמיון צועני” עם התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, בניהולו האמנותי של אלעד לוי ובניצוחה התזמורתי של סיון אלבו בן חור, תסגור בו מעגל עם שניים מאלבומי העבר שלה. האחד, “נשמה צוענית”, נולד בשנת 1987 כשארזי, אז הזמרת המובילה בישראל, הקליטה אלבום שמבוסס על שירים צועניים מתורגמים לעברית על ידי אהוד מנור, בהפקה מוזיקלית של מתי כספי.
האלבום כלל להיטי ענק כמו “הכינור הנאמן”, “רוח ואש”, “מה יש לי” ו”כשהצועני אוהב” וזכה למעמד של אלבום פלטינה משולשת. “האלבום הזה היה פריצה שלי לעולם מוזיקלי אחר לגמרי”, אומרת ארזי. “זו הייתה מוזיקה יותר אתנית. הרגשתי עם האלבום הזה כמו דג במים כי אני באה מהרקע של השירים האלה”.
שנתיים לאחר צאת האלבום הקליטה ארזי את האלבום “דמיון מזרחי”, מאלבומי הפופ הים־תיכוניים הראשונים במחוזותינו, שכלל שירים המבוססים על מוזיקה ערבית, בהם להיטים של גדולי הזמר הערבי כמוחמד עבד אל־והאב ופיירוז, וטקסטים עבריים של אהוד מנור, על פי תרגומיו של שאפיק סלמן ובהפקתו המוזיקלית של ירון בכר.
“העבודה על האלבום הזה הייתה הרבה יותר קשה כי אלו היו עולמות רחוקים ממני מאוד”, היא אומרת. “בניגוד לאלבום ‘נשמה צוענית’ שבו הלכנו אל המוזיקה הצוענית, באלבום ‘דמיון מזרחי’, ירון בכר לקח את המוזיקה הערבית אלינו, כדי שאצליח להסתדר עם זה”.
איך קיבלו בשנת 89’ את זה שירדנה ארזי, זו מלהקת הנח”ל ומ"שוקולד מנטה מסטיק", פתאום שרה שירים ערביים?
“בדיוק פרצה האינתיפאדה, וכולם אמרו לי לרדת מהרעיון להקליט את האלבום הזה כי זה לא מתאים למצב הרוח הלאומי, אבל רציתי לעשות את מה שאני מאמינה בו, הושטת יד לצד השני. מלבד זה שהאלבום זכה להצלחה בישראל, ההצלחה הכי גדולה הייתה שהצלחתי להגיע לארצות ערב. יש לי בבית ערימה ענקית של מכתבים ששאפיק סלמן מ’קול ישראל’ קיבל ותרגם לי אותם - ממצרים, מעיראק, מעזה ומשכם. הייתי אז זמרת פופולרית בציבור הערבי. הם אהבו את הפרשנות שלנו לשירים הערביים. זה טלטל אותי ממש כי לא ידעתי שהם בכלל פתוחים.
לשמוע את האלבום. איך הם שמעו את זה בכלל? איך זה הגיע אליהם? זו הייתה ההוכחה עבורי שמוזיקה היא חוצת גבולות. זה גם הצליח מאוד באירופה, ואפילו הגיע ליפן”.
שירים משני האלבומים הללו יזכו במופע שיושק הערב להפקה מוזיקלית חדשה ולעיבודים אנדלוסיים מקוריים, לצד רפרטואר צועני, בלקני וערבי. “אני מתרגשת ולחוצה בו זמנית לקראת המופע”, מספרת ארזי. “החיבור הזה נולד מקשר שהיה לאודי דבוש, האמרגן שלי, עם התזמורת האנדלוסית. כך נולד הרעיון לשיתוף פעולה. אלעד לוי, המנהל האמנותי של התזמורת, חבר לאודי, ומשם הכל התחיל לרוץ”.
מה חשבת על העיבודים החדשים לשירייך?
“לאורך השנים בהופעות שיניתי בעצמי את העיבודים של שירים שלי עם המוזיקאים שעבדתי איתם. כשאתה לוקח חומר גלם ורואה מה אפשר לעשות איתו, איזו תלבושת לתת לו, אתה מבין שהדבר הזה הוא יצירתי בטירוף. אני כל כך נלהבת מההרפתקה המוזיקלית הזו שלוקחת אותי לקצוות המוזיקליים, לעולמות אחרים, כמו שאני תמיד אוהבת. אני מאוד נהנית להתרפק על השירים האלה כשהם בלבוש אחר. מבחינה יצירתית, יש בזה משהו כל כך מלהיב שאי אפשר לעמוד בפניו”.
מחיאות כפיים
לאורך הקריירה שלה הקליטה ארזי, 71, כמה שירי מחאה שהפכו לקלאסיקות, בהם השיר “הביתה” (1983), שנכתב על ידי אהוד מנור בהשראת חוויותיה מההופעות בפני חיילי צה”ל בלבנון בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. עם צאתו עורר השיר סערה פוליטית, אך זה לא מנע ממנו להפוך ללהיט ענק. באותה שנה השתתפה ארזי בקדם האירוויזיון עם השיר “שירו שיר אמן” שכתבה שמרית אור במהלך המלחמה.
ב־2020, בתקופת הקורונה, הקליטה ארזי גרסה מחודשת לשיר. “היום הכל השתנה”, היא אומרת. “יש פחות קשב לטקסט באופן כללי, ויותר הולכים על המעטפת ההפקתית והמקצבים. יש פחות תובנות היום, הכל נורא מהיר. אם בחמש השניות הראשונות לא התחברת – אתה מעביר שיר. מזל שאת ‘ליל חניה’ חנן יובל, אפרים שמיר ואני הקלטנו לפני 50 שנה. המציאות השתנתה. אני לא חושבת שיש לזה היום מקום”.
גם לשירים כמו “הביתה” או “שירו שיר אמן” שעדיין מושמעים רבות?
“כן, אבל אני חושבת שיש סוג של הפרעת קשב היום, ולא לגמרי ברור לי מה קורה. אני יכולה לעשות דברים שאני מאמינה בהם ולעשות אותם מכל הלב, אבל אני בכלל לא מבינה איך זה עובד היום. אני לא חושבת ששיר כמו ‘אתה לי ארץ’ היה עובר היום. מזל שהקלטתי את זה לפני הרבה שנים והשירים האלה נשארו”.
כאמנית את מרגישה בנוח לצאת באמירות פוליטיות?
“אנשים צריכים להביע את מה שהם חושבים ומרגישים. זה היה הכוח של אמנים במשך כל השנים, גם בשנסונים הצרפתיים וגם בשירי המחאה האמריקאיים בשנות ה־60 או ב’שיר לשלום’ ששרנו בלהקת הנח”ל. אמן מקבל השראה מהמציאות שבה הוא חי. מעבר לשירים האישיים, אמנים צריכים לבטא בשירים את התחושות שלהם, וזה לגיטימי לגמרי. אני לא מתכוונת להבעת דעה במאמרי מערכת, אלא להשמיע זעקה דרך השירים, אם זה מרגיש להם נכון”.
בחודשים האחרונים הקליטה ארזי דואט עם נועה קירל לשיר “אילו ציפורים”. “היא זמרת טובה והיא מוכשרת מאוד“, אומרת ארזי. “יש לה מעטפת מקצועית מאוד טובה, היא מאוד נחושה. היא בחורה רצינית שקמה בבוקר לעבוד, ויש לה את כל התנאים והמפרט שדרושים לזמרת מצליחה. ממש ככה”.
כמי שגם הנחתה וגם השתתפה באירוויזיון, מה הטיפ העיקרי שהיית נותנת לה כמתמודדת באירוויזיון?
“גם את האירוויזיון אני לא יודעת לפצח, הוא שינה פנים והוא משהו אחר לגמרי. היום זה יותר קרקס מוזיקלי מאשר מוזיקה נטו, אבל נועה קירל בנויה לזה, נועה צמחה מתוך המציאות הזו, היא מדברת את השפה הזאת, ולכן אני חושבת שהבחירה בה היא נכונה מאוד”.
מה דעתך על פריחת הפופ הנשי בארץ?
"זה נהדר, נפלא, מחיאות כפיים. אני לא אדם מגדרי, לכן אני אומרת שפעם בנות בולטות ופעם בנים בולטים, כל עוד שמח במדינה – זה מה שחשוב. בעבר נשים היו יותר ‘נחותות’ מהבחינה הזו, ואם הן עכשיו כובשות את הפלייליסטים - זה נפלא”.
מדוע אנחנו לא רואים אותך כשופטת בתוכנית ריאליטי מוזיקלית?
“אני זוכרת שפעם פנו אליי, אבל אני לא חושבת שקורצתי מהחומרים האלה. אני גם לא בחנתי ללהקות צבאיות. אני לא בעניין של לגזור גורלות”.
יש שירים חדשים בקנה?
“בימים הקרובים אקליט שיר חדש שעמיר בניון כתב לי במיוחד”.
מה הסוד שלך שמאפשר לך לשמור על רלוונטיות במשך כל כך הרבה שנים?
“אין לי מושג. אני חושבת שעצם העובדה שאתה חושב על הדבר הזה – זה העניין; כשאתה בסוג של חדוות יצירה, סקרנות ורעב פנימי לדבר הבא. הכי חשוב לי זה הגיבוי שאני מקבלת מהבית ומבעלי, נתן תומר, שמאפשר לי לעשות כל מה שאני חולמת. הוא נותן לי גב”.
ערוץ של עבודה
ב־2018 נולדה נכדתה הראשונה של ארזי, כרמל בת ה־4, מבתה היחידה אלונה. “אני פשוט מוקסמת ממנה, ודרכה אני מגלה אמניות כמו אנה זק ונונו”, היא אומרת. ארזי פעילה מאוד ברשתות החברתיות. “אני נמצאת בכל מקום – גם בפייסבוק, גם באינסטגרם וגם בטיקטוק”, היא מספרת. “זה חשוב. זה חלק מהעניין. בכל הפלטפורמות האלה אני לא מעלה דברים אישיים, אלא הן ערוץ של עבודה”.
מהי הפנטזיה המקצועית הבאה שלך?
“תן לי להגשים קודם את הפנטזיה הנוכחית. יש לי המון תוכניות לחודשים הבאים, יש המון דברים על הפרק”. ד
ההופעות הקרובות:
8.1, 20:30, אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים
11.1, 20:30, היכל התרבות מודיעין
16.1, 20:30, המשכן למוזיקה ואמנויות רעננה
18.1, 20:30, אולם ע"ש רקנאטי, מוזיאון תל אביב
22.1, 20:30, המשכן לאמנויות הבמה באר שבע