תופעה חדשה "מכה" את תעשיית המוזיקה בתקופה האחרונה: מרבית אמני ישראל, ותיקים כצעירים, משתמשים באיקס שנים לשיריהם, אלבומיהם או תחילת הקריירה שלהם בכדי למתג מופע חדש. יצאנו לחקור עד כמה זה יעיל מיתוגית וכלכלית, האם הקהל מצביע לכך ברגליים ומתי עובר הגבול בין צעד שיווקי נכון לפתטי
"שלומי שבת חוגג 40 שנות קריירה" במופע חגיגי; "דיויד ברוזה מציין 40 שנה לאלבום 'האישה שאיתי' בסיבוב הופעות"; "תיסלם בחגיגות 40 שנה ל'רדיו חזק'"; "משינה חוגגים 40 שנה"; "איפה הילד חוגגים 30 שנה לזמן סוכר"; "מופע הארנבות של ד"ר קספר – חגיגות 30 שנה!"; "שרון חזיז חוגגת 30 שנה לאלבום 'קח אותי לשם'"; "מני בגר חוגג 40 שנות רוקנ'רול"; "מתי כספי – 50 שנה של מוסיקה"; "גיא ויהל חוגגים עשור"; "מופע העשור של נסרין קדרי"; "אמיר דדון – מופע העשור לאלבום – יש אין סוף"; "עידן עמדי – חוגג עשור"; "חנן יובל חוגג יובל וחצי"; "מוש בן ארי – מופע 20 שנה לאלבום עד אלי"; "פורטרט – 30 שנה ל'הכל מבינה'"; ו"דני סנדרסון חוגג 55 שנות קריירה" – ברשימה זו מצוין קומץ מועט מההופעות שרצות (ובחלקן עתידות לרוץ בחודשים הקרובים) על בימות ארצנו בשנה החולפת.
למעשה, נדיר למצוא כיום מופע חדש שאינו מציין עשור, עשרים, שלושים, ארבעים ואף חמישים שנה לאלבום, לתחילת הקריירה, ללהיט הראשון ולקלאסיקה ידועה. אם בעבר בכדי למתג מופע חדש, אמן ומנהליו נדרשו למקוריות בכדי למכור ולמתג אותו כמו שירים חדשים, עיבודים חדשים, שיתופי פעולה בלתי שגרתיים או קונספט מחוץ לקופסא, הרי שהיום ישנה תחושה של עצלנות במקוריות, ומרבית האמנים בוחרים לרכב על טרנד השנים בכדי לרענן מופע, שבחלק מהמקרים אינו שונה ממופע רגיל ואם הוא חדש – הוא לא ממותג ככזה אלא תמיד חוגג עשור כלשהו של משהו ששייך לעבר.
לעתים גם ההגדרות אינן נכונות ואף מטעות את הציבור, למשל, מני בגר, מהרוקרים המוערכים ופורצי הדרך במוזיקה הישראלית, רץ עם המופע "40 שנות רוקנ'רול" מאז 2019 (עד היום) בעוד שאת הקריירה החל בשנת 1976 בלהקת הרוק גן עדן; היוצר והזמר המוערך והאהוב אריק סיני רץ בין השנים 2016-2021 עם המופע "40 שנות קריירה" (אם נניח בצד את הלהקה הצבאית ולהקות הקצב, אז בשנת 77' הוציא את שיר הסולו הראשון 'שיר פרידה') – וזה לא כל כך הלך ואף זכה לפוסטים מתוקשרים של סיני על חוסר ביקוש. עם זאת, כששינה בשנה וחצי האחרונות את המיתוג ל"סיבוב הופעות חורף/קיץ" – חזר למלא אולמות כבעבר בהצלחה רבה.
ובכן, מה מוביל את האמנים או מנהליהם למצוא, לעתים בכוח, עשור מסוים לרכב עליו לקידום המופע החדש ועד כמה זה יעיל? "תראה, בשביל למשוך יחסי ציבור אתה חייב למצוא 'סיבה למסיבה'", מסביר המפיק פדי ייטב ("פדי גרופ"). "כשאתה היום עושה מסיבה לחבר'ה, כמו יום הולדת, אתה מזמין אנשים לחגיגה. אותו דבר אמן שמוצא סיבה ליום ההולדת הזו בכדי למשוך קהל. אמן רוצה לרענן את עצמו ולחגוג, הוא רוצה יחסי ציבור ולמשוך את התקשורת, ואז הוא אומר, אז מה אני אחגוג? אם יש לו 20 או 30 שנות קריירה – למה שלא יחגוג זאת?".
כן, אבל יש כאלה שכל מופע חדש שלהם מציין עשור מסוים או כאלה שכבר שש שנים רוכבים על "30 שנות קריירה". איפה ההיגיון?
"נו, זה כמו שיש אמנים שכל שנה עושים קאמבק. זה חלק מחוקי המשחק. זו סיבה עבורם להזמין אנשים. אמנים מחפשים סיבה לעשות רעש. אתה צריך להזכיר לקהל על קיומך, אבל בוא נחשוב, למה שלא יעשו זאת? זה מושך תשומת לב להתייחסות של המדיה התקשורתית, שמוצאת בזה טריגר תקשורתי. אם תמתג מופע כ'מופע חדש' התקשורת לא תתעניין אבל אם תגיד 'מופע לציון יום הולדת לאלבום' התקשורת תתעניין. קח לדוגמא את שימי תבורי, מיוצג שלי, שחוגג עכשיו 50 שנות קריירה ויש לו 200 שירים? אז קראנו למופע 'שימי תבורי 250'".
זה עוזר ומביא יותר קהל?
"באופן כללי לא תמיד זה מדיד. זו פשוט סיבה לפרסם. זה בעיקר נועד למשוך את התקשורת. לגבי קהל? המטרה זה למשוך יותר קהל שירצה לקחת חלק בחגיגה של האמן. זה נותן יותר 'סקסיות' למופע. האמנים חיים מהמדיה התקשורתית שמחייה אותם ומתחזקת אותם בכל סוגיה, המדיה רוצה לכתוב על טריגרים אקטואליים ומה יותר אקטואלי מזה? הספוט שהתקשורת נותנת לאמן משפיעה על הקהל ברכישת כרטיסים ובהאזנה לשירים".
אבל מדוע רואים יותר ויותר אמנים שמשתמשים בשיטה הזו ואין אמנים שלא משתמשים בכך?
"היום יש תוחלת חיים ארוכה ברוך השם ועדיין יש לנו נכסי צאן ברזל שעדיין בועטים, וזה כלי שמסייע להם להביא יותר קהל ועניין ציבורי. אם לא תיתן סיפור – לא תקבל כתבה. רוב האמנים שמשתמשים בזה הם ותיקים. אמנים צעירים פחות צריכים להשתמש בזה".
"מופע הוא מוצר מסחרי שנועד לשווק את האומן מיתוגית וכלכלית", מסבירה מנהלת יחסי הציבור והיועצת האסטרטגית שירי רווה. "טייטלים הם חלק בלתי נפרד כמעט והם נועדו כדי לייצר עניין תקשורתי וצרכני במטרה למכור כרטיסים ולחזק או לשמר מעמד ובמקרים מסוימים להחזיר לתודעה ולשוק מותג מהעבר. אלבום חדש, איקס שנים ל, מחווה ל, איחוד של, פסטיבל ה… הם טייטלים שיווקיים שמפעילים רגשית את הקהל/הצרכן ומה הצרכן צורך אם לא חוויה רגשית? באופן אישי אני מברכת על הפרסומים האחרונים שמחזירים סגנונות מוזיקליים שנדחקו וראוי, שלא נאמר הכרחי שיחזרו".
מנגד, יש החושבים שהשימוש בטריגר השנים הוא בעוכרם של האמנים. "אני חושב שזה הפך להיות די פתטי", טוען העיתונאי דודי טל (ערוץ 14). "זאת אומרת יש אמנים שאתה אומר 'סבבה'. כשיהודה פוליקר חגג '30 שנה לאפר ואבק' יכולת להבין את זה כי זה היה אלבום מאד מאד מצליח והיה אבן דרך בקריירה שלו ובתרבות המוזיקלית של המדינה, אבל לא כל דבר ראוי לציון וראיתי לא מעט פעמים כאלה: 'אילנה אביטל חוגגת 30 שנות קריירה' שכל קשר בין זה לבין המציאות הוא בדיחה, זה לא קיים באמת. מאיה בוסקילה חגגה לאחרונה '20 שנות קריירה' שזה גם די חוטא לאמת ועובדה שהקהל לא טיפש והוא לא מצביע ברגליים ולא הולך למופעים האלה.
"לא כל דבר מצדיק איזשהוא ציון דרך, לא כל אמן יכול להגיד שיש לו אלבום שהוא שיא הקריירה או אלבום שהותיר חותם. כן הייתי רוצה לראות את דיויד ברוזה עושה מופע '40 שנה לאישה שאיתי' כי זה היה בזמנו האלבום הכי נמכר בישראל מבחינת כמות התקליטים שהוא מכר, אבל אמנים צריכים להבין שמה שתפס והצליח בעבר לא בהכרח מצליח בישראל של 2023. לא כל דבר הוא סיבה למסיבה".