הזכייה של המוזיקאי אלי מגן בפרס אריק איינשטיין לאומנים ותיקים מטעם משרד התרבות והספורט בקטגוריית מוזיקה אומנותית - הייתה עבורו הפתעה. “לא חשבתי שאזכה בפרס הזה", הוא אומר.
מאחוריו 56 שנות קריירה: הוא החל דרכו כגיטריסט וכזמר בלהקת הנח"ל בשיאה בשנות ה־60; היה שותף להקמת שניים מהרכבי הרוק'נרול הראשונים - כיף התקווה הטובה ואחרית הימים; שר שירי פופ־רוק שהפכו לקלאסיקות; השתתף כבסיסט בהקלטות ובהופעות של מיטב אומני ישראל; ניגן ג'אז בפסטיבלים יוקרתיים בארץ ובחו"ל עם אגדות ג'אז בינלאומיות; ושימש במשך שלושה עשורים כנגן קונטרבס של התזמורת הפילהרמונית.
הרבגוניות שלו, הכישרון, המעבר מרוק'נרול לג'אז ולמוזיקה קלאסית, הרומן הארוך עם השירה, ההרפתקנות המוזיקלית והימצאותו בצמתים החשובים במוזיקה המקומית הפכו אותו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. החודש הוא יחגוג יום הולדת 75, והוא שותף לתחושה של אומנים ישראלים ותיקים רבים. “השוק השתנה", הוא אומר, “טעם הקהל השתנה. לא כל כך מחפשים את הקול שלנו, של האומנים הוותיקים. אנחנו באופן טבעי קצת נזרקים הצדה".
“הייתי שמח לעבוד, למרות שאני לא מצפה לנגן סתם ולעשות דברים שלא מעניינים אותי. אני לא מתלונן. אם באמת הייתי רוצה, הייתי יכול ליזום הופעות, לכתוב ולהקליט אלבומים. זה מאוד פשוט עבורי, כי יש לי אולפן קטן בבית".
אחרי שלוש שנים עזבתי, כי לא אהבתי את המורה ולא אהבתי את הכלי, אבל המוזיקה כבשה אותי, ואני בכלל רציתי לשיר. בגיל 12 כבר קניתי גיטרה אקוסטית, התחלתי לנגן וללוות את עצמי בשירה. בתיכון הקמתי שלישייה עם חברים, שרנו והופענו. ידעתי ארבעה אקורדים בלבד וזה הספיק לי".
“עשיתי זאת במשך שנה וכך הכרתי את כל המפיקים והמוזיקאים שעבדו אז ברדיו", הוא מציין. “בהפסקות מהעבודה נהגתי לצפות בחזרות של תזמורת קול ישראל בערבית בניצוחו של זוזו מוסא ואפילו זכיתי לראות את יפה ירקוני מקליטה באולפנים שיר חדש. משום שהכרתי גם את עורכי התוכניות, זה הוביל אותי להשתתף בתחרות הכישרונות הצעירים ‘תשואות ראשונות' ששודרה ברדיו".
בגיל 17 ניגש לבחינות ללהקת הנח"ל והתקבל. הוא התגייס לצבא ב־1966 ולאחר טירונות קרבית בנח"ל הצטרף ללהקה, זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים: “שירתי עם שלום חנוך, מוטי פליישר, מנחם זילברמן, ששי קשת, שולה חן, מירי אלוני ואופירה גלוסקא. זו הייתה תקופה שהלהקות הצבאיות היו המיינסטרים בארץ, השירים שלהן כיכבו במצעדי הפזמונים, והלהקה שלנו הייתה הכי פופולרית וחשובה. זה היה כבוד עבורי להיות בלהקת הנח"ל. בסך הכל חשבתי שזה המקום הטבעי בשבילי במסגרת צבאית, אבל להגיד לך שזה ענה לי על הציפיות? אי אפשר".
מגן השתתף בתוכניות הלהקה “הנחלאים באים, הנחלאים באים" (1967), “כל הכבוד לנח"ל (1967) ו"התוכנית ה־21" (1968). בתוכנית האחרונה עשה הסבה מגיטרה חשמלית לגיטרה בס, כלי שהפך במרוצת השנים לסימן ההיכר שלו. “לא הייתה לי ברירה אלא לעבור לבס", הוא מסביר. “שלושה חודשים לפני שהשתחררתי הבסיסט של הלהקה השתחרר, אז נאלצתי לתפוס את העמדה שלו וביקשו ממנו לבחון גיטריסט מוביל חדש ללהקה במקומי. הגיעו אנשים להיבחן וקיבלתי את דני סנדרסון. הוא היה גיטריסט של ממש, ברמה גבוהה הרבה יותר ממני, כי הוא למד לנגן".
ניגנתי איתם במשך כשנה וחצי. אהבתי לנגן על הבס, אבל החלום לשיר היה תקוע לי במוח ולא עזב אותי. בשלב מסוים הצטרף לתזמורת של השלושרים המתופף והמוזיקאי זהר לוי. וכשהשלושרים התפרקו, זהר, חנן ואני זממנו להקים להקה משלנו. צירפנו את הגיטריסט שלמה מזרחי וחיפשנו זמרת שתשלים את התמונה - ומצאנו את ג'וזי כץ".
להקת כיף התקווה הטובה הוקמה ב–1970, עם שם שנתן להם בני אמדורסקי. “המטרה הייתה שגם חנן, גם אני וגם ג'וזי נקבל סולואים כזמרים, וזהר לוי יהיה על תקן המוזיקאי, המפיק ומי שיזם את הקשרים עם היוצרים", מספר מגן. “היינו עושים חזרות במרתף ברחוב פרישמן בתל אביב. עבדנו המון. ליקטנו שירים מכל מיני חברים: שמוליק קראוס הלחין בפעם הראשונה שיר של יענקל'ה רוטבליט, שלום חנוך כתב לנו, חנוך לוין וזהר לוי כתבו יחד וגם רוב האקסלי מהצ'רצ'ילים".
הלהקה נטתה לכיוון הרוק המתקדם, שלא נשמע כמותו בארץ. היא לא האריכה ימים בשל סכסוכים בין חבריה והתפרקה עוד לפני שהספיקו לצאת להופעות. “שמוליק קראוס, אז בעלה של ג'וזי, החל להתכסח עם זהר לוי, והכל התפוצץ בבת אחת", משחזר מגן. “מי שיצא הכי מתוסכל מהפיצוץ היה חנן יובל, שלא הספיק להקליט במסגרת הלהקה ופרש".
עם זאת, הספיקה הלהקה להקליט מספר שירים. השניים הראשונים שיצאו לרדיו היו בשירת סולו של מגן: “ד"ר יארינג" ו"בלדה לעוזב קיבוץ", שהפכו ללהיטים וצעדו בראש מצעדי הפזמונים. “קשה לנבא אם להקה תצליח או לא", מסביר מגן. “זה עניין של טיימינג. אנשים לא היו מוכנים לחומר של הלהקה - טקסטים של משוררים וסופרים עם מוזיקת רוק'נרול בועטת - שהיה קשה לעיכול בשנים ההן, למעט אותם שני שירים שהצליחו. מי שניגנו עד אז רוק'נרול היו בעיקר להקות קצב, להקות מחתרת. גם אני ניגנתי מוזיקה כזו בלהקת השניצל, שהקים דני סנדרסון. ניגנו רוק בלועזית של ג'ימי הנדריקס ולהקת קרים והופענו בבתי ספר כמוזיקה לריקודים. זה היה מחתרתי".
לוי ומגן החליטו להקים להקת המשך, ובשנת 1971 נולדה להקת אחרית הימים, שכללה גם את יצחק קלפטר, גבי שושן ולתקופה קצרה גם את מירי אלוני. “בחרנו בשם ‘אחרית הימים', כי זה נשמע לנו אופטימי", הוא מציין. “התחלנו לקיים חזרות בבניין מוזנח ביפו, והקו המנחה שלנו היה להמשיך ליצור רוק'נרול בעברית, כי אף להקה לא עשתה אז. זהר לוי רצה שנעשה רוק מתקדם, אגרסיבי ובועט, ללא שום גבולות. רצינו שהטקסטים יהיו ברמה גבוהה, ולכן זהר הביא טקסטים מהטופ של הטופ, כמו חנוך לוין, דליה רביקוביץ', יענקל'ה רוטבליט, עמוס קינן וחיים חפר. כל הלחנים היו של זהר. כשראינו שהעסק לא מתניע יותר מדי, צירפנו את מירי אלוני, אבל היא לא נשארה זמן רב".
בספטמבר של אותה שנה קיימה הלהקה את הופעת הבכורה שלה במועדון צוותא בתל אביב, ולא בדיוק הצליחה, בלשון המעטה. “הקהל עדיין לא היה מוכן למוזיקה כזו", מסביר מגן. “בשלב מסוים, כשראינו שההופעות לא הולכות טוב, יצרנו קשר עם אריק איינשטיין והעלינו מופע משותף איתו עם העמדות של ניסים אלוני והכוונה של אורי זהר וצבי שיסל. הופענו במקומות מכובדים, אבל זה גם לא הצליח. אנשים לא מילאו את האולמות, והתוכנית ירדה כעבור כמה חודשים. עזבתי את הלהקה לאחר שבער בי הצורך לנגן יותר ג'אז וראיתי שעם הלהקה זה לא יקרה. מה עוד שהיא לא התרוממה. אחרי שעזבתי, הלהקה התפרקה".
אז מצד אחד אחרית הימים נבחרה כ"להקת השנה" במצעדים שונים ואף זכתה בפרס כינור דוד, ומצד שני הופעותיה לא הצליחו. במרוצת השנים היא נחשבה לאבן דרך ברוק הישראלי ואלבומה היחיד משנת 1972 נחשב לאלבום מופת, עם הלהיטים “העץ הוא גבוה" ו"פתחי לי את הדלת" שמגן שר כסולן ו"יש לי יום הולדת", שבו בלטו קולותיהם של מגן וגבי שושן.
עם פירוק הלהקה, פצח מגן בקריירת סולו. שירו הראשון כסוליסט היה “עד סוף הקיץ", שכתב אהוד מנור והלחין מישה סגל עבור פסקול הסרט “שתי דפיקות לב", שיצא לאקרנים בשנת 1972. השיר הפך לקלאסיקה ועד היום נחשב לאחד השירים המזוהים ביותר עם מגן: “מישה סגל ואני היינו חברים ועבדנו יחד, אז הוא פנה אליי שאקליט את השיר. מי יכול היה לדעת שהוא יהפוך לכזו קלאסיקה".
בפסטיבל הזמר של 73' ביצע מגן את שירם של מישה סגל ואהוד מנור “יליד הארץ", וכעבור שנה הקליט שיר נוסף של השניים, “דרך הברוש", שהמנגינה שלו נכללה במקור ללא טקסט בסרט “שתי דפיקות לב". לימים, השיר הפך ללהיט דווקא בלחן אחר של אריאל זילבר.
בשנת 73' חבר מגן לשמוליק קראוס ולג'וזי כץ להקמת הוורסיה השנייה של להקת החלונות הגבוהים, שהספיקה להקליט שני שירים מקוריים - “אלישבע מה נחמדת", שבוצע בפסטיבל שירי משוררים לילדים, ו"אצלי הכל בסדר", שיצא אחרי שההרכב התפרק: “בסוף 72', אחרי שלהקת אחרית הימים, שבה הייתי חבר התפרקה, שמוליק ואני התחלנו להיפגש ולהעלות רעיונות ואז עלה הרעיון שנחדש את החלונות הגבוהים, וזה התקבל מצוין והיה מעולה, רק שמלחמת כיפור גמרה לנו את הלהקה.
היו לי יחסים קרובים עם שמוליק, היינו באותה תקופה ביחד ממש מהבוקר עד הלילה. היינו יושבים ומנגנים ימים שלמים, וג'וזי הייתה מכינה לנו ארוחת בוקר וקונה בייגלס, כאילו חיינו ביחד כמו משפחה, סוג של כת. זה נמשך הרבה זמן. ניגנתי והופעתי איתם עד 1975, אחרי שהלהקה התפרקה".
מעטים יודעים שמגן היה גם המבצע המקורי של השיר “זה קורה" של אריק לביא: “שמוליק קראוס הוזמן להשתתף בסרט ‘אדם', שהפיק וביים יונה דאי, איש העסקים שרצה להפוך ליוצר קולנוע. שמוליק תרם לסרט את השיר ‘זה קורה' וביקש שאני אשיר אותו. עשיתי זאת. אבל בדיעבד התברר שאשתו של יונה לא כל כך אהבה את השיר וחשבה שהוא לא מתאים לסרט, אז הוא נגנז. כעבור זמן מה אריק לביא ביקש משמוליק שיר ושמוליק נתן לו אותו - והשאר היסטוריה".
באותה תקופה התאהב מגן עד כלות במוזיקת הג'אז, והחליט להניח בצד את החלום להיות זמר מצעדי פזמונים: “הבנתי שאני לא יכול ולא רוצה להיות שלמה ארצי, אני לא בנוי לזה ולפוזה הזו ולמעמד של להיות על הבמה כסופר־סטאר, ליצור קשר עם הקהל, לספר בדיחות, להתנועע ולרקוד. זה לא אני. כשהבנתי את זה, עשיתי תפנית של 180 מעלות. באותם ימים נדלקתי על ג'אז ודבר הוביל לדבר. במשך כל הקריירה שלי החיים הובילו אותי. לא תכננתי שהדברים יקרו אלא נתתי לעצמי ללכת אחרי האינסטינקטים שלי ולהיכנס לדלתות שנפתחו בפניי".
בשנים ההן מגן היה בכל הפקה אפשרית: הוא ניגן בתוכניות טלוויזיה כמו “ראש כרוב", “מועדון הצועני השורק", “זמרת הארץ" ו"שרתי לך ארצי"; ניגן בפסטיבלי הזמר השונים; השתתף בהקלטות ובהופעות של הגשש החיוור, יוסי בנאי, יהורם גאון, אילנית, רותי נבון, בעז שרעבי, חוה אלברשטיין ועוד; ובמקביל הקפיד כאמור לנגן ג'אז, סגנון ששבה את לבו.
ואז נסעתי לסיבוב הופעות בינלאומי עם פסטיבל הזמר החסידי והחלטתי להישאר בארצות הברית. למדתי כשלושה חודשים במכללת ברקלי למוזיקה, אבל לא הסתדרתי שם, כי זה לא היה מספיק רציני בעיניי. אספנו את הפקלאות, אשתי, אני ובתי בת השנתיים ונסענו לניו יורק, שם למדתי במשך ארבע שנים בבית הספר למוזיקה Mannes College Of Music. בתום הלימודים לקחו אותי ללמד שם בעצמי".
במהלך הלימודים בארצות הברית, למד גם מוזיקה קלאסית. “התאהבתי", הוא מציין. “ניגנתי סולו על קונטרבס בתזמורת בית הספר והשקעתי מאוד בפיתוח לימודיי על הכלי. בהתחלה צחקו עליי הבסיסטים בארץ שהחלטתי לנגן על קונטרבס במקום גיטרה בס, אבל זה משך אותי. התחלתי לחשוב על לנגן על הקונטרבס בתזמורת. חיפשתי עבודה שבה אוכל להצליח להגשים את עצמי. החלטתי שאני רוצה לנגן מוזיקה קלאסית, אז כשחזרתי בשנת 82' לארץ, הגעתי להיבחן לתזמורת הפילהרמונית הישראלית".
עוד בטרם הספיק לנחות בארץ, נתקל מגן בקשיים: “הקונטרבס שלי נשבר במהלך הטיסה ולא היה לי כלי לנגן עליו בבחינה. שאלתי מי מהתזמורת יוכל להשאיל לי קונטרבס לנגן עליו עד הבחינה, אבל כולם סירבו. היה איזה מסע נגדי שם. למזלי אחד מהבסיסטים של התזמורת, שהייתי איתו בקשר טוב, הסכים להשאיל לי את הכלי שלו, אבל מכיוון שהוא הופיע בכל ערב, הייתי מגיע ב־12 בלילה כדי להתאמן שעה. זו הייתה תקופה מייאשת, לא חשבתי שאעבור את הבחינה, לא האמנתי שאתקבל, אבל הצלחתי. התקבלתי לתזמורת בראשית 83' וניגנתי בה 32 שנה".
במהלך שנותיי בתזמורת עשיתי גם דברים אחרים, ניגנתי עם יוסי בנאי בתוכנית משירי ברסאנס, הופעתי עם אסתר עופרים בפסטיבל ישראל, ניגנתי באלבומים של אהוד בנאי, אריק איינשטיין, יהודית רביץ, יהודה פוליקר, ענבל פרלמוטר, אסף אמדורסקי, וגם ניגנתי ג'אז בפאבים ובמועדונים. החיים שלי היו די מלאים".
התיאבון הוליד בשנת 2006 את אלבום הבכורה של מגן “אדם". בשנת 2017 הקליט אלבום נוסף, "ימי אדם". מאז שהתניע מחדש את קריירת השירה שלו השתתף מגן בפרויקטים שונים והקליט לא מעט שירים. ב–2015 אף הוציא אלבום אוסף כפול, “איש העולם הבא", המרכז את עבודתו לאורך השנים. “היום אני הרבה יותר נהנה לשיר מאשר פעם", הוא אומר בגאווה. “אני מרגיש הרבה יותר בשל. יותר קל לי לשיר. אני פחות חושש מביקורת, פחות מתרגש ויותר יודע מה אני רוצה. אני יותר ממוקד".
ב־2021 מגן השתתף באלבומו של שלום חנוך “הרצל לילנבלום" בנגינה, שירה, הפקה מוזיקלית ועיבודים, ובימים אלה מתנגן בתחנות הרדיו השיר “עלים יבשים", שבו מתארח מגן כזמר וכנגן באלבומו של המוזיקאי נדב הולנדר (“הזמן האחרון"). בחודש האחרון גם חידש את שיר המחאה “ביי ביי דמוקרטיה", שכתב והלחין קובי לוריא וביצע לראשונה ב־2020 בתקופת המחאות בבלפור, ולנוכח המצב במדינה, הוא רלוונטי גם לימים טרופים אלו. “אני חושב שמה שקורה במדינה הוא בדרך למלחמת אחים, וזה נראה די ברור שתהיה אלימות שתגרור אולי לרצח, לצערי הגדול", אומר. “לדעתי כולם צריכים לדאוג מזה".
התרעות פיקוד העורף