ב-11 בפברואר 1963, בהקלטה שארכה 13 שעות, הקליטו ג’ון לנון, פול מקרטני, ג’ורג’ האריסון ורינגו סטאר, הלוא הם הביטלס, את אלבום הבכורה של הלהקה, Please Please Me, שיצא ב־22 במרץ באותה שנה והביא לעולם את שיגעון הביטלמניה.

חלק נכבד מהאלבום הוא גרסאות כיסוי שהלהקה נהגה לבצע בהופעותיה המוקדמות, לצד שירים מקוריים שכתבו לנון ומקרטני. האלבום, בהפקתו המוזיקלית של ג’ורג’ מרטין, מונה 14 שירים ודורג במקום ה־39 על ידי המגזין “רולינג סטון” ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים.

עידן אלתרמן (צילום: אור דנון)
עידן אלתרמן (צילום: אור דנון)

 “בשנות ה–60, החוצפה הזו הייתה מהות הרוקנרול”

השחקן עידן אלתרמן על השיר I Saw Her Standing There
“מאחר שיש באלבום הזה די הרבה קאברים, פתאום לשמוע שיר מקורי, שעד היום פול מקרטני מבצע בהופעות, זה מדהים. זה שיר מאוד לא פוליטיקלי קורקט במונחים של היום. שורה כמו Well she was just seventeen, you know what I mean, בוודאי לא הייתה עוברת היום, אבל אז, בשנות ה־60, החוצפה הזו הייתה מהות הרוקנרול.

"אני נורא אוהב את הבייס־ליין של השיר הזה, שמאוד ייחודי לפול מקרטני ומזכיר את צ’אק ברי. זה שיר בן 60 שנה, עם סאונד ורוקנרול של פעם, שמחזיק מעמד עד היום בזכות המלודיה הטובה והאנרגיה הטובה שיש בו”.

הרעיון לכתיבת השיר נולד לפול מקרטני במהלך נסיעה מביתו בליברפול להופעה של הלהקה בשנת 1960, לאחר ששמע ברדיו שיר עם אירי בשם As I Roved Out המבוסס על שיר העם האנגלי Seventeen Come Sunday.

צוף פלוטקין   (צילום: פרטי)
צוף פלוטקין (צילום: פרטי)

 “ביחס לגבר שלרוב לא הראה רגשות, השיר הקטן הזה מפתיע”

חוקרת הביטלס ומנהלת קבוצת הפייסבוק “הביטלס – הקבוצה הישראלית”, צוף פלוטקין, על Misery
“השיר Misery, שנכתב על ידי ג’ון לנון, הוא אולי לא הבחירה הראשונה של רבים מהאלבום. זה שיר R&B קטן ולא סוחף במיוחד. אבל אם מקשיבים לרגע לקול המאנפף של ג’ון, מבינים שמדובר בשיר לא רגיל. חוקרי ביטלס נוהגים להגיד שלנון החל לכתוב שירים עמוקים וחשופים כשהתוודע לבוב דילן, ובזכותו התחיל לזעוק לעזרה בשירים כמו Help!.

"אבל דווקא Misery שמסתתר מאחורי קצב מהיר והרמוניות קוליות, חשוף לא פחות מהשירים המאוחרים יותר של לנון. ביחס לגבר שלרוב לא הראה רגשות, השיר הקטן הזה לא יכול להיות יותר מפתיע. זאת אחת הסיבות שהוא הפך בשנים האחרונות לאחד מהשירים האהובים עליי באלבום המצוין הזה”.

כשהביטלס חיממו את כוכבת הפופ הבריטית היהודייה הלן שפירו, מנהלה האמנותי חיפש חומר חדש עבורה. לנון ומקרטני הציעו את השיר הזה, אך הוא סירב. מי שהתאהב בשיר היה הזמר קני לינץ', שהוציא את השיר במרץ 1963.

אורון קוריצ'ונר   (צילום: יואל לוי)
אורון קוריצ'ונר (צילום: יואל לוי)

 “זהו אחד השירים הכיפיים לביצוע בהופעות”

המוזיקאי וחבר ה״מג’יקל בנד״, אורון קוריצ’ונר, על Anna
“זהו אחד השירים המפתיעים והכיפיים לביצוע בהופעות. אנחנו מבצעים אותו לעתים רחוקות כי חלק גדול מהקהל פחות מכיר אותו. באותה תקופה הביטלס הופיעו במועדוני ליברפול וביצעו קאברים ללהיטי הרוקנרול של התקופה. לנון אהב מאוד את השיר והוסיף אותו לקטלוג השירים בהופעות. יש פה ביצוע מחוספס ומדהים של ג’ון לנון לשיר ענק של ארתור אלכסנדר.

"למרות שהביטלס שמרו פחות או יותר על המבנה והתפקידים המוזיקליים מהעיבוד המקורי, השיר קיבל אופי שונה לגמרי, אותו האופי שייחד את הביטלס כבר מהאלבום הראשון שלהם. מה שמיוחד מבחינה מוזיקלית בשיר הוא שהבית האחרון (שחוזר פעמיים) שונה במבנהו משאר הבתים. זה דבר שלא היה מקובל באותה התקופה”.

השיר הוקלט לראשונה בשנת 1962 על ידי יוצרו, זמר הרית’ם אנד בלוז ארתור אלכסנדר, ונכתב על חברתו (ולימים אשתו) אן ועל האקס שלה, שניסה לזכות בה בחזרה.

זוהר גינזבורג   (צילום: עדי עופר)
זוהר גינזבורג (צילום: עדי עופר)

 “נגינה פשוטה, מלאת רגש, מסר ברור ומלודיה קליטה”

המוזיקאית והגיטריסטית זוהר גינזבורג על השיר Love Me Do
"לקראת גיל 16 הבנתי את ההשפעה של הביטלס על עולם התרבות. לא היו לי הרבה דיסקים בבית, וקניית דיסק הייתה יקרה בזמנו. לכן ביקשתי מרכזת המוזיקה בקיבוץ שגדלתי בו להשאיל לי דיסקים של הביטלס. היא נתנה לי את האלבום הזה, ומאותו רגע ישבתי במשך ימים והקשבתי לדיסק שוב ושוב.

"עף לי השכל מכמה שהשירים היו פשוטים ויפים ואמיתיים. אחר כך גם התחלתי לנגן אותם, והשיר שהכי תפס אותי היה Love Me Do - גם כי הייתי נערה צעירה וזוהי התקופה המושלמת לשירי אהבה, וגם בגלל שיש בו קצת אלמנט של ‘שיר מדורה’. נגינה פשוטה, מלאת רגש, מסר ברור ומלודיה קליטה. כל מה שצריך להיות בשיר פופ”.

ג’ון לנון ופול מקרטני החלו לעבוד על השיר בשנת 1958 והקליטו לו גרסה ראשונה ביוני 1962 עם המתופף פיט בסט. גרסה זו נגנזה, ולאחר שבסט הוחלף ברינגו סטאר, השיר הוקלט מחדש ושוחרר לרדיו ב־5 באוקטובר 1962. הוא העפיל למקום ה־17 במצעד הפזמונים הבריטי. זהו הסינגל הרשמי הראשון של הביטלס.

חיים אלגרנטי   (צילום: בר אלגרנטי)
חיים אלגרנטי (צילום: בר אלגרנטי)

“אהבנו מאוד לנגן שירי רוק קצביים מהסוג הזה”

המוזיקאי וסולן להקת הקצב “האריות”, חיים אלגרנטי, על Boys
“בשנות ה־60, כשניגנתי בלהקת 'האריות', אהבנו מאוד לנגן שירי רוק קצביים מהסוג הזה, וגם את Boys ניגנו לא מעט בהופעות במועדוני הקצב השונים. השיר מזכיר לי את הפעם הראשונה שבה שמעתי את הביטלס: הייתי בן 12.

"כשהביטלס יצאו עם השיר Love Me Do, לא כל כך התלהבתי, אבל כששמעתי עוד כמה שירים שלהם – התאהבתי. ברגע שהביטלס הוציאו את התקליט הראשון, כבר היו שם שירים נהדרים שאהבתי מאוד. השיר Boys הוא בדיוק הסגנון של השיר הידוע והאהוב של ריי צ’ארלס What’d I Say, והמעניין הוא שרינגו סטאר הוא הסולן בשיר הזה”.

השיר Boys הוקלט לראשונה על ידי להקת הבנות האמריקאית “השירלז” בשנת 1960 כ־B־SIDE של להיטה הידוע Will You Still Love Me Tomorrow?.

בני דודקביץ'   (צילום: פרטי)
בני דודקביץ' (צילום: פרטי)

 “זה אחלה שיר שתמיד כיף להאזין לו”

העיתונאי ואיש הרדיו והמוזיקה בני דודקביץ’ על Ask Me Why
“זה השיר הראשון של הביטלס שהושמע ברדיו. כולם חושבים ש־Love Me Do הוא השיר הראשון שהושמע ברדיו, אבל זה לא נכון. זה אחלה שיר שתמיד כיף להאזין לו, והוא ממחיש גם את העבודה הטובה שג’ורג’ מרטין עשה עם הלהקה כמפיק. היו שתי גרסאות לשיר הזה שהוקלטו באותה שנה.

"הגרסה הראשונה הוקלטה עם המתופף פיט בסט והגרסה השנייה, המופיעה כמובן בתקליט, היא עם רינגו סטאר כמתופף. השיר הזה לא זכה כל כך להצלחה כי הוא היה B־SIDE ואנשים פחות מכירים אותו, למרות שהוא יפה לא פחות מלהיטי הביטלס האהובים”.

ג’ון לנון, שהלחין את השיר, הושפע בו מהסגנון של המוזיקאי סמוקי רובינסון ולהקתו “המירקלז”, ובייחוד משירם What’s So Good About Goodbye משנת 1961.

מוטי דיכנה   (צילום: אלין בשור)
מוטי דיכנה (צילום: אלין בשור)

 “זה שיר מורכב מאוד, למרות שהוא נשמע פשוט, קליל ושמח”

המוזיקאי וחבר להקת ״הסיקסטיז״, מוטי דיכנה, על Please Please Me
“זה שיר שנשמע נורא פשוט, אבל הוא לא. כל העיבוד שלו, הקולי והמוזיקלי, הוא יוצא מן הכלל. זה שיר שאנחנו מבצעים בלהקת 'הסיקסטיז', והיה קשה להוציא מתוכו את הקולות מרוב שהוא מורכב. השימוש במפוחית בו היה נדיר בראשית שנות ה־60. כששמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה הייתי בהלם, יש שם סאונד של בס יוצא מן הכלל. ככל שתקשיב יותר לשיר הזה, אתה תבין שהוא מורכב מאוד, למרות שהוא נשמע פשוט, קליל ושמח. יש לו מלודיה מדהימה ופראזות שלא היו מקובלות. הם מתחו את הגבול שלהם עוד קצת בשיר הזה.

"כשהשיר יצא חייתי ביפן כילד ושמעתי אותו בפעם הראשונה שם. ברגע שנחשפתי לאלבום הזה של הביטלס, החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי. זה פסקול החיים שלי. זה התקליט שהכי חרשתי אותו אי פעם. השירים בו הוקלטו לייב בארבעה ערוצים, ללא תוספות באולפן. יש בשיר הזה מילה אחת שמקרטני שר, בזמן שלנון שר על אותו ערוץ מילה אחרת, וזו הייתה טעות שאי אפשר היה לתקן. אבל בגלל שהשירה הייתה הכי טובה, הם לא רצו להקליט שוב, אז השאירו את זה ככה”.

ג’ון לנון יצר את השיר בהשראת השירים Only The Lonely של רוי אורביסון ו־Please של בינג קרוסבי. השיר יצא בתקליטון ב־11 באפריל 1963 כ־B־SIDE של השיר From Me To You. הוא העפיל למקום השני במצעד הבריטי ולמקום השלישי במצעד האמריקאי.

אריה מוסקונה  (צילום: רפי דלויה)
אריה מוסקונה (צילום: רפי דלויה)

“השיר הזה מייצג עבורי את ההתחלה של הביטלס”

השחקן והזמר אריה מוסקונה על Chains 
“השיר הזה מייצג עבורי את ההתחלה של הביטלס, כמו כל האלבום. אתה שומע בו מפוחית פה בהשפעת בוב דילן, קולות תואמים בהשפעת האחים אברלי ועוד השפעות מאלביס פרסלי וקליף ריצ’רד. אלו מילים פשוטות שהפיצו אהבה. זה אלבום שבו הם חיפשו את הסאונד שלהם ואת הכיוון, והם עדיין ניסו לפגוע לטעם הקהל, ולכן הם עשו גם קאברים ויצרו שירים מקוריים בהשראת אותם קאברים”.

השיר הוקלט על ידי להקת הבנות האמריקאית “הקוקיז” בשנת 1962 וזכה לגרסאות כיסוי רבות בפי להקות הקצב הבריטיות, בהן הביטלס. הסולן בשיר הוא ג’ורג’ האריסון, וזו גם הפעם הראשונה שקולו, כסולן, נשמע.

דודי פטימר   (צילום: מיכל קליינברג)
דודי פטימר (צילום: מיכל קליינברג)

 “הליריקה הרומנטית נגעה ללבי כנער שחווה התאהבויות בלתי ממומשות”

העיתונאי דודי פטימר על השיר P.s I Love You
“הפעם הראשונה שבה נחשפתי לשיר הזה הייתה בסוף שנות ה־90, כשלימור, המורה לאנגלית, הטילה עלינו משימה להשיג דיסק של הביטלס ולכתוב את דעתנו על שיר מתוכו. לאיתן, שכן שלי בבניין בתל אביב, היה אבא שהתגורר בירושלים, ולו היו דיסקים של הביטלס. איתן ביקש מאחיו, שביקר אצל האב, שיקליט לי על קלטת טייפ את שירי האלבום ויעביר לו. הפעם הראשונה ששמעתי את הביטלס הייתה דרך אותה קלטת.

"התאהבתי מיד. לאותה עבודה באנגלית בחרתי את P.s I Love You בגלל הסגנון המלודי והרך, מעין שעטנז של קאנטרי ופופ. הליריקה הרומנטית נגעה ללבי כנער שחווה התאהבויות בלתי ממומשות. לימים מצאתי סגנון דומה גם באלבומם הרביעי של הביטלס Beatles For Sale (דצמבר 64’), ואהבתי אותו כל כך. אגב על אותה עבודה באנגלית קיבלתי 85, אבל הציון לא באמת שינה לי: הכרתי את הביטלס, וזה היה שווה הכל”.

פול מקרטני כתב את השיר במהלך הופעותיה של הלהקה בהמבורג שבגרמניה. הוא שאב השראה ללחן מהשיר Soldier Boy של להקת "השירלז".

חמי רודנר   (צילום: אמיר מאירי)
חמי רודנר (צילום: אמיר מאירי)

 “זה שיר טינאייג’רי במהותו, אבל טינאייג’ר מחונן בעליל”

המוזיקאי ומייסד להקת ״איפה הילד״, חמי רודנר, על There’s A Place
“אני אוהב את היצירה המוקדמת של הביטלס לא פחות מאת היצירה המאוחרת והיותר מורכבת שלהם. ברור שזה שיר טינאייג’רי במהותו, אבל טינאייג’ר מחונן בעליל. המלודיה עולה בשני קולות ומפתיעה בפיתוליה.

"הקצב שוקק חיים, והמפוחית מעניקה ממד קצת מלנכולי. המקום הפרטי שאליו אנחנו יכולים לברוח כאשר אנחנו בודדים או עצובים הוא עבורי המוזיקה. שם, מתוך התבודדות נוצרת הרמוניה אשר מחברת בין אנשים. הפרטי והאינטימי הופכים לאוצר של כולם, בדיוק כמו הביטלס”.

בלחן של השיר הזה ג’ון לנון שאב השראה מהמוזיקה השחורה של חברת התקליטים “מוטאון”. שם השיר ניתן לו בהשראת השיר There’s A Place For Us מפסקול הסרט “סיפור הפרברים”.

הביטלס 1963  (צילום: Hulton Archive.GettyImages)
הביטלס 1963 (צילום: Hulton Archive.GettyImages)

 “בעיניי השיר הזה הוא התגלמות התום של ג’ון לנון”

איש הרדיו והמוזיקה, מנחם גרנית, על השיר Do You Want To Know a Secret
“זה אחד השירים האהובים עליי מהאלבום, והוא נוגע בי רגשית מאוד. כשהלהקה עמדה להקליט אותו, לנון אמר שזה שיר לא כל כך מתוחכם, ולכן החליט לתת לג’ורג’ האריסון לשיר אותו, וזה הפך ללהיט ענק. בעיניי השיר הזה הוא התגלמות התום של ג’ון לנון. זה שיר מתוק ונהדר”.

מנחם גרניט   (צילום: פרטי)
מנחם גרניט (צילום: פרטי)

ג’ון לנון כתב את השיר בהשראת I’m Wishing, שיר מתוך הסרט המצויר “שלגייה ושבעת הגמדים” משנת 1937, שאמו, ג’וליה, נהגה לשיר לו בילדותו.

צ'לי סיגלסקי  (צילום: אמיר עזר)
צ'לי סיגלסקי (צילום: אמיר עזר)

 “יש בשיר הזה ניחוח של דבש, זה מזכיר לי את הילדות הקסומה שלי”

המוזיקאי ומנהיג להקת ״שליחי הבלוז״, צ’לי סיגלסקי, על A Taste Of Honey
"גדלתי על השיר הזה. כשאמא שלי הייתה פותחת רדיו בבוקר, הייתי שומע את הביטלס מבצעים אותו. יש בשיר הזה ניחוח של דבש, זה מזכיר לי את הילדות הקסומה שלי. הקליטו את זה בצורה מאוד פשוטה ובאולפן מאוד קטן, עם שילוב קולות מושלם והרמוניות. שיר שכולו מתוק מדבש”.

מקור השיר הוא נעימה אינסטרומנטלית שנכתבה לגרסת ברודוויי של מחזה בריטי באותו שם. הנעימה, בביצוע המוזיקאי הרב אלפרט, זכתה בפרס הגראמי. בשנת 1961 הוקלטה גרסה ווקאלית לשיר בפי הזמר בילי די וויליאמס, אך רק בשנת 1962 הפכה ללהיט ווקאלי בביצוע הזמר לני וולש.

יואל לרנר   (צילום: אילן בשור)
יואל לרנר (צילום: אילן בשור)

 “ראית בשיר את היכולות מרחיקות הלכת שלהם”

המוזיקאי וחבר להקת ״הסיקסטיז״, יואל לרנר, על Baby It’s You
"כשהייתי בן 8, קנו לי פטיפון ואת התקליט הראשון של הביטלס. הביצוע של השיר הזה ושאר גרסאות הכיסוי באלבום היו כל כך יפים שזה התעלה על המקור. כל החבילה שלהם - הסאונד, הנגינה והשירה – הייתה מושלמת. הייתי שומע את התקליט הזה מהתחלה ועד הסוף. בשיר הזה יש ביצוע מדהים של לנון, וכבר בו ראית את היכולות מרחיקות הלכת שלהם”.

השיר הוקלט במקור על ידי להקת הבנות האמריקאית “השירלז” בשנת 1961 ונשא את שם אלבומן שיצא ב־62’. הביטלס החלו לבצע את השיר עוד בהופעותיהם בשנת 61’.

מיקי גבריאלוב   (צילום: משה צ'יטיאת)
מיקי גבריאלוב (צילום: משה צ'יטיאת)

 “השיר הזה תפס אותי כשהייתי בן 14 והתחלתי לנגן עם קבוצות ילדים בשכונה”

המוזיקאי מיקי גבריאלוב על Twist And Shout
"השיר הזה תפס אותי כשהייתי בן 14 ורק התחלתי לנגן עם קבוצות ילדים בשכונה. זה היה שיר שכולם רצו לבצע. זאת הייתה תקופה של ריקוד הטוויסט וכולם רקדו את הטוויסט במסיבות וכל זה היה לפני שהקמנו את להקת 'הצ׳רצ׳ילים'”.

זהו אחד הקאברים המוצלחים של הביטלס, שהוקלט במקור בשנת 1961 על ידי להקת הרית’ם אנד בלוז האמריקאית The Top Notes. בשנת 1962 זכה השיר לגרסת כיסוי מוצלחת של להקת “האחים איזלי”. לנון, ששר את הקול המוביל בשיר, נשמע בו צרוד, שכן זה הסינגל האחרון שהוקלט בסשן ההקלטות אחרי קרוב ל־12 שעות הקלטה באולפן.