יהודה יעקובוביץ', 85, צנחן בעברו, התנדב לשירות במלחמת ששת הימים. "בדרך להתנדבות עברתי ברחוב אלנבי בתל אביב וחיפשתי מצלמה שתצליח להיכנס לתוך הפאוץ'", הוא מספר כעת. "ואז היינו בתקופת ההמתנה, הרבה לא היה מה לעשות שם, הסתובבתי וצילמתי את הווי החיילים, חיי היום־יום שלהם, של הסגל, של הפיקוד, של פיחוטקה (אפרים חירם - א"ש) של רפול (רפאל איתן -א"ש)".
מאז ועד היום היו התמונות שצילם יעקובוביץ' בפתחת רפיח וברצועת עזה מאופסנות בתוך קופסת נעליים, וכדבריו, "אולי פעם אחת הסתכלתי עליהן. זרמתי הלאה". אלא שבימים אלה, התמונות הללו, יחד עם מאות תמונות נוספות שצילמו חיילים בעת מלחמת ששת הימים, מוצגות בתערוכה החדשה "אלבומי מלחמה - פותחים את מגירות הזמן", הפתוחה לציבור באולם התערוכות בגבעת התחמושת עד 25 במאי. בתום התערוכה יונגשו התמונות לציבור הרחב באתר גבעת התחמושת.
"פניתי לגבעת התחמושת, כי חיפשתי מקום לתרום לו את התמונות האלה", אומר יעקובוביץ'. "מאחר שבזמנו היו מדפיסים את התמונות בגודל קטן של 9*11 ס"מ, אז רק כשסרקו אותן והייתה אפשרות להגדיל - התגלה עולם ומלואו שאי אפשר היה לראות קודם לכן. יש לתמונות האלה ערך סנטימנטלי. לצערי, הרבה מהמצולמים נהרגו בששת הימים או ביום כיפור. התמונות האלה מהוות זיכרון נוסף לאותה מלחמה, לאותם הנופלים וגם לאלה שלחמו ועדיין איתנו. אני מקווה שכל חוקרי ההיסטוריה בעתיד יוכלו להשתמש בארכיון התמונות הזה".
בתערוכה מוצגות גם תמונות שצילם שמואל טורנר ז"ל שלחם בחיל התותחנים במלחמת ששת הימים. "אבא שלי נפטר לפני כ־13 שנים", מספר בנו שחר טורנר. "פתאום התקשרו אליי מגבעת התחמושת, אמרו 'מצאנו 65 תמונות, אנחנו רוצים להפיק תערוכה'. זה היה מאוד מרגש. אבא שלי תמיד היה עם מצלמה. בכל המלחמות שהשתתף הוא צילם. אני מכיר את התמונות האלה, אבל אין לי מושג למי אבא שלי מסר אותן בזמנו ומי העביר אותן לגבעת התחמושת. חלקן הגדול של התמונות הן צילומים מטקס הניצחון באוגדה, ורואים את שושנה דמארי מופיעה. יש שם גם כמה תמונות שהוא עצמו מופיע בהן, ומאחוריו רואים את הווילה של חוסיין ברמאללה. גם המצלמה של אבי, שאיתה היה עד שנות ה־80, מוצגת בתערוכה. אני מאמין שצריך לשמר היסטוריה, וההיסטוריה היא בעיני המצלם".
20 אוספים
"גבעת התחמושת הפכה ב־2017 למרכז מורשת של כל מלחמת ששת הימים", אומר לי־אור סקויאר, מנהל ארכיון המרכז למורשת מלחמת ששת הימים בגבעת התחמושת. "אחת המטרות שלנו היא לשמר את ההיסטוריה מכל החזיתות. ניסינו להרחיב את התיעוד ואת הארכיונים מכל החזיתות, והתחלתי לחפש כל מיני צילומים שאנשים לא מכירים, גם דרך ארכיונים שונים וגם דרך קמפיין שפונה לציבור ומבקש לשתף אותנו בחלק שלו במלחמה. אמרנו: 'בואו, תפתחו את המגירות שלכם'. כך בעצם הגענו לצילומים לא מוכרים. התערוכה הזו היא סיכום השנה הראשונה של תמונות ששלחו לנו וגם של כאלה שמצאנו, ואנחנו כמובן מצפים לקבל עוד".
אילו חומרים קיבלתם?
"קיבלנו הרבה מאוד תמונות. לחלק מהאנשים שצילמו את התמונות הגענו הביתה. יש תמונות שהגיעו גם מהילדים של הלוחמים, שהוריהם כבר לא היו בחיים. חלק מהתמונות היו בכלל בשקופיות או בפילם והיינו צריכים לפתח אותן. ואילו לגבי תמונות ששכבו אצלנו בארכיון, ממש עשינו עבודת מחקר כדי לגלות מי מסר אותן. בסך הכל הגיעו אלינו 20 אוספים הכוללים אלפי תמונות שצולמו על ידי הלוחמים עודד אליגון, אלי לירן, יונתן טל, יהודה כהן, יהודה יעקובוביץ', שמואל טורנר ז"ל, סעדיה מנדל ז"ל ומנחם קולטן ז"ל. בתערוכה מוצגות כמה מאות תמונות מתוך אוספים של שמונת הלוחמים הללו".
מה הפתיע אותך כשראית את החומרים?
"הזווית האישית של הלוחמים. אנחנו בעצם מכירים את אלבומי הניצחון, שבאו עם מטרה מסוימת, עם אג'נדה מסוימת, ובהם תמונות שרובן צולמו על ידי צלמים רשמיים של הצבא. כאן פתאום נחשפנו לזווית האישית של הלוחמים. יש שם את ההווי של תקופת ההמתנה שרבים צילמו אותו. כמו כן, כשראינו את התמונות ונפגשנו עם מי שצילמו אותן, חלק גדול הצביעו על המצולמים בהן ואמרו: 'זה נפל אחר כך, וזה נפל אחר כך'. היה מעניין לראות גם את היחס למקומות הקדושים. יש כאלה שצילמו בביקורתיות, ויש כאלה שזה היה רגע השיא שלהם במלחמה. למשל יש צלם שצילם את הרב גורן בכותל וממש התרגש מכל תמונה כזאת וגם הצטלם איתו. מצד שני, צלם אחר צילם דווקא איך הוא עצמו חסם את הרב גורן כשרצה להיכנס למקום חסום".
איך נראה המפגש עם הצלמים?
"יש אנשים שממש רצו להשאיר מאחורה את המלחמה ולא הסתכלו שנים באלבומים. פתאום הם נזכרים, אומרים: 'התמונה הזאת, שכחתי ממנה'. יש ששמחו לשתף כדי שאנשים יראו סוף־סוף את הצד שלהם במלחמה. יש גם כאלה שמסרו את האלבום ולא התעסקו בו יותר מדי. העליתי עם הלוחמים זיכרונות שחלקם בהחלט היו קשים להם. היו אנקדוטות מצחיקות והיה גם בכי. אחד הלוחמים ניצל כביכול את פתיחת האלבום כדי לפרוק הרבה סיפורים שלא סיפר עד עכשיו. הוא צילם את החיילים נושאים את חבריהם על אלונקות ומחכים לפינוי. באחת התמונות כתוב מאחורה שזו התמונה האחרונה של חייל מסוים לפני שנפטר".
היו דילמות אילו תמונות להציג?
"היו כמה דילמות, בעיקר לגבי תמונות שבהן רואים גופות של חיילי אויב ושבויים. תמונות של גופות החלטנו לא להציג בתערוכה".
"המסע המצולם מחזיר אותנו באחת אל המראות המדהימים של הרגעים הנזכרים וממלא אותנו תדהמה שקטה", אומר כתרי מעוז, מנכ"ל גבעת התחמושת. "אל מול התמונות שמחדשות את ימיהן והופכות למוחשיות לנגד עינינו, לבנו רוגש ועינינו דומעות".
