לאורה ריבלין מגיעה לתיאטרון החאן הירושלמי עם מופע הסטנד אפ המוסיקלי "בעיר זרה" והיא מתרגשת.  זה יקרה השבוע ביום רביעי |20.12 |20:30 |  ועוד נשוב ונדבר בהמשך על המופע והלהקה ועל חיבתה לחאן.

 אבל בערב שקדם לשיחתנו לאורה ריבלין היתה בעיר אחרת, על בימת תיאטרון באר שבע, כאן עלתה בבכורה ההצגה החדשה "הגברת הראשונה", המתמקדת בדמותה של גולדה מאיר, ראש הממשלה של ישראל בצל דיוני ועדת אגרנט, שחקרה את מחדל מלחמת יום הכיפורים.

"אני בתפקיד גולדה. מי עוד יכולתי להיות", אומרת ריבלין שנחה במלון בבאר שבע  לקראת ההצגה הבאה, ומתנחמת כדבריה עם "קצת ויסקי". המחזה "הגברת הראשונה", מאת מוטי לרנר ובבימויו של משה קפטן, מוצג ב"הבימה" ובשיתוף תיאטרון באר שבע. "עבדנו על ההצגה והפסקנו בגלל המלחמה. עכשיו כשההצגה על הבמה זה יצא סופר רלוונטי" היא מעידה. 

מה למדת עליה?
"היו לי הרבה שעות גולדה. לא ראיתי את הסרט עם הלן מירן. למה לי, כשיש לי את הדמות האמיתית?  גיליתי שהרבה לפני שהיא נפלה במחדל יום הכיפורים, גולדה עשתה הרבה דברים חשובים, כמו חוק הביטוח הלאומי, קופת חולים שהקימה, היא בנתה שיכונים לעולים החדשים, נסעה לארה"ב  בעיצומה של מלחמת העצמאות ב-1948, וגייסה מאה מיליון דולר לקניית נשק ועוד.  נכון, היא היתה אשה כוחנית. לוי אשכול אמר עליה שהיא 'דה מלכה, דה קלפטע, דה מכשייפה'. גולדה היתה דמות אסופה, פיקחית ופוליטיקאית עם ערכים. היה מרתק לעבוד על הדמות".

היו גם גילויים מפתיעים?
"גיליתי שהיו לה לא מעט רומנים. עם דוד רמז. זלמן שזר וזלמן הרן. עם רמז הרומן החזיק זמן ממושך. הוא היה נשוי. לשאלתי איפה התרחשו כל הרומנים האלה? מירון מדזיני, שהיה הדובר של גולדה, סיפר לי שבעיקר זה קרה במלונות כשהם נסעו לקונגרסים. גולדה הייתה אשה יצרית. למדנו לא לאהוב אותה ולמדנו לשנוא אותה. בעבודה עליה הייתי מרותקת לגלות את דמותה, להקשיב לקול שלה. כשחקנית הדמות שאני משחקת, ובמקרה זה, גולדה, תמיד מתחברת למשהו אישי משלי, אחרת זה יהיה סתם חיקוי".

ועכשיו, יש לנו מחדל אוקטובר נוסף.
"ההיבריס והזלזול בערבים לא נעלם. אני מרגישה שהציבור עושה את החיבור בין אז להיום. בין 1973  ל-2023. אני לא יודעת איך נצא מזה. כל יום אנחנו נופלים לבור עמוק יותר. וכל בוקר הוא נורא. העם התגלה בגדולתו והממשלה לא. כן, אני יודעת שיש הטוענים שזה קרה בגלל ההפגנות. אבל זה לא התחיל במחאה כי אם במהפכה השלטונית".

ליאורה ריבלין, 79,  בעלת קילומטראז' ארוך כאחת השחקניות הוותיקות והמוערכות בתיאטרון הישראלי, (האם ב"נפש יהודי", מאתילד ב"השיבה למדבר", פוגרה ב"חפץ", פאולינה ב"העלמה והמוות",  חנה ארנדט "בבנאליות של האהבה", המשוררת קדיה מולודובסקי ביידיש שפיל ועוד.  היא גילמה תפקידים בקולנוע הישראלי ובסדרות טלוויזיה. לאחרונה הפציעה בדמותה של ארנונה הקיבוצניקית השתלטנית בסדרה "ששה אפסים" ששודרה בכאן 11. אבל לעולם נזכור אותה כליאורה בסדרה האייקונית "קרובים קרובים".

בשנים האחרונות ריבלין הירבתה לנסוע על הקו לפאריס, שם שיחקה בתיאטרון הלאומי "לה קולין" ב"כולם ציפורים", מחזה בארבע שפות: אנגלית, גרמנית, עברית וערבית מאת המחזאי והבמאי הלבנוני  ווג'די מועוואד - שצולל לעומקו של הסכסוך במזרח התיכון דרך הדמויות במחזה.

כאמור לאורה ריבלין בדרכה עם הלהקה אל בימת החאן הירושלמי עם המופע "בעיר זרה". במופע, שהוא השני שיצרה (הקודם: "אשה נוסעת") ממשיכה ריבלין את שיתוף הפעולה עם בנה המוסיקאי והמלחין שאול בסר ועם ימי וייסלר סולן להקת "הבילויים", בנו הצעיר  של הסופר פוצ'ו (ישראל וייסלר),  כמו גם עם המשוררת נורית זרחי.

גם הפעם, שורות השירים שכתבה ריבלין לקוחים מיומניה האישיים אותם היא כותבת לאורך השנים. השירים מתעדים ציתותים, רגעי התבוננות בתמונות חיים קצרות, פשוטות לכאורה - של זרים ברחוב, בים או בבית הקפה - תמונות שמאחורי חזותן התמימה מהדהדות חרדות, מתחים ואירועים הרי גורל שנשארים רק מרומזים ברקע. "אני אוהבת לצותת לאנשים" היא משתפת.

בין 12 שירי המופע והאלבום: 'תיגע בי' - שיר כמיהה למגע.. מבעלה. '

"בעיר זרה'. שיר המתאר מפגש מעורר תקווה ונטול סיכוי עם ילדה זנוחה ברובע נידח.  'פיסת נשמה'". אודות מפגש בחלום עם אביה על שפת הכנרת 20 שנה לאחר שמת. "הוא שר לי בחלום את 'שחקי שחקי'.

ולא רק שירים מקוריים אלא גם גרסאות כיסוי (קאברים)  לקלאסיקות מוכרות היא שרה בהם: "הלילה" ' של "הכל עובר חביבי";  "אני שוכב לי על הגב" של אריאל זילבר  בפרשנות חדשה המשתלבים בעולם המסתורי והמכושף של הערב.

"ימי ויסלר רצה שאעשה קאברים. לא הבנתי לאן הוא סוחב את זה. הרי אני לא זמרת. אבל כשימי התחיל לנגן בקצב שונה בגיטרה את 'הלילה' ואת 'אני שוכב לי על הגב', הבנתי את האפשרויות התיאטרליות הטמונות בכך". בין השירים יש גם קטעי מלל  "יש שמגדירים זאת כסטנד אפ" - דיבורים על המצב כיום במדינה, שיתוף מחייה האישיים ועוד.

כמעט עשור שהשלושה בסר, ויסלר וריבלין עובדים בשיתוף פעולה. בפעם הקודמת, כשסיימה לאסוף את החומרים שכתבה, ביקשה האם ליאורה מבנה שאול בסר,  שימליץ לה על מוסיקאי  שתוכל לעבוד איתו. והוא אמר 'אני'. "התשובה שלו נתנה לי תחושת ביטחון שהחומרים שלי שווים".

בהמשך וממש במקרה נכנס לתמונה גם ימי ויסלר, והיה למנהל האמנותי של המופע. "חיכיתי בבית קפה לבמאי שלא הגיע.  ימי ישב בשולחן סמוך והתפתחה בינינו שיחה. אמרתי לו שאני אוהבת את 'הבילויים' שהם רפרנס חזק למה שאני כותבת. הוא ביקש שאשלח אליו את הטקסטים שלי. למחרת הוא התקשר ואמר:  'אני לא יודע מה תרצי ממני אבל אני בפנים' והתחלנו להיפגש שלושתינו, לחשוב ולנגן. יחד איתנו על הבמה עוד שלושה נגנים וגם הזמרת אלכס משה שגם מנגנת על גיטרה.  בהחלט הרכב רציני, ולא רווחי".

ונורית זרחי?
"במופע ובאלבום הראשון המליצו לי לפנות לנורית זרחי. לא הכרתי אותה מראש, וכתמיד אני חוששת מאנשים חדשים, אבל נפגשנו והיא נתנה לי גושפנקא שהחומרים טובים ועזרה גם בעריכה ובמשקל. זה היה סוג של לימוד מעניין. הפעם היו לה פחות הערות, אבל היא הוסיפה משלה".

ההגעה לחאן הירושלמי עם המופע "בעיר זרה" מעוררת בלאורה ריבלין התרגשות והתרפקות על זכרונות טובים.  
"המקום הזה, החאן הירושלמי, העשיה התיאטרלית המיוחדת שלו עם להקת השחקנים, האולם והקהל - חיים בי כל השנים. זכיתי לשחק בחאן בשלוש הצגות: 'השחף', 'גן הדובדבנים' ובהצגה 'השיבה למדבר'.   אני חושבת שהדמות של מאתילד ב'השיבה למדבר' חרוטה אצלי במיוחד. היא איפשרה לי להיפתח להרבה חוצפה, ערמומיות, שמחה, רוע, התחשבנות, נקמנות והומור ברוחב לב, שלא תיארתי לעצמי שיש בי, או שחשבתי שאני מסתירה היטב. אפילו קצת הפחיד אותי לגלות אותם.. אבל נהניתי מכל רגע" היא מספרת.

הזכרונות הטובים קשורים בתקופה בריאותית אישית קשה ומאתגרת שהיתה ב-2001 לריבלין. כשמיד עם תחילת החזרות התגלה אצלה גידול ממאיר. היא עברה שני ניתוחים וטיפולי כימותרפיה וכל זאת בתוך תהליך החזרות וההצגה. "בחאן מאד התחשבו בי. לוח החזרות וההצגות נקבע בהתאם לטיפולים  שלי ואת הגנרלית עשיתי עם נקז קטן.  מאתילד, וההצגה הנהדרת שזכתה בכל פרסי התיאטרון, היו חלק מההבראה שלי,  חוסן שעזר לי לעמוד על הרגליים ואולי גם קצת ביצים לכתוב מחזה - 'תמרה', שעלה ב'הבימה', וקצת אומץ - מלווה תמיד בחרדה - לעמוד על הבמה עם להקה נפלאה ולשיר שירים שכתבתי".

לריבלין יש גם סימפטיה לירושלים. "משפחתי מירושלים והייתי מגיעה לביקורים אצל הדודות הירושלמיות שלי. גם טופלתי בהדסה עין כרם בירושלים. עם כל הקושי שהיה, ירושלים והחאן חוללו בי שינוי קטן שנתן לי הרבה כוח".

את מרגישה הבדל כשחקנית על בימת התאטרון בהשוואה להופעתך במופע מוסיקלי?
"כשחקנית על בימת התיאטרון אני חווה אינטראקציה אמיתית של רגשות מול עוד אנשים. לעומת זאת במופע המוסיקלי, אני לבד על הבמה, נכון יש מסביבי נגנים, אבל אני לבד עם כל מיני חרדות שאני מביאה על עצמי כאדם מזוכיסטי".

"בעיר זרה" 

יום רביעי |20.12 |20:30

תיאטרון החאן הירושלמי