הופעתה של הזמרת והשחקנית ויקטוריה חנה, הנושאת בתואר הייחודי של אמנית־קול, ביום חמישי השבוע, בפסטיבל יערות מנשה, מצטיירת מראש כמתלבשת בול על האתר הבלתי שגרתי. חנה הולכת להגיש שם את תוכניתה, 'אל"ף בי"ת', המוקדשת לטקסטים עבריים עתיקים, לא רק לקהל, שיבוא להתבשם מהופעה בחיק הטבע, אלא גם ל...עצים שם.
"אני ו'עתיקים' זה הולך לא רע יחד", היא מעירה בחיוך. "במקביל אני מריצה תוכנית של שירים מלפני קום המדינה".
איך שלא מביטים עליה, חנה בעלת ההופעה הנאה, היא תופעה. דברים שבשגרה כנראה אינם בתחום השיפוט שלה. לקהל היא מגישה חומרים בלתי שגרתיים, בין השאר משירי זמרת העבר חנה אהרוני. "אני מעריצה אותה", היא אומרת על הזמרת שהייתה לה קריירה חובקת זרועות עולם עם הלהיט הבינלאומי "ויוה אספניה" כגולת הכותרת.
יש לא מעט מסתורין סביב חנה, בת למשפחה ירושלמית ותיקה, המסתירה בקנאות את גילה, אם כי לא קשה לנחש. למרות הרקע הדתי שלה, כבתו של רב, היא שרה מילדות תוך התגברות על בעיית גמגום. "מחפשים סנסציות ואוהבים להמציא סיפורים", מוחה חנה בחיוך. "אפילו ניסוי להעליל עלי ש-ויקטוריה חנה זה שם במה. אם תעיף מבט לתעודת הזהות שלי, תגלה שזה שמי האמיתי".
שעה שאיננו יודעים הרבה עליה, חנה, כאמור הזמרת והתופעה, הפליגה למרחקים עם שירתה פורצת הדרך. "אפילו הדלאי לאמה שמע אותי לפני תריסר שנים בפסטיבל למוזיקה מקודשת, שנערך בניו-דלהי", מספרת חנה, שכנראה נלהבת פחות לספר שאותה הופעה נערכה ביום כיפור מבלי שתחלל את היום הקדוש.
הדלאי לאמה?
"הוא בכבודו ובעצמו. שרתי לו את 'אל נורא עלילה' וזה היה ביטוי יוצא דופן ליום המיוחד הזה".
עד מונגוליה היא הביאה את בשורת השירה שלה תוך כדי שיתוף פעולה עם זמר מונגולי בסרט תיעודי שעסק בקול ובאובר-טונים. "הזמר לקח אותנו לכפר הנידח שבו הוא גדל וזה היה מרתק לראות שם את החיים מקרוב", היא מעידה.