אופוריה ותחושת ניצחון הטובים על הרעים אפפו את פרמיירת המחזמר ״בילי שוורץ״ של תיאטרון חיפה. אוהד חיטמן, יוצר המחזמר, חזר ארצה בשלום עם אווה וברי מנפאל הרחוקה והרועדת, וזכה לתשואות ממושכות על המשוכות ועל הישגיו האמנותיים.
מתברר שפרשת נפאל הייתה רק חלק מהדרמות מאחורי הקלעים של המחזמר, שבמרכזו סיפור סינדרלה בחייה של פקידה אפורה (טלי אורן). בבוקר שלפני הפרמיירה, שרון צור, אחד השחקנים הראשיים, נפצע בתאונת דרכים ונבצר ממנו להופיע. בכורח הנסיבות גויס עומר זימרי, כוריאוגרף ההצגה, לקפוץ לנעליו הגדולות של צור.
זימרי, שחקן, במאי וכוריאוגרף, יצר עד היום כוריאוגרפיות למופעים של מיקי קם, יובל המבולבל, מיכל הקטנה, מיקי (מיכל מוכתר), אורנה ומשה דץ ועוד.
״כיוצר צעיר, העבודה לצד אמנים כמו מיקי קם, טלי אורן ואוהד חיטמן לא פשוטה״, הוא משתף. ״הגעתי עם המון חששות. היה בי פחד שלא ייתנו בי אמון, או שאהרוס את החלום של אוהד. אבל הם, מצדם, עם כל ניסיונם, חיבקו, תמכו, פרגנו והיו לי כפלסטלינה״.
חשוב לזימרי, לפני שהוא מדבר על עצמו, להזכיר את גילי לבל, העוזרת המדהימה שלו, שעשתה בשבילו את כל עבודת הליטוש השחורה: ״בזכותה פיניתי את הראש ליצירה בלבד״.
ונעבור לדרמה.
״ביום הפרמיירה החגיגית, הרגשנו כאילו זאת בריתה, וכל העולם בא לצפות בילדה שנולדה ושמה בילי. זאת הייתה הצגה ראשונה מחוץ לתיאטרון חיפה, לכן כל היוצרים וצוות השחקנים הגיע לחזרת ספייסינג על הבמה. ברגע שנכנסתי לתיאטרון, ראיתי את טלי אורן בפרצוף מבוהל. מה קרה? שאלתי. והיא ענתה ששרון צור, שחקן בהצגה, עבר תאונת דרכים. הכל קורה ארבע שעות לפני ההצגה, מה שאומר שיש שתי אופציות: לבטל, או למצוא מחליף. באותו רגע, כשהיה ברור ששרון לא כשיר לשחק, האצבע הופנתה אלי כדי שאסכים להחליפו. באותן שניות הבנתי שמעבר לכל ההתרגשות והפאניקה, אף שחקן חיצוני לא יכול ללמוד בשלוש שעות תפקיד שעבדנו עליו שלושה חודשים. אני, יחסית, היחיד שמכיר את ההצגה, אבל צריך להבין. יש הבדל בין להכיר לבין לבצע בלי חזרות, ועוד בפרמיירה. בנס ביצעתי את החילוף.
ביקשתי אוזנית לחשן, וכל ההצגה ישבה עוזרת המנהל האמנותי ולחשה לי באוזן. לרוע המזל, הלחשן הפסיק לעבוד, ואני נשארתי ללא מילים, תרתי משמע. המוח הוא דבר נפלא, ומתברר שבלי לדעת, בתת-מודע, זכרתי את המילים. בנס הכל עבר בשלום. זכיתי לחוויה כשחקן, שאקח איתי להרבה שנים קדימה. אין לי ספק שאם משפחת 'בילי שוורץ' לא הייתה עומדת לצדי, זה לא היה קורה. הרגע המרגש היה כשחזרתי הביתה, וחיכה לי בדלת זר פרחים ענק, ומכתב תודה אישי ממנהלי התיאטרון, ניצה בן צבי ומשה נאור, על ההתגייסות והקפיצה לתפקיד״.
במה העבודה הייתה שונה הפעם?
״העבודה על 'בילי שוורץ' הייתה עבודה על חומר מקורי ישראלי, שהמון זמן לא נוצר כאן. העובדה שהיוצר והכותב נמצא במהלך החזרות ונגיש זאת פריבילגיה. היה לנו האפשרות לערבב את המתכון, לבדוק ולשנות ובכך להוציא את המוצר הטוב ביותר. בל נשכח שזאת עבודתי הראשונה בתיאטרון רפרטוארי. תמיד יש חשש שמי שלקח אותך והאמין בך לא יהיה מרוצה, אבל ללא ספק תיאטרון חיפה היה שם לאורך כל הדרך, ונתן לי גב שלם ואמונה שלמה. לכן כולנו מאושרים מהתוצר הסופי״.
לפני שנפרדים חייב זימרי תודה אחרונה: ״אין ספק שלא הייתי מצליח להגשים ולעבור את הדרך הזאת בלי הבעל התומך והאהוב שלי, ששותף מלא לכל המהלך והקשיים בדרך, כמו גם לרגעים שמחים ומאושרים. בלעדיו לא הייתי שורד״.