"אני אישה יצרית, שאם לא כן, לא הייתי מסוגלת לעבור את מה שעברתי בחיי ולהמשיך הלאה", מצהירה הכוריאוגרפית־רקדנית סיגל זיו, שמציגה היום בכורה של המופע "שמונה לב אדום" - יצירה בהוויה רוחנית. בגיל 49, רגע לפני שהיא מחליפה קידומת, החליטה זיו לעצור רגע, לבחון את חייה ולתהות מאין היא באה ולאן היא הולכת. "אני לא מאלה שהחיים שלהם עוברים בקו ישר", היא מודה. "עברתי עליות ומורדות, הרים וגבעות. הכל אצלי תמיד בומבסטי".
אחרי שגידלה ללא תמיכה שלושה ילדים משני אבות, עברה שלוש פרידות גדולות וכואבות, התמודדה עם הפרעת קשב וריכוז, היא מנהלת בית ספר למחול, ומאחוריה 16 עבודות גדולות שיצרה לגמרי לבד. זיו מודה שהריקוד עזר לה להתגבר על כל המשברים בחייה. "אני רוקדת גם כשאני בבית. רק אז אני מצליחה לשכוח מהכל ולהתרפא", היא מסבירה. "מבחינתי, אין כישלון בחיים, ואני כמובן לא מצטערת על שום דבר. כל משבר הביא אותי לפסגה חדשה וגרם לי להבין משהו על החיים. יכולתי להמשיך בחיים רגילים, בורגניים, להתפשר פה ושם, ולהמשיך כמו הרבה זוגות שאני מכירה. אולי לאחרים זה עובד, אבל לי זה לא היה טוב. משהו בי היה מת אם הייתי נשארת, ולכן בחרתי לעלות בכל פעם כיתה. אני יכולה לספר לך, לדוגמה, שהאהבה השלישית בחיי הייתה משמעותית בעיני. זה מה שחיפשתי. אבל מראש ידענו שאנחנו לא אמורים להיות ביחד, כי יש לנו שתי אג'נדות שונות. היינו שנתיים ביחד, ואז כל אחד פנה לכיוון שלו, ולמרות שידעתי שכך יהיה, בחרתי לחוות את האהבה העוצמתית הזאת".
את ההשראה ל"שמונה לב אדום" שאבה זיו מהשנה וחצי האחרונות בחייה. "עברתי תהליך פנימי, מין מסע בתוך עצמי שהוביל לשינוי גדול", היא חושפת. "נפרדתי מחלקים בתוכי שלא שירתו אותי יותר, ונפרדתי גם מאנשים שאהבתי ושפחות אהבתי, אבל לכל אחד מהם היה תפקיד מסוים בחיי. למדתי בעיקר על עצמי ועל הבחירות בחיי, וצמחה בי סיגל אחרת".
המופע מתחיל - כמה לא שגרתי – בסרט ביוגרפי בן 25 דקות על חייה. "הגעתי לעורך שמיר אלבז, כדי שיתעד שלושה ימים שעשיתי באחד הפסטיבלים בארץ. הוא הציע להפוך את הסרט למונובלוג, שבו אדבר על הכל", היא אומרת. "התלבטתי קצת, והחלטתי ללכת על זה. זו נראתה לי כמו הזדמנות לענות לכל מי ששואל אותי מאיפה הכוחות להמשיך וליצור, למרות הכל".
את תחנות חייה הביוגרפיות בחרה זיו להציג לא בדרך של סיפור, אלא ריקוד של רגשות: שמחה, אהבה גדולה, כאב, שחרור, הזמן שרץ יותר מדי מהר ומשתנה, התשוקה שלנו לאחדות: "אני מתחילה עם הפינק פלויד והצד האפל של הירח, ממשיכה ליצירה אתנית מדברית, ממשיכה לעץ החיים והאהבה, ומסיימת במחרוזת ריקודים אופטימית של שלוש נשים ססגוניות, בשילוב מוזיקה הודית, ספרדית וצוענית. ברור לי שכל אחת יכולה למצוא את עצמה שם. הבעלים יוכלו להתבונן על הנשיות ואיך היא מתרחשת כמו קסם. הם לא רק יעריכו את הנשים בחיינו, אלא גם יבינו מה כולנו - אהבה".
למה "שמונה לב אדום"?
"כי שמונה זה אחת התנועות שמלווה את כל הסגנון שאני עוסקת בו: שמיניות באגן, בידיים, בגוף. זה מספר חזק, שמסמל את הנצח והאינסוף. ולב - זה כל הלב שלי, כל האופק של הרגשות שפרוש שם. אדום זה הצ'אקרה התחתונה: התשוקה. זה קלף טוב".
זיו היא מחלוצות סגנון הטרייבל פיוז'ן בארץ, המשלב בין מספר סגנונות. "כיום יש קהילה גדולה שכולה רקדניות ומורות שלי". היא פיתחה את הריקוד לפילוסופיה של תנועה נשית, שמרפאה ומעצימה נשים, שאותו כינתה "מחול האלה". "אני מלמדת נשים למצוא את האלה בתוכן", היא מסבירה, "לא רק את האישה היומיומית, אמא, עובדת, רעיה – אלא את האישה הנשגבת".
"שמונה לב אדום", 30.12, רביעי (היום), 21.00, מחסן 2, נמל יפו