"בתור אמא תמיד חיפשתי הצגות, מופעים וספרים שמגרים דמיון וגורמים לילד לחשוב", מספרת שירה גפן על הטריגר שחיבר אותה עם הכוריאוגרפית נעה דר, שהוליד שיתוף פעולה ב"עננוצה", עבודת מחול שתוצג בפורים. "לכן, גם ככותבת, שמחתי לכתוב ל'עננוצה', המשלב טקסט ותנועה, כשהילד צריך למצוא בעצמו את הסיפור. ולכן שמחתי שהגיעה פנייה מנעה, שרצתה לעשות מחול לילדים ולשלב בו טקסטים. אני הגעתי בשלב שבו היו לה קטעי מחול עומדים, והיה צריך לכתוב להם סיפור מקשר, סיפור מסגרת. קפצתי על ההזדמנות בשמחה כי אני אוהבת מחול, זה התחום שהכי קרוב לשירה, ומהבחינה הזאת הוא חופשי ופתוח, ואכן הדיאלוג עם נעה היה מעניין, מאתגר ומשמח".

"עננוצה", יצירתה האחרונה של דר לילדים, מוגדרת על ידה "אחותם הקטנה של 'משחקי ילדים' ו'החלום הוא צייר גדול'. עבודותי הקודמות לקהל צעיר ולכל המשפחה מורכבות מסיפורים קטנים שנוגעים בתהליכי מעבר והשתנות - כמו מילד למבוגר, מזחל לפרפר או מקוף לאדם. כמו גם בחילופי רגשות, מקומות ויחסים. העולם ב'עננוצה' משתנה בדומה לסיבוב קליידוסקופ או צורות עננים. הוא נע הלוך וחזור מהמוכר לדמיוני, מהיומיומי למופלא, וכמו בחלום, הדמיון מגיב למציאות ובעזרתו אפשר לפתור בעיות, להמציא, לגלות ולצאת להרפתקאות".

לפסקול, עריכה והלחנה מקורית, אחראי המוזיקאי דניאל סלומון. את קטעי הקריינות המגניבים מספקים גפן, בן זוגה, הסופר אתגר קרת, בנם לב, ושחקנים נוספים.

בתשובה לשאלה איך תרמה הביוגרפיה העשירה שלה כשחקנית־במאית קולנוע, תסריטאית ועוד, לכתיבה, אומרת גפן שאין לה ממש מושג. היא גם לא בטוחה שזה תרם. "אין לי מושג איך תרם הניסיון שלי", היא פוטרת. "בכל דבר שאני עוסקת בו, אני תמיד מרגישה שאני מתחילה מנקודת אפס, שוכחת כל מה שעשיתי לפני. יש בזה משהו מפחיד, אבל גם מרגש למצוא את הדרך והשפה בכל פעם מחדש. במקרה של 'עננוצה' זה היה יותר פשוט, כי נעה כבר בנתה עולם, ויש לה סגנון מאוד מובהק".

שירה גפן. צילום: אייל נבושירה גפן. צילום: אייל נבו

על מה היצירה מבחינתך?
"'עננוצה' עוסק בהתבגרות ובשינויים. נעה הביאה את הנושאים האלה שמאוד מעניינים גם אותי. ילדים עוברים הרבה טרנספורמציות. יש המון נקודות התבגרות לפני גיל ההתבגרות הרשמי. ב'עננוצה' בחרתי להמשיל את תהליך הגדילה לגלגולה של תולעת משי ולמסלול חייה הפלאי, כי בכולנו טמונים תולעת, גולם ופרפר. בי לפחות. אז מבחינה אישית, בכל פעם שאני צופה בהופעה, הכי מרגש אותי לשמוע את הדיאלוגים בקולם של בני, לב, יחד עם סבתו אורנה. יש ביניהם אינטימיות וכנות עצומה, ששמרה על עצמה גם בהקלטות".

ליצור לילדים זה כמו לקבל ד"ש מהילד שהיית בעצמך?
"מה שמחזיר אותי לילדות הוא הקסם הזה של אולם חשוך, ובמה מוארת שעליה מתרחש משהו שהוא מעבר למציאות היומיומית. עוצמת החוויה הזאת לא השתנתה מימי ילדותי, כשאמי לקחה אותי להצגות רבות וטובות".

מה לגבי העתיד? על מה את עובדת עכשיו?
"בימים אלו אתגר ואני מנסים לפתח מיני סדרה לערוץ ארטה צרפת. מחכה לי גם תסריט לא מגובש לפיצ'ר, ותמיד יישאר לי זמן לרקוד, שזה בעצם הכי חשוב". 

"עננוצה", 26.3, שבת, 11:30, מרכז סוזן דלל, תל אביב