לשירלי בוגנים יש קריירת דוגמנות בינלאומית עשירה. היא הצטלמה בלוקיישנים מרהיבים ברחבי העולם, כבשה שערים נחשקים, שימשה פרזנטורית של מותגי־על וצעדה במסלולים של תצוגות האופנה המובילות. היא אחת הנשים היפות שידעה תעשיית הדוגמנות כאן, אבל חשוב לה שאנשים יזהו בה צדדים נוספים. “קשה לאנשים לראות בי יותר מדוגמנית", היא אומרת. “יש לי המון מה להציע, מה ללמד ומה לתת לעולם. היום אני יותר בשלה, סבלנית ובטוחה. אני שירלי אחרת מלפני עשר שנים".

ייתכן שזה קשור לחוויות המורכבות שעברה בזמן האחרון. קצת לפני יותר משנה הרעידה בוגנים (42) את הביצה כשחשפה שהיא נמצאת בטיפולי הפריה, ודיברה על הקשיים שהיא ובעלה חווים בדרכם להיות הורים. באוגוסט 2013 היא נישאה למלונאי לירן סרוק ומאז השניים נמצאים בניסיונות בלתי פוסקים להביא ילד לעולם. היא נפגשה עם רבנים וקיבלה ברכות ועצות מנשים וזוגות שחוו את התהליך. כיום היא לומדת להרפות, נותנת לזמן לעשות את שלו. היא גם מרגישה יותר חופשייה לדבר על כך.

“אני עוברת את התהליך הכי קשה שעברתי בחיים, נפשית ופיזית", היא אומרת. “אני לא מאחלת את זה לאויבים שלי. הטיפולים מביאים גם לא מעט תופעות לוואי - התנפחתי והשמנתי מהם ולמדתי גם עם הזמן לשלוט במצבי הרוח בגלל ההורמונים. יש אנשים חסרי טקט שכל הזמן שואלים ‘נו, את בהריון?'. בשעה שאת עוברת משהו כל כך קשה עם עצמך, זה הדבר האחרון שבא לך לשמוע. את רוצה לרצוח את העיתונאי שפנה אלייך בשאלה הזאת ואת נושמת עמוק וסופרת עד עשר. אל תשאלו אותי אם אני בהריון, כי גם אם אהיה בהריון, לא אגיד. וכן, הייתי כמה פעמים בהריון וזה לא החזיק בסוף, ואני דווקא נקלטת ואין לי שום בעיית פוריות, כנראה זה הכל בראש".

יש ודאי רגעים של שבירה.
“2015 הייתה שנה מאוד מאתגרת עבורי. השנה הכי קשה שחוויתי. איבדתי את הכלב שלי שהיה כל חיי, סגרנו את המסעדה החדשה שפתחנו, והפסדנו לא מעט כסף. עברתי תקופה לא פשוטה של טיפולים והגעתי למצבים שהיה לי קשה לקום מהמיטה. הגוף היה מותש והראש כבר לא חושב על כלום. ואז, לקראת סוף השנה, ראיתי את האור בקצה המנהרה, אושר עילאי, כשבישרו לי שאני בהריון וכבר היה דופק. אבל בחודש השלישי אמרו שאני צריכה להפיל. זה היה בדיוק בתחילת 2016. זה ריסק אותי ברמות שאני לא יכולה לתאר. אני צריכה לעשות הפלה לתינוק שחיכיתי בשבילו כל החיים".

איך מוצאים כוחות לקום מחדש?
“קמים כי אין ברירה. את מסתכלת אל השמיים ואומרת ‘אתה לא תצליח לשבור אותי'. כמובן בוכים ומתרסקים, אבל קמים על הרגליים וחוזרים שוב לנסות. אני אדם שנופל וקם, כזאת הייתי תמיד. החיים לא מביאים אותך למקומות ולמצבים שאתה לא מסוגל להתמודד איתם, אז אני מתמודדת כמה שאני יכולה".

נעזרת בטיפולים מקצועיים?
“טופלתי אצל פסיכולוגית תקופה לא מבוטלת, אבל פרשתי כי הבנתי שאין טעם. למדתי לעבוד על עצמי לבד ולנתח מצבים. התהליך מאוד ביגר וחישל אותי. אבל כשאני עצובה אני בוכה ומתנתקת מכולם, לא טיפוס שמשתף אנשים בכאב שלי, רק עם בעלי ואמא שלי. יש לי כמובן המון חברות קרובות, אבל אני לא אוהבת להעמיס ולהכביד על אנשים, אז אני בוכה ובוכה ומשחררת, ויום למחרת מתאוששת".

את מתחרטת שניסית להרות רק בגיל מאוחר?
“אנחנו מתכננים ומתכננים בחיים אבל ההוא למעלה צוחק עלינו. הרבה אנשים שואלים אותי למה חיכיתי כל כך הרבה שנים. אתה לא מצפה לקבל הפתעות בדרך. בגיל 20 פלוס לא חשבתי על זה. בניתי קריירה ובניתי לעצמי עמוד שדרה לפני שאני עומדת לגדל ילד. כשכבר הרגשתי מוכנה לילד, התגרשתי אחרי עשר שנות נישואים מאריק בן זינו. לקח לי זמן למצוא את הגבר הבא שלי. אני לא טיפוס שקופץ ממערכת יחסים אחת לשנייה. הייתי במערכות יחסים שונות עד שמצאתי את האחד שלי והתחתנתי בגיל 40".


שירלי בוגנים. צילום: שוקה כהן שירלי בוגנים. צילום: שוקה כהן

אימוץ הוא אופציה?
“חשבתי על אימוץ, אבל רק אחרי שיהיה לי ילד משלי. יש הרבה ילדים שזקוקים לבית חם ואני הראשונה שאשמח להיות חלק מזה. אבל קודם כל אני רוצה שיהיה לי ילד משלי - ואני יודעת שיהיה לי".

בלי ריאליטי

אחרי 25 שנה כדוגמנית מצליחה, בוגנים עושה הסבה מקצועית ועוברת לבמה. היא עולה לראשונה על במת התיאטרון ופוצחת בקריירת משחק.

“אני משחקת בהצגה קומית, ‘זוגות בזיג־זג', לצד גיא לואל ויניב פולישוק. זו קומדיית טעויות של תיאטרון מוצקין מאת הבמאי הבריטי לזלי לוטון, ואנחנו מופיעים ברחבי הארץ. ההצגה מאוד מצחיקה ויש ביקורות טובות. אני אדם שפתוח לשמוע ביקורת בונה, מביקורת רק אפשר לצמוח. תמיד רציתי לשחק, אבל לא האמנתי שאעלה על הבמה. למדתי בבית ספר למשחק של לי סטרסברג ולקחתי קורסים בארץ, מדי פעם אני הולכת לאודישנים, אבל הבעיה היא שמלהקות ומלהקים עדיין רואים בי דוגמנית ומפחדים לעשות את השינוי הזה בראש".

מה נותן לך הרגשה נוחה יותר, לדגמן או לשחק?
“למצלמה אני כבר אדישה, אין בי פחד, אבל על הבמה זה שונה לגמרי, כי את עומדת פיזית מול קהל. זה יותר אינטימי בתוך תיאטרון מאשר להתנוסס על שלטי חוצות או בעיתון. אין חומות, את חשופה לגמרי. בהצגות הראשונות ממש הזעתי בידיים מהפחד לעמוד מול הקהל, רעדתי לפני העלייה לבמה. עבדתי על זה קשה, והיום אני יותר משופשפת וזה זורם לי יותר בקלות".

בוגנים, שמשמשת כיום פרזנטורית של רשת האופנה דיסקרט, חוותה על בשרה את השינוי שקריירת הדוגמנות מביאה איתה בגיל מאוחר. “אני מבינה שאני מתבגרת אבל לוקחת הכל בפרופורציה, יודעת שדוגמנות זה זמני ולא תמיד כל הדלתות נפתחות בפנייך", הוא מודה. “מה לעשות שאני לא יכולה להיראות בת 20, אבל הכל זה בסטייט אוף מיינד. אני לא חושבת ששוכחים את הדוגמניות בגילי, אבל מינון ההצעות בהחלט יורד וזה לגיטימי וטבעי. עם השנים הביקוש משתנה, המראה משתנה, עולם האופנה שונה ממה שהיה לפני 20 שנה, כמו הרשתות החברתיות שלא היו קיימות בשיא הקריירה שלי. עשיתי מלא עבודות וקמפיינים ענקיים בעולם שעל חלקם בכלל לא שמעו פה בארץ. הגעתי לטופ של הטופ ואני מאוד מסופקת ומרוצה, אי אפשר לקחת את זה מאף דוגמנית שהצליחה. אבל את מגיעה לגיל מסוים שאת מנסה עוד כיוונים, כמו המשחק שאני עכשיו מפתחת, ואני גם לומדת עיצוב פנים ועפה על זה. אני עדיין מקבלת הצעות, כמו הקמפיין הנוכחי לדיסקרט, שהיא חברה כחול־לבן שפונה לנשים שאני מייצגת. אבל התחום הזה הוא כבר לא מרכז חיי. אני לא טסה לתצוגות בפריז ובניו יורק, זה לא לגילי. היום תופסות את המקום שלנו בנות הדור הצעיר המהממות שיש להן פוטנציאל אדיר. ועדיין, יש עבודה גם לבנות גילי, כי לכל גיל יש את היופי וקהל היעד שלו".

מה דעתך על מקרה איילת זורר?
“לכל לקוח יש זכות להחליף פרזנטורית. אחרי כל כך הרבה שנים של עבודה משותפת, כמו במקרה של זורר, לגיטימי שלקוח ירצה לרענן בפנים חדשות. אגב, אני חושבת שהיא נראית היום הרבה יותר יפה מאי פעם. בסופו של דבר, היא רק הרוויחה, כי היא זכתה בקמפיין גדול אחר. זאת בחירה של הלקוח אם לקחת בחורה יותר בשלה שלא פונה לנערות הצעירות. כל תקופה מסוימת מחליפים פרזנטורית, השאלה רק איך מתנהלים ואם זה בהתאם להסכם החתום בין הצדדים".


"רק הרוויחה". איילת זורר. צילום: יניב אדרי"רק הרוויחה". איילת זורר. צילום: יניב אדרי

איך לא פרצת עד כה בטלוויזיה?
“השקעתי את כל כולי בקריירת דוגמנות, קיפצתי מעבודה אחת לשנייה, אבל עכשיו אני מרגישה מוכנה למסך. אני מאוד רוצה טלוויזיה וכל מה שקשור בעיקר למשחק. אני עובדת בימים אלה על פיילוט חדש לערוץ החיים הטובים בנושא של לייף סטייל, תזונה ואופנה".

יש סיכוי שנראה אותך בריאליטי?
“הייתי בשמחה מנחה תוכנית ריאליטי, אבל לא הייתי רוצה להיות אחת המשתתפות. קיבלתי המון הצעות לריאליטי, וסירבתי. אני לא מאמינה שאני בנויה לתוכניות מהסוג הזה. קשה לי שהצופים, שנעים להם בבית על הספה, שופטים אנשים שנמצאים בסיטואציות קשות. זה לא הוגן. בניתי לעצמי קריירה בעשר אצבעות, עבדתי קשה בשביל זה, ואני מפחדת לא לצאת טוב. לא מוכנה לקחת את הסיכון הקטן שאהרוס את מה שיצרתי. כשאני רואה את התוכניות, אני לא שופטת את האנשים שם, הם עוברים קושי ויש מריבות וזה לא נראה טוב".

צילומי עירום עדיין מקובלים עלייך בגילך?
“אין לי שום בעיה להצטלם שוב בעירום, כמובן עם הגבולות והתנאים שלי וכל עוד זה משרת את המטרה, כי לא לכל דבר אני מוכנה להתפשט. עכשיו אולי קצת פחות, עם ארבעת הקילוגרמים הנוספים בגלל הטיפולים".

לגעת בדברים חדשים

את בוגנים היפהפייה פגשתי בבית קפה בצפון תל אביב. כל אורחי המקום נשאו עיניהם לעבר הדוגמנית הוותיקה והשחקנית בתחילת דרכה, בעלת העיניים הכחולות החודרות. היא מדברת בשקט, משרה נועם, שלווה פנימית מעוררת קנאה ועדינות שראויה להערצה. אין פלא שהיא זוכה עדיין בקמפיינים. היופי לא רק שלא דעך אלא אף השתבח עם השנים.

“הרבה אנשים חושבים שאני נורא עדינה, אבל יש בי צד מרוקאי מאוד משוגע", בוגנים מפתיעה. “אני יודעת לצעוק כשצריך, אני דומיננטית בזוגיות ודעתנית ומסתבר כעת שגם חזקה. אני יודעת שאני נראית חלשה מבחוץ אבל אני מאוד מתעתעת. כשהתחתנתי בעלי אמר לי ‘את עבדת עלי, את לא מי שהכרתי. יש בי רגישות ועדינות, אבל גם יש את הצד החייתי. לא לשכוח שאני מרוקאית ותימנייה".

מי זו שירלי שאנחנו לא מכירים?
“אני אדם רגיל, חולת סדר וניקיון. אני מסדרת לבעלי את הארון קבוע אחת לשבוע. זה השיגעון שלי, שאני לא כופה על אף אחד, פשוט ככה גדלתי בבית הורי. אני שטותניקית, מצחיקה, חברותית, אבל לא מכניסה בקלות אנשים לחיי. כשכבר בחרתי להכניס, אתן את כל כולי. החברים שלי הם אנשים שהחיים שלי איכשהו הובילו אותי אליהם. אני תמיד מפרידה בין הקריירה לחיי האישיים. מתחילת הקריירה שלי בדוגמנות, עוד כנערה, ידעתי לעשות את ההפרדה, כי זה תחום ששואב ממך המון וצריך לדעת להתנתק כשחוזרים הביתה. אה, אני גם צמחונית, ומאוד אוהבת כלבים וחיות".

לפני ארבעה חודשים הצטרף טד למשפחה.
“הכלב שלי מת לפני כשנה אחרי 12 שנים שחי ונשם אותי. זאת הייתה מכה קשה בשבילי. התאבלתי שבעה חודשים ולא התאוששתי מזה, עד שבעלי אמר לי ‘די, מספיק'. הבאנו לפני ארבעה חודשים את טד, שהוא שי־צו מעורב עם בישון ממשפחת המלטזים. הוא כמו טדי בר קטן, הוא המאהב המושלם, מתכרבל ביני לבין בעלי בלילה".

איפה את רואה את עצמך בעוד ארבע שנים?"
אני עובדת על פלטפורמה עסקית חדשה בתחום שלי. אני מנסה כל הזמן לגעת בדברים חדשים, לא יושבת בחיבוק ידיים. אני זורעת כרגע את הזרעים שלי במקומות שאליהם אני מתחברת, בתקווה שבעתיד יניבו פירות. אני רוצה בית על הקרקע מחוץ לעיר. רוצה שיהיה לי בדיוק מה שיש לי היום, רק עם ילדים ומשפחה מורחבת ותמיד להיות עסוקה. והכי חשוב, לקום בבוקר ולעשות את מה שאוהבים בחיים".