זה היה גילוי שכמותו לא חווים היום אפילו בתוכניות הריאליטי בטלוויזיה. קיץ 56’. לצדוק סביר, משוחרר טרי מלהקת פיקוד הצפון, סודרה חלטורה בבסיס חיל הים בחיפה, באירוע חגיגי לציון הגעת המשחתות הראשונות לישראל. חיקוייו הווירטואוזיים שם הפילו את הקהל מצחוק. בין המתמוגגים מהופעתו זו היו אנשי קול ישראל, יצחק שמעוני ואלון שמוקלר, שהגיעו לבסיס כדי לבדר את הקהל בשעשועון מוזיקלי. “הם ניגשו אלי ושאלו אותי אם אהיה מוכן להופיע ברדיו”, הוא אומר בהתרגשות שלא קהתה עם השנים. “רדיו, בימים שבהם עדיין לא חלמנו על טלוויזיה? בטח שהייתי מוכן, אבל לא תיארתי לעצמי מה יקרה, כשבן לילה התגליתי.

“ההופעה בתוכנית ‘שלושה בסירה אחת’, שמבחינת הפופולריות שלה הייתה ‘ארץ נהדרת’ של אז, פתחה בפני בבת אחת את השערים”, הוא מספר. “איזה שוס של מחיאות כפיים קיבלתי בהופעה בבסיס של חיל הים. באותו לילה לא יכולתי להירדם, עד כדי כך הן המשיכו להצטלצל לי באוזניים. למחרת תל אביב הייתה כמרקחה. לא היה משהו אחר. התקשורת הקטנה של אותם ימים התנפלה עלי. מהר מאוד קיבלתי חוזה הקלטות ב’הד ארצי’, והאמרגן גיורא גודיק החתים אותי.

“הבידור לקח אותי אליו גם אם התכוונתי בעיקר לקריירה של זמר”, אומר כעת מי שנחשב כחקיין הראשון בארץ, בעת שאנו יושבים בדירת החדר שלו בדיור מוגן ביד אליהו שבתל אביב, הרחק מתהילת העבר שלו.

סביר (81), סאלח סווירי במקור, אחיינו של שלמה הלל, מי שהיה שר ויו”ר הכנסת, עלה בגיל שבע מעיראק לתל אביב. כישרון החיקוי המדהים שלו הפציע בהופעותיו בקן הצופים בעיר, בליווי עצמי במנדולינה ובגיטרה. דרכו משם ללהקת פיקוד הצפון הייתה סלולה. הוא השתתף בה בגרסה הראשונה של “מוישה ונטילטור” בכיכוב מפקד הלהקה, יעקב בודו, וקולו מהדהד מהלהיט שלה, “שיר הצנחנים”, מאת חיים חפר ואוסקר סלדק.

הצבא מימן לחייל המזמר שיעורי פיתוח קול אצל מורה חיפאית. במבטא יקי כבד היא שיננה לו שעם קול בס־בריטון כשלו עליו לשיר באופרה, ששכנה על טיילת החוף בתל אביב. “עד היום אני מצטער על שלא נשמעתי לה”, הוא שח כעת בנימה מהורהרת. 
 

אז, כשהושמע בלי הרף ברדיו מתקליטי 1978, שהוציאה לו חברת “הד ארצי”, עוד לא היה לו על מה להצטער. השיר הראשון שהקליט, בהתלהבות של עלם צעיר, היה “מלח בודד בים”, עם מילים עבריות של המלחין ניסן כהן הב־רון לשיר עם אמריקאי. מעבד השיר, כמו בהקלטותיו הבאות, היה אלכס וייס המנוח. “איש מקסים עם מבטא הונגרי בולט, שעבד מהר”, כך סביר זוכר אותו בחיבה. “הוא היה משלים את העיבודים בלילה האחרון שלפני הקלטה”.

נראה שאתה עושה לו הנחה. הרי מספרים עליו שקרה לא אחת שהיה משלים אקורד אחרון לעיבוד, כשהנגנים כבר התחילו לנגן.

“אכן, כזה היה אלכס וייס, שהיה מוזיקאי גאון שידע לנצל בצורה מקסימלית את ההרכב המצומצם של נגנים שליווה אותנו בהקלטות”.

סט מטפחות

את שני להיטיו הגדולים של סביר, “היורד דרומה” ו”אני והתוכי”, חיבר יהודה כרמל, נהג מונית לפרנסתו, שאותו גילה סביר כפזמונאי מוכשר. “כרמל כתב בשיטה של סטנדרטים אמריקאיים”, מציין סביר. “הפליא אותי עד כמה הגיע ליכולות גבוהות במוזיקה, הגם שמצא את מחייתו במשהו אחר לגמרי”.

“קרה איתי משהו מעניין”, סבור סביר. “מרוב שהופעתי הרבה באותן שנים, הקהל הכיר אותי בלי טלוויזיה, שעוד לא הייתה, וברחוב היו עוצרים אותי ומבקשים ממני אוטוגרף. הייתי כוכב, אבל לא התנשאתי ואף פעם לא הייתי בוהמה”.

בהמשך הגיש סביר את השיר הסאטירי של השבוע בתוכניות “תיבת נח”, שהנחה אלימלך רם, ובמשך עונה בידר בתיאטרון הסאטירי “סמבטיון”, בניהולם של השחקנים מרדכי בן־זאב וזאב ברלינסקי, “שם שרתי את ‘שכנוזים שכנוזים’, עם מילים עבריות של במאי ההצגה, חיים אברון, ללחן זר”. בין האמנים שאיתם חלק במה הייתה יפה ירקוני, “קולגה נהדרת, אמנית משכמה ומעלה, שנעים היה לעבוד איתה, וכיום היא חסרה לי. גם שייקה אופיר, אמן דגול שהלך קודם זמנו”.

לא עם כולם יש לסביר יחסים קולגיאליים. ידוע הסכסוך המוזיקלי עתיק היומין שלו עם ישראל יצחקי, אליל הזמר של אז, בעיקר סביב להיט הענק “סימונה מדימונה”. “אני פרסמתי ראשון את השיר בתערוכת העשור”, ממשיך סביר לטעון כמעט אחרי 60 שנה. כשאני מזכיר לו כיצד בר־הפלוגתא שלו תיאר בפניילא אחת את נסיבות כתיבת הלהיט, זה לא עובד על סביר. “שקר מוחלט ובובע מייסעס!” הוא מתריס. 

צדוק סביר בחיקוי בצעירותו. צילום: ד. מאיסורו

סביר הצעיר רצה, כאמור, להתפרסם כזמר, אבל עיקר תהילתו היה בחיקוייו המבריקים, שבהם לא היה לו מתחרה. “חיקיתי זמרים מאיך ששרו בתקליטים שלהם”, הוא מגלה טפח מסודותיו המקצועיים דאז. “החיקויים שלי היו קוליים ולא התחפשתי כדי להופיע כמישהו אחר. ד”ר קורין, שהיה אז רופא האמנים, אבחן אצלי שתי מערכות קול, שאיתן יכולתי לחקות זמרים במנעד רחב. אפילו את אימה סומאק, זמרת ארבע האוקטבות הפרואנית, הצלחתי לחקות”.

אבל החיקוי בקול צרוד־צרוד, שנחשב כסמל המסחרי שלך, היה של סאצ’מו, כינויו של לואי ארמסטרונג, עם המטפחת בדש המקטורן.

“עד היום מזכירים לי איך הייתי מחקה את לואי ארמסטרונג, ואוי לי אם אני מנסה לוותר בהופעה על החיקוי שלו. איך שאתה רואה, אצלי בחדר מוכן סט של מטפחות. אחרי הופעה שלי באמריקה עם התזמורת של ליונל המפטון, סאצ’מו ניגש אלי מאחורי הקלעים כדי לפרגן לי”.

“מי שהופיע לצדי כאמן פותח בהופעה שלי בקטסקיל באמריקה היה בדרן צעיר עם סנטר מחודד”, טוען סביר. “קראו לו, לא תאמין, ג’יי לנו. הוא ניסה להתחיל עם ריימונד, אשתי, וחטף ממנה סטירה. מי יכול היה אז לקחת בחשבון שכעבור שנים יהיה כוכב טלוויזיה כזה גדול”.                

בעודו מתרוצץ בהופעות בארצנו הקטנטונת, סביר בעיקר חלם אמריקה. כבר בשנת 1960 יצא לניו יורק כדי להופיע במועדון “סברה” של לאו פולד בליווי תזמורתו של שמואל פרשקו, מלחין “באב אל־וואד”, “טנגו כפר סבא” ולהיטי עבר אחרים. הקהל התפעל שם מהכוכב הצעיר מהלבנט, שחיקה בפניו את מיטב אליליו, בהם ארמסטרונג, דין מרטין, הארי בלפונטה ודני קיי, “אם כי לא כל אחד אפשר לחקות”.

תסביר.

“כדי שאחקה מישהו, צריך שיהיה לו איזה גימיק בקול. את פרנק סינטרה אי אפשר לחקות. הרי הוא שר יפה, אבל בלי משהו מיוחד בקול שלו”.

איך הצלחת לשיר כל כך דומה למושאי החיקוי שלך?

“נשבע לך שאין לי מושג. הייתי מנסה את החיקויים על הקלידן אברהם משיח, שהיה מלווה אותי. אם הוא היה צוחק, ידעתי שזה טוב”.

“חי, בועט ונושם”

ב־1963, בשיא הצלחתו המסחררת כאן, נסע סביר לארצות הברית כדי לראות מקרוב את גיבורי חיקוייו ונשאר שם שנים, בעודו מתנתק מהקהל בארץ. הוא מודה שנקודת השבר בקריירה שלו הייתה אי אז בשובו ב־1971, כשנאלץ להתמודד עם מציאות אכזרית וגילה ששערי הרדיו והטלוויזיה נעולים בפניו בעוד שקם כאן דור חדש של בדרנים. “לא הייתה לי כוונה לרדת מהארץ, כשם שלא התיימרתי להיות באמריקה סמי דיוויס השני”, הוא מוכן לחתום. “מי שנסע אז לכמה שנים וחזר, החרימו אותו”.

אם כיום ביקורתו על כך מינורית, אז רתח. “אני עושה מילואים כמו שצריך, אבל משום שנסעתי, מתייחסים אלי כאל בוגד”, התמרמר באוזניי בראיון ב־1975. “גיל 40 זה לא גיל של זקן. אני לא מסכים שיאמרו עלי ‘אין נביא בעירו’. עובדה, יש נביא! כשאני מופיע, הקהל מגיב בהתלהבות”.

לסביר, שחיי הנישואים שלו עלו על שרטון, והוא עבד שנים בסוכנות נסיעות ולאחר מכן אף טיפל למחייתו בקשישים, הייתה בעיה נוספת. “מאחר שהתחלתי את הקריירה בגיל צעיר, בטעות שייכו אותי לדור תש”ח”, הוא מוחה. “לך וספר שבמלחמת העצמאות בקושי הייתי בגיל בר מצווה”. 

סביר חזר סופית לארץ אחרי מלחמת המפרץ. ב־1993 הוציא ללא הצלחה מסחרית, בחברת “התקליט”, את “זה מתאים לי”, תקליטור עם גרסות עבריות לשירי פרנק סינטרה, שכתב לו חיים קינן, וננסי ברנדס ניהל אותו מוזיקלית. סביר נשמע בו נהדר, הרבה יותר מאשר בתקופת השיא שלו. יש להצר על שלא הייתה לכך המשכיות.

מדוע זה לא בדיוק הלך?

“כאן ההצלחה שלי כבדרן, עם כל הפוילע־שטיקים הקשורים בכך, הייתה בעוכרי. הפעם לא עזר שיש לי קול טוב של זמר”.

האלבום לא נהיה רב־מכר, ולסביר אירע מקרה מוזר. “פעם, כשנסעתי באוטובוס, הבחנתי שמבקר הכרטיסים התלחש עם הנהג”, הוא מספר. “מה כבר עשיתי? לפתע הסתובב אלי המבקר ואמר: ‘אתה דומה משהו לצדוק סביר, שמת לפני כמה זמן’. שאלתי אותו אם אני נראה לו כמת. כשהוצאתי ארנק עם תעודת זהות, הוא החליף צבעים. התברר שהנהג החליף אותי עם אריס סאן שנפטר באותה תקופה”.

אתה מתגעגע לימים ההם? 

“אני לא מתגעגע לכלום”, הוא משיב. “איני איש של נוסטלגיה. טוב לי עם מה שיש לי, כולל ששת הנכדים שלי, החיים בארצות הברית. מדי שנה באפריל - כן, אוטוטו - אני נוסע לבקר אותם. הבן הבכור שלי, אילן, עוסק במיאמי באופנה עילית. אורלי מאכערית גדולה בחוגי הקבלה בניו יורק, ואייל סוכן של מכוניות יוקרה במיאמי”.

סביר, שלדבריו בתקופת הזוהר שלו בארצות הברית חי בבית מפואר בפלורידה עם בריכת שחייה צמודה, מסתפק בדירת החדר שלו, אבל אינו מוותר על החיים היפים. “אני אוהב לבלות עם חברים, בדרך כלל צעירים ממני, בבתי קפה, במסעדות ובמשחקי קלפים”, הוא מעיד. “אני גם שוחה בקביעות שלוש פעמים בשבוע בבריכת שחייה. בקיצור, חי, בועט ונושם. אחרי אירוע לב שעברתי והביא לכך שסידרו לי קוצב, אני משתדל לקחת את החיים באיזי. כשיש בעיות, אני דורך עליהן ולא נשבר”. 

עדיין יש כיום ביקוש לחיקויים?

“פחות, אם כי תמיד זה פופולרי בתור גימיק. אני מופיע בעיקר במועדוני זמר וכשאמנים כמו גבי ברלין מזמינים אותי לשיר בהופעות שלהם. כשהקהל הוותיק מבקש ממני גם חיקויים, אני לא מסרב. הרי אני זוכר אותם אחד־אחד. עם זאת, אני לא נענה לכל הופעה. סירבתי לא פעם להופיע בפאבים. מבחינה מקצועית, זה היה בעיניי כמו להידרדר לזנות”.

אתה בעניינים לגבי המתרחש עכשיו בבידור?

“כל הזמן. אני משתדל לעקוב אחרי תוכניות הריאליטי המוזיקליות. הבחור שנבחר לייצג אותנו באירוויזיון”.

אימרי זיו.

“כן, אימרי זיו. יש לו קול מצוין, והוא יודע לשלוט בו, אם כי חשבתי שדיאנה גולבי, זאת שלקחה פעם את ‘כוכב נולד’, תנצח שוב. היום קשה לזכות באירוויזיון. הכל שם פוליטיקה”.