הצגת תיאטרון טובה היא כזו ששווה לנסוע למענה למרחקים ארוכים. במקרה הזה לתיאטרון באר שבע, המסתמן בשנים האחרונות כתיאטרון מעניין, מקורי ורחוק מאוד מהתיאטראות במרכז, שהפכו זה מכבר לרודפי קניינים. ההפקה הנוכחית של "גן הדובדבנים" עומדת במבחן הזמן בשל ההחלטות האמנותיות ומאפשרת לצופים לצפות בהצגה שהיא מלאכת מחשבת של כל יוצריה.

"גן הדובדבנים" מאת אנטון צ'כוב נחשב למחזה מודרני ופוליטי, המספר את סיפורה של חברה וכיצד שינוי מעמד מביא להתפוררות הגן שהופך לנדל"ן - סיפור על התפוררות והחמצה - והתוצאה מרתקת. במרכז המחזה: בעלת אחוזה אריסטוקרטית שחוזרת מפריז לביתה וצריכה לקבל החלטה בנוגע לגן הדובדבנים. יוצרי ההצגה, ובהם המעבד עידו ריקלין ומעצב התפאורה איתן לוי, ביקשו להעניק פרשנות המזכירה לכולם כי מדובר בקומדיה, לצד הרגעים הדרמטיים. זאת באמצעות הדמויות שמזכירות ניצבים במוזיאון והימנעות מעיצוב מבנה הממחיש את העושר, ובמקומו מרחב המדגיש את העצים.

חידוש נוסף בהצגה בא לידי ביטוי בהחלטה לוותר על דמויות המשרתים, למעט דמותו של פירס, בגילומה של אורה מאירסון. בהיעדר משרתים, דיירי האחוזה נאלצים להכין בעצמם את האולם לקראת הנשף. גם התלבושות, שעיצבה סבטלנה ברגר, ממחישות את הקדמה ומתמקדות בדמויות פריזאיות המדגישות את חילופי המעמדות.

בתמונה האחרונה, הבמה היא ערימת מזוודות המונחות עבור דיירי האחוזה היוצאים לפריז. בתמונה הנ"ל מתרחשת הפרידה של בעלת האחוזה מאחיה ומבית הילדות, וגם תחושת ההחמצה של רוכש האחוזה שלא מצליח להתאחד עם אהובתו, בתה של בעלת האחוזה.

ההפקה הנוכחית היא ההפקה השביעית המוצגת בארץ, בתרגום הנהדר של רועי חן, והתוצאה מרהיבה בזכות צוות שחקנים מצוין: שירי גולן, תום אבני, רועי אסף, ירון ברובינסקי, אביגיל הררי, אורה מאירסון, דני שפירא ומעיין תורגמן, המציגים משחק מרשים המתלכד לכדי משחק אנסמבל שמציג רגעים יפים ומרגשים כאחד.