המחזה "אל נקמות", שנכתב ביידיש על ידי שלום אש ב־1906, נכתב בניסיון לעמת את העולם העליון של הדת היהודית עם העולם התחתון, שבו מככבים זונות וסרסורים. בזמנו עורר המחזה סערה גדולה, בשל תמונת המצב שהוצגה בו בנוגע ליהדות. אך היום, היוצרים בעיבוד הנוכחי, איתי טיראן ודני רוזנברג, היטיבו לסנתז בין שני העולמות.
 

המחזה מספר על גורלה משפחה יהודית. האב, יענקל שפשוביץ', מנסה לעשות את הבלתי אפשרי: להחזיק בקומת הקרקע בית בושת, ובמקביל לגדל את בתו היחידה רבקה בטוהר מידות. הדרמה מתחילה כשהחיים הכפולים אינם יכולים יותר להתקיים בכפיפה אחת. הבת מתוודעת לחיים בקומת הקרקע ובורחת זמן קצר לפני נישואיה. האל מבקש את נקמתו.
 

איתי טיראן ביים את ההצגה ברגישות גדולה, כולל החיוך הסלחני של המחבר כלפי החוטאים והרבנים. טיראן הדגיש את האנושיות של הדמויות מהעולם התחתון, ואת הצורך שלהם לקבל אהבה, למרות דרך החטאים שבה בחרו ללכת. 
 



הצלחת המחזה היא גם בזכות המשחק הנהדר של צוות השחקנים, ובראשם אלון דהן כיענקל, הלנה ירלובה כרעייתו שורה, ג'וי ריגר בתפקיד הבת רבקה ויואב לוי בתפקיד הרב אלי. אליהם מצטרפים ערן מור, ירדן ברכה, נטע פלוטניק, ערן שראל, אורי רביץ, תום גל, אנסטסיה פיין ומיה לנדסמן. כולם עושים עבודה נפלאה ומגישים ביצועים אנרגטיים וחזקים, שהופכים את הדרמה למלאכת מחשבת החושפת בריש גלי את שני העולמות ובוחנת את החומרים שמהם מורכבים מושגים כמו טוהר וטומאה. 
 

תוסיפו לכל זה את צוות המעצבים בניצוחו של ערן עצמון, שיצרו תפאורה מצוינת; תאורה יפה של נדב ברנע, תנועה מדויקת של גלעד קמחי, תלבושות תואמות (מוני מדניק) והפקה מוזיקלית נהדרת (עמית פוזננסקי). כולם ביחד תואמים היטב את ריבוד השכבות של המחזה. בשורה התחתונה: "אל נקמות" המוצגת בקאמרי היא הצגה חשובה, מרגשת, עשויה כהלכה ומעוררת מחשבה - כזו המאפשרת לכל אחד הצצה אל נבכי הנפש בתוכו, והתמודדות עם מציאות מורכבת, בלתי פתירה.