"פרס יקיר אמ"י מהווה בשבילי הוכחה שיש הד לפועלי ולחזון שלי בתחום התיאטרון", אומרת, כשהיא בהתרגשות לא נורמלית, כעדותה, הבמאית והשחקנית בלהה מס, מנהלת תיאטרון ביממ"א לילדים ולנוער, שאותו הקימה לפני 45 שנה עם בעלה המנוח, מישא אשרוב, מי שהיה מגדולי השחקנים בהבימה.
הפרס, אשר יוענק לה ביום רביעי הקרוב, מחזיר אותה באחת לשנת 76', היא שנת ההקמה של ביממ"א, על רקע דלות הפעילות בתחום התיאטרון לילדים ולנוער, לצד התיאטרון הנושא את שמה של אורנה פורת. "כיום, יש שפע בתחום וזה לא תמיד מעיד על איכות", סבורה מס.
הסיפור של ביממ"א ההחל בנסיבות עגומות. "את כל צעירי הבימה פיטרו עם החלפת ההנהלה האמנותית (ומינויו של יוסי יזרעאלי כמנהל האמנותי - י. ב-א)", העיד אשרוב. "בין המפוטרים הייתה בלהה שבאותה עת שיחקה בשלוש הצגות מצליחות...מעז יצא מתוק בסופו של דבר. בלהה זכתה לשלב את אהבתה לספרות, לבימוי ולקהל צעיר, ושכנעה אותי לעזור לה להגשים חלום ישן של הקמת תיאטרון לילדים ולנוער".
מס: "קיבלתי את הודעת הפיטורים בבוקר הפרמיירה של הצגת 'בני ערובה'. מישא הציע, שאנסה בתיאטראות אחרים. 'אני גמרתי!', אמרתי לו. 'אותי יותר לא מפטרים!', הודעתי והעליתי את הרעיון של ביממ"א, תיאטרון ששמו נוצר מראשי התיבות של שמותינו. לרעיון הגעתי שלא במקרה. במהלך ארבע שנותי בהבימה ביימתי ברחבי הארץ בכל מיני מסגרות ואהבתי את זה מאוד מתוך מודעות לחשיבות הדבר אצל קהל צעיר, שלא בהכרח ידע מה זה תיאטרון".
"ההצגה הראשונה שהעלינו הייתה 'מעבר לים' עם שירים ופזמונות מאת חיים נחמן ביאליק", היא נזכרת. "נסענו איתה לקריית שמונה והילדים שם פשוט השתגעו ממנה. צלצלתי משם למישא והודעתי לו - 'ניצחון! ניצחון' וההצגה הזאת רצה מאות פעמים, כשבעקבותיה באו כ-80 הצגות שביימתי, כשאת רובן כתבתי או ערכתי, מהן היו שהוצגו גם בחו"ל".
מס גדלה בנווה-שאנן בחיפה, כבתו של פועל-בניין אידיאליסט, כדבריה. "כסף לא היה אצלנו, אבל היו ספרים ואלבומים של ציירים ובבית שלנו הייתה סגידה לתרבות", היא מספרת. "מזה הגעתי לרקוד במחזמר 'גברתי הנאווה' אצל גודיק".
היא לא המשיכה כרקדנית. "כשראיתי איזה מתח שורר בחיי הרקדנים ואיזו קנאה יש ביניהם, אמרתי לעצמי שזה לא בשבילי", מעידה מס, שהתחילה ללמוד בסטודיו שנולה צ'ילטון, "שהייתה מורה אדירה", פתחה בתל-אביב. לאחר שלוש שנים לימוד שם, צ'ילטון שלחה אותה להופיע בהצגת "אופרה בגרוש" בתיאטרון חיפה. זה היה מהלך גורלי, כשפגשה שם את מישא אשרוב, האיש-של-חייה, שהופיע בהצגה כשחקן-אורח בתפקיד מר פיצ'ם.
על מה שאירע בקריאה הראשונה של המחזה, ב-71' כתב אשרוב: "כשנכנסתי והבטתי סביב, נפל מבטי על בחורה צעירה שישבה בשקט ודפדפה במחזה. רגליי הובילוני אליה והתיישבתי לצידה".
די התעלמת ממנו בהתחלה...
"התביישתי והייתי בהתרגשות עצומה. כשהבחנתי שהוא הסתכל עלי, חשבתי בלבי שאין לו על מה להסתכל, בהיותו מבוגר ממני בשנים רבות. 'מה לי, הצעירונת, עם גבר נשוי, אב לילדים?', שאלתי את עצמי. ידעתי שבמשפחה שלי לא יקבלו את הקשר ואני עצמי התלבטתי".
היא התלבטה ונהייתה רעייתו השלישית. הראשונה הייתה אביבה, בת-זוגו מקן "השומר הצעיר", בפתח-תקווה, אם שני ילדיו הגדולים. אחריה הוא היה בזוגיות ממושכת ללא נישואים עם השחקנית העוצמתית אלישבע מיכאלי. רעייתו השנייה, אם בתם, אילה אשרוב, הייתה השחקנית דליה פרידלנד, שלה היה עדיין נשוי כשהחל הקשר שלו עם מס.
אשרוב היה מחזר נלהב. "כשהצגת 'אופרה בגרוש' ירדה, נסעתי לטיול של חודשיים באירופה וכל יום קיבלתי ממנו מכתב-אהבה", היא נזכרת. "אי אפשר לעמוד בפני דבר כזה. כשחזרתי, מישא ליהק אותי בהבימה להצגת 'ליל העצמאות של מר ישראל שפי', מאת אברהם רז, שבה הוא וליא קניג, שאותה הערצתי כשחקנית, היו אמורים לשחק בתפקידים הראשיים. ליא הייתה מקסימה אלי. כשמישא היה מקפיד בחזרות, היא הייתה אומרת לו - 'תעזוב את הילדה!'"
במלחמת יום כיפור הוא צירף אותה לחוליית בידור, שבה הוא היה עם השחקן נסים עזיקרי. הם הופיעו בגולן נוכח קולות נפץ ברקע והופיעו בפני החיילים הפצועים שהיו מאושפזים בבית החולים "פורייה".
בהבימה שיחקה מס ב"על קלות דעת וצביעות", ההצגה הראשונה שביים עמרי ניצן בן ה-24 עם שובו מלימודיו בלונדון. "עמרי התגלה שם כבמאי פורץ דרך, בעל דמיון עשיר ביותר", היא מעידה.
חן, בתם של מישא ובלהה, בת 40. "היא הפרי המוצלח ביותר מקשר האהבה שלנו", מציינת מס. חן ניסתה ללכת בדרכם של הוריה והבריקה וריגשה בהצגת-יחיד על יונה וולך, שאמה כתבה על-פי ספרו של יגאל סרנה. חן, שזכתה בפרס שחקנית השנה בפרינג' על הופעתה שם (מס הוכתרה כמחזאית השנה על אותו מחזה), לא המשיכה.
"חן התאכזבה מהתיאטראות והלכה ללמוד בימוי לקולנוע", מספרת אמה. חן בזוגיות עם הזמר גדי רונן, חבר להקת "החצר האחורית", המבצעת משירי יעקב רוטבליט. מהם מס סבתא לזוהר, בן שלוש וחצי.
מבחינת מס, שלפני שבע שנים הפתיעה, כשהיא הופיעה בתיאטרונטו עם הצגת היחיד "יאנינה" והיא מקיימת פעילות מבורכת של קירוב ילדים יהודים וערבים, פרס יקירת אמ"י איננו מהווה סיכום, "אלא עידוד להמשך הפעילות".