ה-15 בפברואר 97', הערב לפני 25 שנה. באולם רוזין, ברמת-אביב ג', התרחשה דרמה מצמררת. שמוליק סגל, מהגדולים בשחקני ישראל ואהוב הקהל, מצא את מותו משבץ מוחי באמצע הופעה על החסידות, שהייתה קרובה ללבו הומה היהדות. ממשיך דרכו, השחקן יוסי סגל, שגם בגיל 84 נושא בגאווה את תואר "אחיו-הצעיר-של-שמוליק", מספר עליו ועל הקשר הקרוב ביניהם.
היה זה באביב 49'. יום אחד לקחו הוריו של יוסי בן ה-11 וחצי אותו אל תחנת מוניות "עתיד" בחיפה. משם הם שלחו אותו אל הדודים בתל-אביב, מבלי לספר לו איזו הפתעה צפויה לו.
"בוא, נלך לראות הצגה על מלחמת העצמאות', הם אמרו לי", הוא משחזר. "הגענו להבימה, שם הציגו את 'בערבות הנגב' של יגאל מוסינזון. רובינא, מסקין וקלצ'קין שיחקו בהצגה ההיא, גם שלימ'לה בר-שביט. אבל מי זה על הבמה בתור צביקה? אני לא מאמין - זה שמוליק, אחי! מה הוא עושה כאן? - התפלאתי. אופ, אמרתי לעצמי, גם הוא שחקן! עד אז חשבתי שמשנינו רק אני עושה הצגות לחבר'ה".
לא ידעת על הצטרפותו להבימה?
"בכלל לא. היה פער של 13 שנים בינינו. כשהייתי ילד, הוא היה כבר איש. רק ידעתי שהוא ב'הגנה', כנראה במשהו שלא כדאי לדבר עליו. שמוליק היה יוצא מהבית עם מזוודה קטנה - ואף מילה על לאן יצא. הורינו היו שותפי-סוד ולא רצו שהדבר יתגלה על-ידי הסבא שלנו, שהיה רב. כה הייתי קרוב אליו, שהם הבינו שאם ייוודע לי שהוא שחקן, חס וחלילה גם הסבא יידע. כשההצגה נגמרה, הייתה לנו פגישה נרגשת מאחורי הקלעים, שם ראיתי ששמוליק שמח להיפטר מהסוד".
איזה אח הוא היה?
"אח נהדר! בשבילי הוא היה כמו אבא שני בגלל פער הגילים בינינו וגם החבר הקרוב ביותר שלי בעולם. כל פעם היה מביא לי ספר במתנה. בהקדשה לספר 'מעשיות לילדי ישראל' הוא כתב: 'לאחי יוסי היקר, מזל טוב ליום הולדתך, תלמד, תקרא ותיהנה. מאחיך הבכור שמואל".
לימים, יצא סגל בעקבות אחיו ללימודי תיאטרון בלונדון. כשחזר, החסיר פעימה כשבהצגת "קומדיה של טעויות" עבר את סף הבימה. "לתפקידי התאומים בהצגה, אך טבעי היה לקרוא לי", הוא מציין. "בגלל הדמיון בינינו, כשהתחילה ההצגה, הקהל השתגע לראות אותנו יחד וקיבל אותנו בתשואות סוערות".
ה"פטנט" הצליח מעל המשוער והם נקראו לדגל לשחק ב"תיאטרון העונות", שהנהיגו נסים אלוני ויוסי בנאי, את הצמד דובצ'ינסקי ובובצ'ינסקי, בהצגת "רביזור" מאת גוגול, שם הם שרו בין השאר את "שיר הרכלנים".
לימים, כששמוליק סגל הופיע בסדרת הטלוויזיה המיתולוגית "קרובים קרובים" כמר קוזילביץ', יו"ר ועד הבית, נקרא אחיו לדגל. "גייסו אותי כדי לשחק בסדרה את אחיו של קוזילביץ'", הוא מעיד. "אבל כשראו אותנו זה לצד זה, החליטו שעדיף שנופיע שם כאב ובנו. זה כלום לעומת מה שהלך כעבור עשור בסדרה 'איצ'ה', כשבהומור המוטרף שם ראו אותי בתור הבן של...ספי ריבלין בעוד שעל שמוליק הוטל להופיע כ...אבא שלו".
מפגשם הבימתי האחרון אירע ב-94' בהצגת "ביקור הגברת הזקנה" מאת דירנמאט, שם שיחקו את עיוור א' ואת עיוור ב', מה שנתן להם אפשרות למצוא זמן-איכות לחזרות פרטיות. "כל-כך נהנינו שם ולא העלינו על דעתנו, ששוב לא נופיע על במה אחת", מעיר האח הצעיר.
יוסי סגל מוכר כטיפוס משפחתי חם, כשהקשר ההדוק ביותר היה לו עם אחיו האהוב. ברם, רצה הגורל ובאותו שישי מר ונמהר, ב-15.2.97, כששמוליק נפטר לפתע בהופעה חגיגית בנושא חסידות, דווקא אז יוסי לא היה לידו. "כל אותו שבוע שמוליק דיבר איתי בהתרגשות לקראת אותה הופעה והוא מאוד רצה שאבוא, אבל בדיוק הייתי עסוק במשהו אחר", לא ישכח. "כשנודע לי על מה שקרה לו, הרגשתי נורא".
בד בבד עם געגועיו לאחיו הנערץ, דווקא בהיותו בגיל מתקדם, הקריירה של יוסי סגל, אביו של השחקן יובל סגל (לא ה"מפורסם"...) זוכה לעדנה. בימים אלה ניתן לראותו בקאמרי בהצגת "מתאבל ללא קץ", מאת חנוך לוין ובבימויו של במאי הקולנוע ארי פולמן, כשעם כל ההומור שלו בתפקידו הפעם הוא... בכיין. בנוסף סגל ממשיך להריץ את הצגת היחיד שלו "שחקן מחפש במה".
במציאות מחפשים אותו, בעיקר לתפקידים של סבא. כך ניתן היה לראותו בשנתיים האחרונות בסדרות "סברי מרנן", "שנות ה-80" ו"אבא מטפלת" לצד הופעותיו בסדרות "חזרות" ו"להישאר במשחק". "אכן, להישאר במשחק זה כל מה שאני רוצה", הוא סח. "אני לא רוצה להיות כמו שמשון הגיבור. הרי כולם יודעים מה קרה לו כשגזזו לו את מחלפותיו...".
לסיום נחזור אל שמוליק סגל, שחקן-אופי נפלא, בעל יכולת קומית, שבתפקידיו המגוונים הצליח לא פעם לרגש את הקהל עד דמעות. כשנשאל פעם על-ידי עמית צעיר אם לא היה רוצה לשחק באיזו טרגדיה, הביט בו שמוליק בעיניו הנבונות והשיב: "אם אומרים שכל קומיקאי חולם לשחק את המלט, אני - לא. 'אל תקנא בטרגיקונים', אמר לי ברטונוב, 'כי הצחוק על הבמה חשוב לא פחות מהדמע".
סגל נולד בפולין למשפחה חרדית וכילד עלה ארצה עם הוריו, שהתמקמו בחיפה. הוא החל את הקריירה בגיל 12 בתפקיד גוסטב, ראש הבלשים הצעירים בהצגת הילדים "אמיל והבלשים" מאת אריך קסטנר, שהוצגה בעירו, כאשר זמן-מה תמרן בינה לבין לימודים ב...ישיבה. סגל היה בוגר המחזור הראשון של בית הספר הדרמטי שליד הבימה. בהמשך למד באקדמיה לתיאטרון ל.מ.ד.א. בלונדון.
בין תפקידיו בהצגות-מקור בהבימה היו צביקה ב"בערבות הנגב" מאת יגאל מוסינזון; רב החובל ב"סנונית בחוף מיומבה" מאת יוש הלוי; איתמר לבנון ב"שמו הולך לפניו" מאת אפרים קישון וסקרסלה ב"הצוענים של יפו" מאת נסים אלוני. בין הצגותיו האחרות שם היו "שנים עשר המושבעים", "המרד על הקיין", "מות הסוכן" ו"הדוד ואניה".
שמוליק היה רב-אמן של תפקידי-משנה, אך בזכרוני חקוק במיוחד תפקיד המכשפה שבו כיכב בווירטואוזיות במחזמר "המכשפה", מאת אברהם גולדפדן, שהועלה בתיאטרונו של גודיק. אז, ב-70', כשראיינתי אותו ככתב צעיר, לא הרפיתי עד שיצאתי ממנו עם סקופ לגבי פשר האף יוצא הדופן, שעמו הרטיט שם לבבות. "לאחר שכל האיפורים לא עלו יפה", סיפר לי, "הבמאי יוסף מילוא הואיל בטובו לנדב את ה...אף שאיתו עשה את התפקיד הראשי בהצגת 'ריצ'רד השלישי'".
שנים רבות הוא היה בצמד בימתי עם חברו הקרוב שמואל רודנסקי, במפגש עסיסי של הפכים בין קולו הרועם של עמיתו לבין קולו המתנגן של סגל. בין החלטורות ברחבי הארץ עם מערכוניו של אפרים קישון הם הציגו עם אליהו גולדנברג את מופע שלום עליכם ה"קליינע מענטשאלאך" וכשהצטרף אליהם שמוליק עצמון במקום גולדנברג הם הופיעו מאות פעמים כ"שלושת השמוליקים", בארץ ובתפוצות.
לבסוף, כאן המקום להזכיר את נדיבה, רעייתו ואם בניהם גורי ועמי, אחות במקצועה, שעד גיל מתקדם הייתה חלק ממשפחת שחקני הבימה. לפני שנתיים, ערב פרוץ הקורונה, היא נפטרה בגיל 90.