כשהשחקנית רבקה גור נקראה לגלם את תפקידה של פרומה, אמה של רבנית חרדית משכונת מאה שערים בירושלים, בהצגה החדשה “מניין נשים”, היא נזכרה בילדותה בירושלים של שנות ה־30 וה־40.
“התסריט לא היה לי זר כי זו הסביבה שגרתי בה בילדותי בירושלים”, היא מספרת. “בגיל 3 כבר לבשתי שמלה וגרביים ארוכים, ונעלתי נעלי לקה כדי שלא יראו לי את האצבעות, גם לא בימי הקיץ הלוהטים. זו הילדות שלי. אומנם אני חוויתי זאת בבית מזרחי, ובהצגה מדובר בבית אשכנזי, אבל מה זה בעצם משנה? אני זוכרת שאמרו לי: ‘מה זה לא להתלבש בצורה צנועה? בבית אל תתלבשי בצורה צנועה, אבל כשאת יוצאת – אסור לגרום לאנשים להסתכל בך כי את מחטיאה רבים’. אתה מבין לאיפה זה מגיע? למרבה הצער, כלום לא השתנה בחברה החרדית. יש שם סוג של פנאטיות. לאישה החרדית לא היה שום מעמד. היא הייתה צריכה להיות בבית, בשוק, בבית שוב, בכביסה, בבישולים, בניקיונות. לאב יש תפקיד אחד: לצאת לעבוד ולהביא כסף. כך זה היה וכך זה נשאר, לצערי, עד היום בעולם החרדי”.
ההצגה “מניין נשים”, מבית תיאטרון הבימה בשיתוף עם תיאטרון באר שבע, שנכתבה על ידי הסופרת נעמי רגן, עלתה לראשונה בתיאטרון הבימה בשנת 2002 וכעת, 20 שנה אחרי כן, היא שבה לבמות בבימויה של לילך סגל ובכיכובן של גור (לסירוגין עם ליא קניג), מאיה מעוז, טטיאנה קלניס אולייר, אדוה עדני ועוד. ההצגה, המבוססת על מקרה אמיתי שאף נדון בבג”ץ, מגוללת את סיפורה של חנה קשמן, רבנית חרדית מכובדת ממאה שערים, אם ל־12 ילדים, שעוזבת את ביתה ומוצאת את עצמה מנותקת בעל כורחה מילדיה, לכודה בידי כוחות חברתיים שאינה יכולה להתנגד להם. “אני מגלמת את אמה של הרבנית, שכועסת על כך שהבת שלה בוגדת בה ומפירה את האמון שלה”, מספרת גור. “הבת בהצגה שוכחת מאיפה היא באה ובעיקר לא יודעת לאן היא הולכת. האם מזהירה את הבת שלה שהיא תאבד את חלקה בעולם הבא אם לא תשוב בתשובה”.
על ליא קניג, שעמה גור מגלמת את התפקיד לסירוגין, היא אומרת: "זו זכות גדולה שנפלה בחלקי. אני מאוד אוהבת את האישה הזאת ולמדתי ממנה הרבה מאוד כשהייתי עומדת מאחורי הקלעים ומסתכלת עליה. לא הספקתי ללמוד בבית ספר למשחק, אז היא הייתה בית הספר שלי".
העיתוי הנכון
גור (87), זוכת פרס מפעל חיים מטעם אמ”י, אחת השחקניות הוותיקות והמוערכות בישראל, מתחזקת קריירת משחק של 70 שנה, שבמסגרתה שיחקה במרבית התיאטראות בישראל בלמעלה מ־100 הצגות שונות, בסדרות טלוויזיה פופולריות (“הפיג’מות”, “השיר שלנו”, “החיים זה לא הכל”, “חזרות”) ובסרטים רבים (“חתונה מאוחרת”, “הבשורה על פי אלוהים”, “הבלתי רשמיים”). "כל תפקיד אני לקחתי ולוקחת ברצינות, והוא הכי חשוב בעיניי כי תמיד חשבתי שאחרי זה אני אולי אמות ולא אספיק", היא אומרת. "כל תפקיד לקחתי ללב בצורה בלתי אנושית אפילו, כי לא חשבתי שאחרי זה יבוא עוד תפקיד. כל תפקיד הוא בעיניי התפקיד האחרון, והתפקיד האחרון הוא הכי חשוב והבית ספר הכי גדול. אם היה צורך במסגרת תפקיד מסוים, הייתי יוצאת לשיחות עם פסיכולוגים כדי להבין את הדמות שאני מגלמת. זה היה מרתק מאוד".
לאחרונה כיכבה גור בסדרת הקאלט “קופה ראשית” בתפקיד אמו הנרגנית של אמנון טיטינסקי (דבל’ה נבון). “ידעתי והרגשתי שהסדרה תתפוס ככה", היא אומרת. "זה הצליח, מלבד צוות היוצרים והשחקנים המעולה, גם כי זה בא בעיתוי הנכון. במאה הזו הכל השתנה. אנשים כבר לא מדברים, אנשים עסוקים בחיקויים ועסוקים כל הזמן בפלאפון הנוראי הזה. זו קללה. במקום ללכת לטלפון אנחנו משתחווים לו כל היום. אני מסתכלת בבתי קפה על אנשים, והם עסוקים בפלאפון במקום לדבר, וזה מאוד חבל כי איבדנו גם את האפשרות לקשר ולשפה".
התרעות פיקוד העורף