לא קל לתפוס את פרח בר מיניאלי לריאיון. בין צילומים לסדרות, קמפיינים, לימודים, הצגת תיאטרון ותחזוק עמוד אינסטגרם מצליח (157 אלף עוקבים), היא גם עובדת וחושבת תמיד על הדבר הבא. למען האמת, גם כששוחחנו היא ג’ינגלה בין דברים. בדיוק הייתה במונית, בחזרה מצילומים אל דירתה, כשבין לבין, שליח הביא לה את הבגדים שהיא צפויה ללבוש לקמפיין כשגרירה של רשת אופנת הספורט הבינלאומית JD. ולמרות זאת, היא עדיין הייתה קשובה במלוא תשומת הלב לכל שאלה, ואפילו דייקה אותי מדי פעם.
“אחרי כל כך הרבה שנים במקצוע אתה לומד לג’נגל בין כמה דברים ועדיין להספיק את כל מה שצריך", היא אומרת, ואכן, איך שלא נסתכל על זה, מיניאלי (21) חיה ונושמת מזה 15 שנה את הקריירה שלה והפכה לאחת הנציגות הבולטות של דור ה־Z: החל מהפרסומת הראשונה שצילמה בגיל 6 לקוטג’ של תנובה, דרך עשרות פרסומות, סדרות טלוויזיה וסרטים ועד לתיאטרון, כולל תפקיד ראשי במחזמר “אנני" וההצגה “מי כמוני" שרצה בימים אלה בתיאטרון “גשר". “החלום שלי מילדות היה לשחק ב’גשר’, וכל פעם שאני מגיעה לשם זה מרגיש הזוי", היא אומרת. “אין יותר כיף מלעלות לבמה ולהרגיש קהל".
“רציתי להציל את עצמי"
מיניאלי מספרת על ילדות עמוסה. “הייתי ילדה עובדת", היא משחזרת. “כשלילדים אחרים הייתה קייטנה – אני הייתי בצילומים. נהניתי מזה, אז לא הרגשתי כאילו פספסתי. היום, כאדם בוגר, אני יכולה להגיד שפספסתי חלקים מהילדות שלי, בייחוד בפן החברתי, כי לא זכיתי ליחס רגיל מצד הילדים. חוץ מזה הייתה לי ילדות מאוד מאושרת".
מתי מצאת איזון בין הקריירה לפן החברתי?
“בזכות ההורים שלי, כמעט אף פעם לא היה לי יום צילום בשעות בית הספר, כך שלמדתי כרגיל והייתה לי שגרה. אם לא היו לי צילומים אחר הצהריים, הייתי נפגשת עם חברים".
אהבת את זה שמזהים אותך כבר מגיל קטן?
“אף פעם לא אהבתי את זה. רציתי להיות רגילה, אבל גם נורא אהבתי לשחק והבנתי מגיל מאוד צעיר שזה הולך ביחד. הבנתי שאין מה לעשות, שאם אני רוצה שלא יזהו אותי, אני צריכה להפסיק לשחק וזה משהו שלא רציתי לעשות. לא הייתי מוכנה לוותר על זה".
היית ממליצה לילדים להתחיל את הקריירה בגיל כל כך מוקדם?
“חד־משמעית לא. גיל 12 הוא גיל שאפשר להתחיל בו. לפני זה לדעתי זה מוקדם מדי. יש ילדים כמוני שאי אפשר לומר להם ‘לא’, שהם רוצים את זה בכל מאודם, אבל התפקיד של הורה הוא לדעת להציב את הגבול. ההורים שלי כנראה ידעו שאוכל להתמודד עם זה והם צדקו. אז לא הייתי משנה את הילדות שלי, אבל לא הייתי ממליצה לאחרים להתחיל בגיל כל כך מוקדם".
בעבר סיפרת על הפרעות אכילה שחווית בשנות התיכון. באיזה שלב הבנת שמשהו לא בסדר?
“אני חושבת שזה היה כשהרגשתי חולשה. לא הייתי אוכלת והרגשתי איך זה משפיע עליי בתיכון. הייתי עייפה כל הזמן, והבנתי שאם אמשיך ככה, לא אוכל לתפקד. הייתי באווירה מאוד תחרותית וכל הלחץ הוביל אותי לבעייתיות עם האוכל והמראה החיצוני. זו הייתה תקופה מאוד קשה".
איך הצלחת לצאת מזה?
“הקדשתי לזה זמן, הרבה זמן, טיפול פסיכולוגי, הקשבה עצמית ובעיקר הרצון לא להרוס לעצמי את החיים. ידעתי שאם אמשיך להזיק לעצמי, פשוט ייהרסו לי החיים ותיהרס לי הקריירה, ורציתי להציל את עצמי ולעבוד על זה".
בימים אלה עולה לאוויר עונתה השנייה של סדרת ההרפתקאות לנוער המצליחה בכיכובה “סקיי", מאת גיורא חמיצר ונועה פניני, המשודרת בערוץ טין ניק לצופי HOT ו־YES בהפקת סטודיו ענני. ההפקה כוללת גם את עידו טאקו, רביד רונן, שחר טבוך, אופק פסח, גל גברעם ועוד. הסדרה עוסקת בחייזרית המתרסקת על כדור הארץ, משנה את צורתה והופכת למילי, נערה פופולרית בתיכון והבסטי של שלי (מיניאלי) וליאור.
בסדרה עוברת שלי תהליך והופכת מקומבינטורית, אינטרסנטית ושחצנית לאחת מהחבר’ה. “שלי היא לא ילדה רעה אלא ילדה שרע לה. משהו בחוסר הביטחון שלה, בכאב שלה ובחוסר השלמות שהיא מרגישה בתוך עצמה גורם לה להתנהג בדרכים לא נעימות", מסבירה מיניאלי. “אני חושבת שכל אחד יכול להתחבר לזה. היא עושה בחירות שגויות, אבל גם משלמת עליהן. אני חושבת שבעונה החדשה היא יותר מודעת לעצמה ומתחילה את התהליך ממקום הרבה יותר בוגר, אני אוהבת את שלי מאוד".
מתחברת לדמות?
“כן, היא נוגעת בי בהרבה חלקים אישיים וזה בהחלט פרויקט שתמיד יהיה אבן דרך בשבילי".
כשהתחלתם לצלם את העונה הראשונה בשנה שעברה, שיערת שהסדרה תזכה לכזו הצלחה?
“כן, ידענו שאנשים יאהבו את זה מאוד, גם כי גיורא חמיצר ונועה פניני מנצחים על כל התזמורת הזו, והם באמת שני אנשים סופר מוכשרים. בעונה השנייה יש לנו גם את עומר גולדמן שעושה כבמאית עבודה מדהימה. הרבה אנשים טובים עבדו איתנו, אז הרגשנו שאנחנו בידיים טובות".
"כל דבר בזמן שלו"
אפשר לומר ש־2022 הייתה שנה מאוד משמעותית וסוערת עבור מיניאלי, גם אישית וגם מקצועית. מלבד העונה החדשה של “סקיי", היא כיכבה השנה בתפקיד ראשי בסדרת הנוער “מיוחדת" כמאיה, יוטיוברית מצליחה שעוברת תהליך מרגש עם אחותה הנמצאת על הספקטרום האוטיסטי. בנוסף היא גילמה בעונה השלישית של הסדרה “פלמ"ח" את בת שבע, אחותו הצעירה של הפלמ"חניק הצעיר יוחנן שושני.
ככוכבת נוער בולטת, היית רוצה לגלם תפקידים גם לקהל בוגר?
“הייתי רוצה לשחק תפקידים קצת יותר מרכזיים בסדרות למבוגרים, אבל אני חושבת שכל דבר מגיע בזמן שלו. אומנם אני מוכנה לזה ומשופשפת מספיק, אבל אני מחכה שיגיע התפקיד הנכון בזמן הנכון. כרגע אני עוד עושה את מה שאני צריכה לעשות במקומות אחרים".
מה התפקיד המאתגר ביותר שעשית עד כה?
“התפקיד של מאיה ב’מיוחדת’ היה אחד המאתגרים שעשיתי. זה היה תפקיד שלקח ממני הרבה מאוד כוח ועוצמות נפשיות להתמודד עם אתגר כל כך גדול, והסיפור המורכב של הדמות שלי בכלל והחיים שלה. מאוד נהניתי על הסט וזו הייתה חוויה ענקית בשבילי במשחק".
השנה היא הוסיפה לשמה את השם “פרח" בתעודת הזהות. “כשנולדתי אבא שלי הציע לקרוא לי ‘פרח בר’ ואמא שלי חשבה שזה נורא מוזר אז הם התפשרו על ‘בר’", היא מספרת. “במשך כל חיי אבא שלי המשיך לקרוא לי ‘פרח בר’ ותמיד הרגשתי שזה השם המלא האמיתי שלי. כל המשפחה והחברים שלי ידעו שזה השם שלי. חבריי יודעים שהשם המלא שלי הוא ‘פרח בר’, אז לקחתי את המושכות לידיים ושיניתי את זה בתעודת הזהות. זה היה שינוי מתבקש ומאוד קליל, כי כולם ידעו שככה אני קוראת לעצמי".
לפני כחצי שנה השתחררה מצה"ל (שם שירתה בתיאטרון צה"ל). לפני כחודש הסתיימה הזוגיות שלה עם השחקן־רקדן מיכאל גבעתי, לאחר כעשרה חודשים ביחד. “זה עדיין מאוד טרי ואני חושבת שאני עוד בתהליך של להתגבר על זה", היא אומרת. “כמו כל דבר בחיים, גם זה תהליך ולוקח זמן לעכל את זה. בכל מקרה, יש בי הכרת תודה על הזוגיות המדהימה שהייתה לי".
בעבר דיברת בחופשיות על היותך ביסקסואלית, באיזה שלב הרגשת בטוחה מספיק לחשוף זאת?
“כבר בגיל 15 הייתי מחוץ לארון, בפני המשפחה והחברים, ואני חושבת שכל הזמן זרקתי על זה רמזים ברשתות החברתיות. כשהיה את הפסטיגל שאלה אותי מראיינת אחת: ‘אם היית צריכה לצאת עם מישהו מהפסטיגל, עם מי היית רוצה?’, עניתי: ‘אליאנה תדהר’. המראיינת חשבה שאני צוחקת ושאלה אותי בחצי התבדחות: ‘את בקטע של בנות?’. עניתי לה: ‘מה, את לא?’. זה היה כל כך טבעי עבורי. לא תכננתי לעשות יציאה מהארון באופן מתוקשר ופומבי, כי מבחינתי זה כמו להיות סטרייטית. אני לא צריכה להצהיר על שום דבר.
"לא סיפרתי כי פשוט לא שאלו אותי אף פעם. אחרי הראיון ההוא התחילו לשאול איך להגדיר אותי ועניתי שאני לא יודעת. אני אוהבת גם בנים, אוהבת גם בנות. נתתי לעצמי להיות עם מי שמעניין אותי. אם אראה בחורה בבר שנראית לי מעניינת, אז אתחיל איתה, בדיוק כמו שאם אראה בחור. לא חשבתי אף פעם על הגדרות או על מה זה אומר עליי. הגדרות זה דבר לא מעניין. אני נותנת לעצמי לחיות את החיים שלי כמו שאני רוצה, ונעים לי עם זה. מה שעושה אותי מאושרת. לא תכננתי אף פעם לצאת מהארון, כי הרגשתי שאין לי ארון לצאת ממנו".
מה התגובות העיקריות שאת מקבלת מאנשים ברחוב?
“אני בעיקר מקבלת תגובות על סדרות ופרויקטים, אבל גם הרבה על הפעילות שלי ברשתות החברתיות ועל כך שאני מדברת הרבה על הנושא של הפרעות נפש וגם על הקהילה הגאה. מרגש אותי שהרבה אנשים אומרים לי שמישהי כמוני, שיותר קרובה לעולם הנוער, מדברת בפתיחות על הנושאים החשובים האלה. אני מרגישה שזו שליחות ורואה שלאנשים אכפת לשמוע מה יש לי להגיד ושזה כבר ממש הפך להיות חלק בלתי נפרד מהתדמית שלי. אני אוהבת לדבר על נושאים שאנשים לא כל כך מדברים עליהם אלא מעדיפים לשמור אותם לעצמם".
את מרגישה שהיום אנשים יותר פתוחים לשיח כזה?
“חד־משמעית כן. הקהל גם מחכה לראות ולשמוע את זה. הוא צמא לזה. העולם היום מחפש לראות אמת. אני חושבת שבמשך תקופה ארוכה חיינו בעולם של רשתות חברתיות ופילטרים וקצת מיצינו את זה. היום הקהל מחפש לשמוע את התכל’ס".
מה עוד את עושה בימים אלו?
“כרגע אני עובדת בתיאטרון ‘גשר’ ועכשיו יוצאת ‘סקיי’ ותכף יצאו עוד דברים, בתיאטרון ובטלוויזיה. אני עובדת עם חברת JD הבינלאומית לבגדי מותגים של ספורט, שזה שיתוף פעולה סופר משמח ומרגש. במקביל אני פרזנטורית של סמסונג ושל קוטקס (מוצרי היגיינה לנשים). אני גם לומדת קולנוע ותסריטאות ורוצה מאוד להתפתח גם בצד הזה. זו הפנטזיה העכשווית שלי – להתפתח גם מאחורי המצלמה".
איך תסכמי את 2022?
“זו הייתה שנה מלאה עבורי. גם בחיים האישיים שלי וגם בקריירה, זה החל בפסטיגל והמשיך עוד ועוד. זו הייתה שנה מטורפת ומלמדת ממש ואני נכנסת ל־2023 עם הרבה הכרת תודה לשנה שחלפה לה והתרגשות לקראת השנה החדשה".