ההצגה "העד" - זוכת פרס בחירת הקהל תיאטרונטו 2022 - מביאה את סיפורו של אברהם סוצקבר, מי שנחשב לגדול משוררי היידיש, פרטיזן ולוחם שנבחר להיות העד היהודי היחיד במשפטי נירנברג, ועדותו היא אחת המשפיעות במשפטים. כובד השליחות מביא אותו למסע מטלטל של זיכרונות וחיפוש אחר צדק. זהו סיפורו של אדם יוצא דופן, שהאמין בכוחה של שירתו להביא יופי מרפא גם בתקופה הכי חשוכה. מיכאל הנגבי, שנכנס לנעליים הגדולות של סוצקבר בהצגה,, סיפר בתוכניתה של איריס קול ב-103fm על המחזה המיוחד והביע דאגה בקשר למצב במדינה.
אתה מביא את סיפורו של משורר היידיש, מי שנחשב לגדול משוררי היידיש והעד היהודי היחיד במשפטי נירנברג, אברהם סוצקבר.
"סיפור החיים של אברהם סוצקבר הוא באמת בלתי נתפס. הוא גם היה חבר בבריגדת הנייר. אליה הצטרף בווילנה לפני פרוץ המלחמה ובמחנה עצמו הם התחילו להבריח מסמכים, סיפורים, ציורים, כי הם הבינו ש-2,000 שנות וילנה הולכות להשמדה בעצם. הם הצילו ציורים מדהימים, את היומן של הרצל. היה שם כתב יד של הגאון מווילנה".
איך הם עשו את זה?
"הם הבריחו את זה על הגוף שלהם תוך כדי סיכון חיים. סוצקבר עצמו נתפס על ידי שומר שתלש ממנו את המעיל, יש את הסצנה הזאת (במחזה) והניירות מתפזרים. סוצקבר פשוט משכנע אותו שזה רק כדי להתחמם. נורא קר, מה אפשר לעשות עם פסולת נייר?"
הוא מחזיר את זה בעצם?
"כיום אפשר לראות את המסמכים. המסמכים שחברי בריגדת הנייר הבריחו נמצאים במוזיאון ארץ ישראל. את שואלת איך הוא עשה את זה? איך הוא באמת עבר את החיים האלה? איך הוא ופרידה שגם הייתה גיבורה לא קטנה? והתשובה שלי היא שירה. הוא פשוט האמין שהשירה היא הכוח העליון. באיזשהו שלב, בתחילת המלחמה, הוא כרת ברית עם מלאך השירה. כמו שלפעמים מישהו כורת הסכם עם אל, זה בדיוק מה שסוצקבר רצה בזמן המלחמה, וכל עוד הוא אמר לו 'אתה תכתוב שירים, אני מציל אותך', זה מה שהיה.הוא כתב בכלל בעברית ובאיזשהו שלב הוא עבר ליידיש והאמין שצריך להחיות אותה. זאת החלטה מאוד גלותית להמשיך ולכתוב כל חייו ביידיש".
"הוא המשיך לכתוב ביידיש אחרי שהוא עלה לארץ. בן גוריון אמר לו, 'איזה יופי אתה כותב, אבל אולי בכל זאת בעברית?' וסוצקבר אמר לו, 'אתה לא תעקור ממני את לשון אמי. כל מה שקרה לעם שלי נמצא בשפה'. הוא אכן היה משורר טבע. הוא כתב על עצים, שמיים, שלג, כי זה הסגנון שבו הוא כתב וזה מדהים בעצם. זו הדרך שבה הוא ראה את העולם".
"הוא היה בן אדם מאוד אקולוגי, לפני שידענו מה המילה הזאת אומרת. זה מדהים שהוא כתב על השואה, ואת הזוועות שהוא ראה דרך שירי טבע. יהודים שכבו קפואים, מנצנצים, זו תמונה אכזרית ביופיה, כואבת ביופי שלה. זאת אומרת, קוראים את השירים שלו והדמיון בשלגים והעצים והרוחות מתנועעות, אבל המוות, מוות וחורבן מסביב והעולם עולה באש. בסופו של דבר זה סיפור על גבורה. בואו לא נשכח. כולם שוכחים שהשואה היא גם סיפור הגבורה של העם המדהים שלנו. והאנשים האלה שעלו בלי כלום, בלי כלום ומחדש..."
קמו כמו עוף החול.
"זה לא ייאמן. באמת לא ייאמן".
בעצם מי שיצרה את ההצגה היא נכדתו הדס קלדרון.
"פגשתי אותה לפני 13 שנה בערך כששיחקתי בבית ליסין. היא פרשה ממשחק לפני כמה שנים לטובת מחזאות. בזמנו היא הייתה שחקנית ושנינו נשלחנו לגרמניה לפרויקט מאוד מיוחד, שני שחקנים ישראלים, שני שחקנים גרמנים ובמאית גרמנית. קראו לזה תיאטרון מוקומניקרי. בעצם אין מחזה כתוב מראש, יושבים ועובדים על כל מיני תחקירים וההצגה בעצם נוצרת מהתחלה על שולחן החזרות. שם הדס ואני הכרנו ושם היא סיפרה לי על סבא שלה. היא בעצם הגיעה לשם כבר חדורת מטרה לספר לקהל הגרמני על סבא שלה והודתה בעצמה שזו שליחות חייה לתעד ולהצניח. אני מודה שבהתחלה התפקיד הזה נראה לי באמת גדול עליי מאוד, על אחת כמה וכמה כשיצאנו איתו לתיאטרונטו, אבל אז ההצגה זכתה בתיאטרונטו ובשנה שעברה, פרס חביבת הקהל והקהל מאוד אהב אותה, וגם אני מאוד אוהב אותה".
לגבי המצב הפוליטי והמתח במדינה אמר הנגבי: "בדיוק היום חשבתי על זה שצריך להוציא את העיתון פעם בשבוע. לא צריך כל יום עיתון. זה מורגש בתחום שלי. צמצום של אנשים בעצם. בני ברבש עכשיו היה צריך למשוך מחזה שהוא כתב, אני לא זוכר אם בחאן או בחיפה, הסוף של המחזה היה מורכב מדי והוא פשוט משך את המחזה הזה. פסטיבל העוד בוטל באוניברסיטת בן גוריון. תמונות של נשים נמחקות מהפוסטר של 'הישרדות' בתל אביב, אם אני לא טועה. אכן דברים קורים, הם קורים לאט, בקטנה, ואני מאוד מקווה שיהיה בסדר. אני לא יודע שום דבר על כלום. אנחנו לא נעזוב, אנחנו נהיה כאן, זו המדינה שלנו. השמאל והימין התמסמסו. צריכים להבין שזה אזרחים מול רשויות".