תקופת הקורונה, שבה אולמות המופעים נסגרו, גודל הקהל הוגבל ובדיקות ותווים ירוקים נדרשו לכל אירוע תרבות, גרמה לאמני ארצנו למצוא פתרונות מקוריים ולא שגרתיים כדי להמשיך להופיע, בהם הופעות אינטימיות בחצרות בתים פרטיים או בסלון, לצד מופעים וירטואליים שהועברו בזום, בפייסבוק, באינסטגרם וביוטיוב. אלא שבשנה האחרונה מנסים תעשיית המוזיקה וענף ההופעות לחזור למסלול.
“ב־2022 חזרנו כאילו בגדול כי הייתה התנפלות המונית על הופעות בעקבות הרעב שהותירה הקורונה”, מספר המפיק פדי ייטב. “מאז התייצבנו למצב נורמלי. יש דברים שגם אין להם הסבר. למשל אף אחד לא ציפה שמופע האיחוד של ‘הדורבנים’ יהיה סולד־אאוט בתוך שעתיים. מצב ההופעות כיום הוא טוב ויציב, ואם יש מוצר טוב – אנשים באים. גם מצב מופעי הקופות הפתוחות הוא טוב, ויותר אמנים מופיעים באצטדיונים ובפארקים. מבחינת הביקוש למופעים, במקרים מסוימים המצב אפילו הרבה יותר טוב מאשר לפני הקורונה. לתחושתי כיום מופעים מתמלאים מהר יותר ויפה יותר מאשר לפני הקורונה כי לאנשים עדיין יש צמא למופעים”.
עם זאת, ייטב מציין כי חל שינוי בעלויות ההפקה. “העלויות עלו באופן דרסטי”, הוא אומר. “כל הנושא הטכני של סאונד ותאורה עלה ב־50% לעומת לפני הקורונה. בקורונה הרבה עובדים עזבו את התחום ומצאו עבודה אחרת, ומי שנשאר במקצוע - ביקש יותר כסף. כיום השכר יותר גבוה ממה שהיה ב־2019 למשל. גם שכר הנגנים עלה לעומת מה שהיה לפני הקורונה”.
האם הזינוק בעלות ההפקה השפיע גם על עלות הכרטיסים?
“יש עלייה זעירה בעלות הכרטיסים, אבל זה תלוי בגודל המופע. כשאתה עושה מופע גדול של אלפים, אז יש הרבה פרמטרים שנלקחים בחשבון: אם הקהל ישלם כרטיס במחיר הזה, אם הוא יכעס עליך או לא, וכמובן אם תחזיר את עלות ההפקה. יש הרבה רעיונות למופעים נהדרים, אבל הם לא כלכליים, אז אנשים מוותרים על זה”.
“עולם ההופעות חזר חזק ועובדים יפה מאוד”, אומר אור מרמלשטיין, מנהל אמנים ובעלים של חברת בוקינג. “מאחר שאנחנו בשנת בחירות לרשויות המקומיות, כל העיריות מקציבות יותר תקציבים להופעות ולאירועים. המשבר בהייטק גורם לכך שחברות הייטק פחות מזמינות מופעים, אבל מעבר לכך מינון ההופעות הוא רגיל כמו לפני הקורונה, ואפילו קצת גבוה יותר. אחרי הקורונה חברות ההגברה העלו קצת את המחיר בגלל המחסור בעובדים, אבל חוץ מזה יש שיפור בענף המופעים בארץ”.
האם הקהל מגיע באותן כמויות?
“בוודאי, ואפילו יותר. אתה יכול לראות את זה בהופעות של אודיה אזולאי, אושר כהן ופאר טסי. אמנים יותר מעזים עכשיו לפתוח מופעים בקופות פתוחות כי יש ביקוש עצום וקונים בטירוף כרטיסים. נפתחות הופעות בלי סוף, במקומות גדולים גם, כי אנשים הבינו בקורונה שמה שחשוב לנפש זה מוזיקה ותרבות. הם מעדיפים להשקיע את כספם בהופעות, לרכוש תרבות ולחזק את התרבות שהם אוהבים, ומחבקים את זה בכל צורה”.
פער מסוכן
גם ענף ההופעות הבינלאומיות שמגיעות ארצה כבר התאושש מאז הקורונה. “בסך הכל ענף ההופעות בגזרה העולמית די חזר לעצמו, אבל ישנם עדיין כמה קשיים”, מציין המפיק גד אורון, המנכ”ל והבעלים של חברת “גד אורון הפקות”. “כדי להכין סיבוב הופעות של אמן באצטדיונים או פארקים, נדרש פרק זמן של שנתיים כי זה מצריך המון תכנון. בתקופת הקורונה סיבובי הופעות בוטלו, והתחילו לחדש אותם רק בסוף 2021. השוק הגדול והחשוב ביותר בעולם הוא השוק של צפון אמריקה, השוק השני בגודלו הוא דרום אמריקה, ורק אחר כך מגיעים לאירופה, משמע שאם יש לך מופע מצליח של אמן זה או אחר, יעבור הרבה זמן עד שתצליח להביא אותו. גם כשאמנים כבר באים לאירופה, הם מחפשים את חלון ההזדמנויות להגיע להופיע בישראל. כבר לפני שנה התחילה תנועה יפה של מופעים בינלאומיים שהגיעו לישראל, אבל לפי דעתי המסה הרצינית תתחיל רק בעוד שנה, אולי אפילו שנתיים, כי לוקח זמן עד שאנחנו נכנסים לתור"
"לצד זה, יש לנו בעיות כלל־עולמיות, בראשן התייקרות אדירה בעלויות ההפקה לעומת לפני הקורונה. להערכתי, חלה התייקרות של 30%־35% בעלויות של תפעול מופע, ומנגד יש קושי גדול להעלות מחירים בהתאם. עלויות ההגברה, התאורה, המלונות ויתר האגרות כמו שכר סדרנים ומאבטחים – הכל עלה, ומצד שני קשה להעלות את מחירי הכרטיסים. אתה רואה שהמצב הכלכלי במדינה לא טוב, לאנשים קשה, הכל התייקר, ואז אתה שואל את עצמך: ‘אז גם אני אעלה מחירים? איך הקהל יגיב?’. אז אנחנו דואגים לא להעלות מחירים. אני לא אומר שאנחנו לא מעלים את המחיר ב־5%־10% כשממש אין לנו ברירה, אבל אנחנו מאוד משתדלים שלא. אם תבדוק את מחירי הכרטיסים שהיו בפארק הירקון ב־2017, 2018 ו־2019 בהשוואה למחירים כיום, הם ירדו בכ־10%. גם הכרטיסים למופע שאני מתכנן בקרוב בהיכל מנורה יעלו 10%־15% פחות מאשר בעבר. הפער בין הרווח שלנו לבין ההוצאות הוא מסוכן לעתים, מה שגורם לך לחשוב טוב לפני שאתה מגיש הצעה לחו”ל או מביא אמן ארצה”.
אורון מציין כי על אף האתגר בהפקת מופעים בינלאומיים גדולים בישראל, יש גם סיבה לאופטימיות. “הרעב הקיצוני של הקהל פה לתרבות הוא רב יותר משהיה לפני הקורונה”, הוא אומר. “הקהל כל כך רוצה ומחכה למופעים. אני מרגיש את זה והרגשתי את זה גם לפני שנה. כשהבאתי את אנדריאה בוצ’לי לבלומפילד, כל החברים שלי אמרו לי: ‘גדי, אתה מטורף. אתה תביא בקושי 10 אלף איש’. אמרתי להם שאני מאמין שצריך להביא אותו והבאנו למעלה מ־17 אלף צופים. גם אנדרה ריו (שהופיע בארץ בנובמבר האחרון – ד”פ) היה הצלחה אדירה. הקהל רוצה לבוא. אני רואה זאת גם במופעים אחרים שאינם מופעים שלי”.
לשכוח מהצרות
“מופעי הבמה בימים שאחרי הקורונה מאופיינים בעיקר בערפל ובחוסר יציבות, לרגעים אופוריה ולרגעים שממה”, אומרת מצדה מירי פרלמן, מנהלת משרד ההפקות "צח פרלמן", שפועל מאז 1972. “חצי השנה הראשונה של אחרי הקורונה הייתה טירוף מוחלט. כמו אחרי רעב כבד, כולם התנפלו, וכמות המופעים וההצגות התאימה יותר לברודוויי מאשר לישראל הקטנה. בחודשים האחרונים התחושה היא שהקהל רוצה לצאת, לשמוח ולשכוח מהצרות, אבל כל אירוע, פיגוע, הודעה חדשותית כזו או אחרת - מערערים את השוק. ההוצאות סביב כל מופע הן עצומות, ובכל זאת בחרנו לא להעלות מחירים, אלא להרוויח קצת פחות. אנחנו לא מתלוננים, כולם עובדים ומתפרנסים בכבוד. היינו בכל הסיטואציות האפשריות ושרדנו, אנחנו מבינים את הצרכים של הקהל, לא מנותקים ולכן מחזיקים מעמד גם בתקופות פחות זוהרות. אין ספק שכיום כמות האמנים וסוגי המופעים, מופעי המחווה וההצגות בתיאטראות – גדולה מאי פעם”.