למעלה מ־30 שנה חלפו מאז שאלינור אהרון כיכבה בלהקת “צעירי תל אביב" ובסדרת הטלוויזיה המיתולוגית לנוער “לא כולל שירות", ועדיין בני הדור ההוא זוכרים אותה כבת דמותה של אלינור הבלתי נשכחת. בינתיים, בימים אלה מופיעה אהרון עם נתי רביץ ב"לילות ספרד", הצגה חדשה בבימויו. “זו הפקה שמועלית על ידי שימי דיאי, איש הייטק ותרבות, שבה הוא עושה כבוד לסבא וסבתא שלו, שעלו לארץ מתוניסיה", היא מספרת.
“בהפקה הוא צירף להרכב של שמונה זמרים ונגנים - את נתי רביץ, שגם מביים, בתור סבא סאסי, ואותי, בתור סבתא לואיז, בצעירותם. נתי ואני מכירים המון שנים, אבל מעולם לא הופענו יחד. כאן נוצר בינינו חיבור כאילו שצברנו כבר הרבה שעות במה משותפות".
אפשר לומר שאהרון, שבחודש הבא תחגוג 50, התחילה את הקריירה ברגל שמאל. “בכיתה ג' המורה החליטה שנציג בחנוכה את ההצגה ‘מעשה בלביבות' ולי היא ייעדה את התפקיד הראשי של חנה־זלדה", היא מספרת. “אבל כשחליתי ונעדרתי כמה ימים מבית הספר, תלמידה אחרת חטפה לי את התפקיד. כשהבראתי וחזרתי לכיתה, היא אמרה לי ישר בפנים: ‘אני חנה־זלדה, נקודה!'. ה'נקודה!' זה מה שקומם אותי וגרם לי להיות המומה. נראה לי שבגללה החלטתי אז להיות שחקנית ולהופיע על הבמות בלי ששום נקודה תעצור אותי. מאז לא ויתרתי על שום תפקיד שהגיע לי. עם הזמן הבנתי שניתן להיבנות גם מטראומות קטנות כאלה".
מה מצפה לי
היא גדלה בדרום תל אביב כבתם של עובדת בנק ושל עובד התעשייה האווירית ולמדה בבית ספר לאמנויות ובהמשך בתיכון “תלמה ילין" במגמת מחול. בשנת 1987 התקבלה ללהקת "צעירי תל אביב". “הגעתי לשם לא בכוונה, כשחברה שלי הבחינה במודעה בעיתון לגבי בחינות ללהקה", היא משחזרת. “למען האמת, לא נמשכתי במיוחד לעניין. אבל כששמעתי שהלהקה מועמדת להופיע ב'זהו זה!', הלכתי להיבחן מתוך תקווה לפגוש שם את גיבורי ילדותי, גידי גוב ומוני מושונוב. אז התקבלתי ואכן הופענו ב'זהו זה!', אבל לא תוך כדי עבודה משותפת עם מי שהערצתי. כשהגעתי ללהקה בכלל לא ידעתי מה מצפה לי. עם התמימות שלי לא היה לי מושג כמה צריך להשקיע בלהקה כזאת ובאלו גילויי הערצה אתקל. היה לנו רייטינג של כמעט 100%. עד היום יש אצל הוריי שק מאז, מלא במכתבי מעריצים, שנשלחו אליי לאחר שהופענו בתוכניות ‘החופש האחרון' ו'לא כולל שירות'".
הסדרה "לא כולל שירות", שנכתבה על ידי נירית ירון, שודרה בשנים 1990־1993 בערוץ הראשון וגוללה את סיפורו של בית קפה בתל אביב ששמו כשם הסדרה, וכל מלצריו, לקוחותיו ומנהל המקום הם בני נוער. הסדרה כללה שירים שהפכו ללהיטים ועסקה בין השאר באהבה, אלימות, סמים, הריון, צבא ועוד. מלבד אהרון, משתתפיה היו, בין היתר, סער פין, שיר גוטליב, דנה דבורין וטל מוסרי. “ההשתתפות שלנו בסדרה הייתה פאן אחד גדול", היא אומרת. “מוקפים בתפאורה של בית קפה העלינו שם נושאים שמדברים לנוער, כמו היחסים עם ההורים וכמו אלימות והרגשנו שמלבד הכיף שבדבר אנחנו, אז תלמידי תיכון, עשינו משהו חשוב לבני הנוער שבגילנו".
את שירותה הצבאי עשתה אהרון בלהקת חיל החינוך, ואחריו הלכה ללמוד משחק בסטודיו ניסן נתיב, ב"ידיעה שזה מקום שבו מטפחים שחקנים", היא אומרת. “אני מודה לאל שזכיתי להכיר מאסטר כמו ניסן, שהיה לי איתו חיבור אישי חזק ומאוד עמוק. אין היום דברים כאלה. תאר לעצמך שבשיעור הראשון הוא אמר לפתוח מחברות ולכתוב שהדבר הכי חשוב לשחקן הוא כבוד הדדי עם הפרטנר. כזה היה ניסן, מורה דגול. לא פעם, כשהוא היה מדגים לנו סצנות, היינו נקרעים מצחוק".
במהלך הלימודים בסטודיו הופיעה אהרון בסדרה “חצי המנשה", סדרה תנ"כית קומית, שכתב אפרים סידון וביים יצחק שאולי. “העלילה שלה התרחשה בבציר אביעזר, כפר דמיוני שהיו בו שלושה בתים בלבד", היא מספרת. “שיחקתי שם את נעמה, נערה בת 16, שחיה עם אמה החד־הורית מילכה, שאותה שיחקה לאורה ריבלין, שחקנית שתפסתי איתה ראש טוב. שתיהן סובבו את כל הכפר על האצבע הקטנה שלהן, כיאה להיותן הנשים היחידות בו. נעמה הייתה מאוד אנרגטית ורודפת צדק. התחלתי בחזרות לסדרה לפני שידעתי שאפנה ללימודים בסטודיו. חשבתי שיש לי סיכוי קלוש להתקבל אליו, אך בסופו של דבר הייתי אחת מ־15 שהתקבלו מתוך המונים שהגישו את מועמדותם. קיבלתי אישור מיוחד מניסן להשתתף בסדרה עם התחייבות מצדי שהדבר לא יפגע בלימודים שלי".
מהסטודיו הגיעה אהרון לתיאטרון הבימה, שם הייתה המחליפה של גלית גיאת בתפקיד ויקטוריה בהצגת הלהיט “בוסתן ספרדי". לאורך השנים היא גם הופיעה בטלוויזיה, בתוכניות כמו “תוסס" ו"פרפר נחמד". אלא שאת עיקר דרכה כשחקנית היא עשתה בתיאטרון הקאמרי, שהיה לה לבית, ובו היא הופיעה בשורה של הצגות, בהן “קרום", “הורדוס", “ליזיסטרטה 2000", “כובע הקש האיטלקי", “סאלח שבתי", שם שיחקה את חבובה, בתו של סאלח, ו"עוץ לי גוץ לי". כמו כן כיכבה כפוקהונטס, בהצגת ילדים בתיאטרון המסחרי.
משמעות מיוחדת הייתה להופעתה במשך כמעט 20 שנה בתפקיד בת הטוחן ב"עוץ לי גוץ לי", שם נכנסה לנעליה הגדולות של עפרה חזה, שכיכבה בתפקיד הזה בגרסה קודמת של המחזמר. זאת משום שאהרון היא אחייניתו של בצלאל אלוני, מנהלה האישי של חזה. “מבחינתי, עפרה הייתה לי כמו דודה אהובה, שקיבלתי ממנה הרבה עידוד", אומרת אהרון. “כל כך אהבתי אותה, שממש הייתי שבורה כשהיא מתה פתאום".
קש לזהב
כיום, בין היתר, אהרון מקריינת ספרים דיגיטליים. “הורדתי הילוך מרצון", היא אומרת. “במקום בת הטוחן, ההופכת קש לזהב, החלטתי לעשות את זה בחיים הפרטיים שלי".
מ־2007 היא נשואה למוזיקאי אוהד בן אבי, והם מתגוררים בתל אביב. “שום דבר לא מקרי ונראה שמלמעלה הפגישו בינינו", היא אומרת. “נפגשנו פעם אצל חברה משותפת וחוץ משלום־שלום כזה לא יצא לנו לדבר. כעבור לא מעט זמן, כשהוא חיפש זמרת לביצוע שיר לאלבום שלו, הוא מצא אותי. אוהד בא אליי לעשות לי אודישן, היה נחמד. יצאנו שבועיים, אבל לא הרגשתי מוכנה ונפרדנו. כשהביא לי כעבור שנה את האלבום, כולל ההקלטה שלי, נמסתי והתאהבתי סופית בבן אדם".
לשניים שני ילדים - אביגיל, בת 9 וחצי, ורפאל, בן שנתיים וחצי, והם חתומים יחדיו על “אלבום ראשון", אלבומה היחיד של אהרון שיצא ב־2012, ובו היא חיברה כמעט את כל השירים ומבצעת אותם, והוא אמון על ההפקה המוזיקלית. “בהוצאת האלבום הזה הגשמתי חלום ישן והוא בא לעולם לאחר ניסיונות קודמים שלי להגיע לכך, שלא צלחו", היא מספרת. “כנראה חיכיתי לאוהד, שהוא מוזיקאי קלאסי, נגן פסנתר, קלידים וכלי נשיפה, שהתחבר לכתיבה שלי, שבאה ממקום אינטואיטיבי, למרות שלמדתי שש שנים נגינה בפסנתר. ב'לעולם', השיר היחיד באלבום שלי שלו הוא כתב מילים ומנגינה, אוהד עד כדי כך התחבר אליי, שהוא כתב ‘אני אוהבת אותך' מנקודת מבט של בת. עם השיר הזה נכנסנו לחופה, וההתרגשות הייתה גדולה".
אהרון אף ייסדה את “פרויקט אלו"ל - נשים שרות שיר השירים", לצד חברותיה, הזמרות לילך נסטוביץ', אסנת שטרית וחגית זוארץ. “עד כדי כך נדלקנו על החומר שיש בשיר השירים, שלא הסתפקנו בלחנים הרבים שהולחנו לפסוקים משם, אלא הוספנו הלחנות משלנו", היא מספרת. “קיווינו להגיע עם זה לאלבום, אבל כל העניין עלה על שרטון בקורונה. למרות זאת, לא אמרנו את המילה האחרונה בנידון. אנחנו בוחנות דרכים לחזור ולא רק כמופע, אלא גם כאלבום. נראה לי שבתקופה כמו התקופה הנוכחית, כששירת נשים מודרת בחברות מסוימות, זאת ההזדמנות שלנו להשמיע את קולנו בגאון, ככתוב בשיר השירים: ‘הראיני את מראייך, השמיעיני את קולך, כי קולך ערב ומראך נאוה'".
את באופן אישי בדרך לחזרה בתשובה?
“אני בתשובה כל הזמן, אבל בדרך שלי, שהיא לא פולחנית־דתית. התחלתי בימים אלה להנחות בימי חמישי, אחת לשבועיים, ב'גן סיפור' ליד מדיטק חולון, את ‘קבלת סופ"ש', אירוע מוזיקלי מקסים, ‘חילודתי', או ‘דתילוני', שהוא קבלת השבת הכי שמחה בארץ, בלי הכבלים של הדת, שהרבה פעמים מקלקלים".