לא סתם אנחנו הצופים כל כך אול אין בכל מה שקשור לחתונה ממבט ראשון, וזה לא בגלל שזה הנושא המרכזי של כל שיחות המסדרון בעבודה. אחד הקסמים שקורים בסדרה עבור הצופה זו החוויה האנושית הבסיסית שמשתקפת כל הזמן מן הטלוויזיה ושמה לנו, הצופים, מראה. הזוגות מהווים מעין מיקרו קוסמוס לכולנו.
הולך להיות מצחיק: זו הכוכבת הגדולה שמגיעה ל"חתונה ממבט ראשון"
"מתהפכת לי הבטן": טל הכלה מ"חתונמי" בווידוי מטלטל
חוויות של דחייה, שונות, ביקורת, אכזבה, כישלון, קרבה, אינטימיות, אלו רק חלק מהחוויות שעוברות על המשתתפים בחתונמי ונוגעות בחיים האישיים של כולנו, בכל מה שקשור לזוגיות, דייטינג, רווקות, משפחה ומה לא. דווקא בגלל שהחוויות האלה הן כל כך אנושיות ומזכירות לנו את עצמינו, יש בזה משהו קצת מציף ואולי בגלל זה כל כך קל לנו לבקר.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בפרק האחרון, המומחים דנו בזוגות ובתהליך שעברו עד כה. אנחנו רק בהתחלה אומנם אבל היי, מריחת זמן זה תמיד כדאי ומשתלם בפריים טיים, כמעט כמו לשדך זוגות שמרגישים כמו תאונת רכבת מרובת נפגעים.
אחד הדברים שהכי קשה לראות בתוכנית, ואולי הרגעים שזוכים להכי הרבה ביקורת אלו הרגעים של הדחייה. וזה מפתיע כי כולנו מכירים היטב את החוויה הזאת. ובכל זאת כשאנחנו רואים את זה בטלוויזיה זה מעורר בנו אי נוחות, כי זה מחזיר אותנו לעצמינו. לחוויה הכואבת שלנו ופתאום זה כבר לא משתתף רנדומלי, אלא אנחנו שנדחים כי אנחנו לא מספיק.
אבל לא רק להידחות זו חוויה קשה אלא גם לדחות, ומה קורה לנו שמשדכים לנו מישהו שהוא לא לטעמנו? וזו נקודה חשובה כי אנחנו הצופים מאוד מזדהים עם משתתפים מסוימים. בחלקם אנחנו יכולים לראות את עצמינו, ואני אומרת יכולים כי לפעמים זה מאוד קשה להישיר מבט על עצמינו ולראות החלקים שאנחנו פחות מעריכים. למשל, בשידוך של מור ושניר, כולנו היינו רוצים להיות מור, שגם כשהיא נמצאת בחוויה קשה של דחייה, היא עדיין מצליחה להיות קלילה ומקסימה ולשדר בטחון, אבל בפועל כולנו שניר. כולנו חרדים מזוגיות שאין בה משיכה. רובנו נפסול כשלא נרגיש משיכה על ההתחלה ולא באמת ניתן לזה סיכוי. ועדיין מאוד קשה לנו להתמודד עם זה כשהאחר עושה את זה.
מעניין לראות בתוכנית, את ההבדלים בין גברים ונשים כשמדובר על משיכה ראשונית. כשגברים לא מוצאים משיכה במבט ראשון, הרבה פעמים זה לא יסתדר. כשקורה ההפך ונשים לא מוצאות משיכה במבט ראשון, זה עדיין יכול להתפתח. מעניין לראות כיצד גברים ונשים בוחנים פרמטרים שונים בפרטנר שלהם. נשים בוחנות תוכנות אחרות בשלב הראשוני ודווקא לא מתמקדות בנראות בעוד שגברים בעיקר בוחנים את המשיכה בשלב הראשוני.
עוד נקודה מאוד מעניינת שעולה בפרק, היא מה קורה כשיש שונות בתוך בקשר. מה קורה כשמשדכים לנו מישהו שבא מעולם אחר מהעולם שלנו. כולנו מכירים את החלום, על הבן זוג שמשתלב מושלם בתוך החיים שלנו. החברים והמשפחה יתאהבו בו מייד, הוא ידבר בדיוק את אותה שפה, יתלבש בדיוק כמו שאנחנו אוהבים, ויתאים בדיוק לחיים שלנו. אבל כשזה לא קורה זה מאוד מערער עבורנו כי זה בעיקר מאוד זר לנו. החוויה של זרות ושונות היא לא פשוטה בתוך זוגיות, בטח בתחילת קשר. היא יכולה לעורר בנו מקומות לא פשוטים של בושה ולחץ. השידוך של יוסי וחן זה דוגמה מושלמת לכך, על אף החיבור וההתאמה, יש גם הרבה שוני בניהם, זה אומנם מתבטא כרגע בדברים קטנים, אבל משקף פערים מסוימים שעלולים להפריע בקשר. היופי יהיה דווקא לחבק את השוני וללמוד ממנו ולא להקטין אותו. לסיכום, אפשר לומר שלפעמים בצה זה רק בצה אבל לפעמים בצה מספרת לנו סיפור הרבה יותר גדול, על דמיון ושונות ומה שאלו מעוררים בנו.
השידוכים בחתונמי מפגישים את המשתתפים עם מקומות מורכבים בתוך עצמם. אם נתייחס לנועם ומשה, הרי שמדובר בשידוך שמוציא מכל אחד צדדים מאוד בעייתיים. ממנו יוצאת תוקפנות שקל נורא לראות כי היא לא עטופה, היא נטולת מניירות, היא אותנטית. אבל, ממנה יוצאת תוקפנות אחרת, שיותר קשה לזהות כי היא במעטה של רגישות ועדינות. אבל בפועל, שניהם בהתנגדות אחד כלפי השנייה. היא בהתנגדות כי הכנות שלו נחווית על ידה כמפחידה. כנות כזאת שאי אפשר לצפות אותה ואת לא יודעת מתי תנחת עליך איזו אמרה כנה שלא תרצי לשמוע. והוא בהתנגדות כי היא פשוט לא רואה אותו ולא מצליחה להבין אותו. גם עם רונן ורותם אנחנו עדים לחוויה דומה. הוא כטיפוס מאוד מרצה, והיא כטיפוס מאוד ביקורתי והשילוב בניהם מבליט מאוד את המקומות האלה בהם, לפעמים ברמה שלנו כצופים מאוד קשה לראות.
נסיים עם רז ועינב, שבמקרה שלהם, הדימיון הוא זה ששם רגליים. הביישנות של שניהם, העדינות של שניהם, מעלה שאלות כמו מי צריך ליזום ואיך להתמודד עם זה. עוד משהו שבולט בקשר שלהם, זה הפחד מהטוב, לפעמים, תחושת הטוב היא יותר מפחידה מתחושת הרע. כי כשטוב זה יכול להסתיים ואז אחזור להיות לבד. בטח אחרי לא מעט שנים של רווקות כשאני כבר לא מאמין שטוב לי, והפחד לאבד את זה הוא גדול יותר.
ובשורה התחתונה, אומרים בתורה שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. התחלות של קשר מעוררות בנו המון תחושות ומפגישות אותנו עם צדדים רבים בנו ובאחר. לפעמים מאוד קשה לנו להבין את זה על עצמינו, ואין כמו המשתתפים בחתונמי, שהם מספיק אמיצים כדי לעבור את התהליך הזה מול המצלמות כדי שלנו יהיה מראה מעולה על עצמינו ועל החברה ואולי זה כל הקסם של התוכנית, שהיא עוזרת לנו לראות את הצדדים בנו במסווה של מישהו אחר.