המטרה שלי היא לשמח לבבות, לקשור בין מגזרים, לחנך לערכים ולדרך ארץ ובעיקר לדבר בגובה העיניים ולהציג את המשותף לכולנו כעם אחד חזק", אומר לי השחקן־מוזיקאי גולן אזולאי. “דרך המוזיקה והעשייה שלי אני רוצה לאחד בין חלקי העם ולהראות שבסופו של יום כולנו אחים, עם כל המחלוקות שהתגלעו בינינו".
ישבתי על הדמויות שלי עם הבמאים וניהלתי איתם דיאלוג מכבד לגבי מה אני כן ומה אני לא יכול, מבחינת הגבולות שלי. כשאתה מחובר לפנימיות שלך, זה פחות מתנגש עם המציאות. כשהייתי פחות מחובר לפנימיות שלי, אז הפנימיות התנגשה עם המציאות בצורה יותר בולטת, אבל זה כבר עניין של ניסיון והתבגרות. אני לא אוהב שמגדירים אותי כ’דתי’ או כ‘חילוני’. אני חושב שלא צריך להגדיר אף בן אדם. אני יכול לבחור בתקופה מסוימת לקבל יותר את ה’חול’ ובתקופה אחרת להעמיק ב’קודש’".
“עד היום מזהים אותי ברחוב בתור פרקש מ’טירונות’, זה התפקיד הראשון שפרץ לי את הדרך", הוא אומר. “בתור שחקן צעיר עשיתי מניפולציות עם התפקיד הזה ותרגילים שידעתי שהם יישארו לאורך שנים. כיוונתי לשם. לא ידעתי שהתפקיד ישפיע בעוצמה כזו, אבל כיוונתי לשם. למשל, יש את המונולוג שבו אני אומר על הכל ‘פאסה’, ואמרתי את זה בניגון מיוחד שעד היום זוכרים.
לפני כמה שנים הגעתי לתדלק בתחנת דלק, והמתדלקת, בחורה צעירה אחרי צבא, עשתה לי את המונולוג הזה אחד לאחד באותו הניגון. נדהמתי. ידעתי שהמניפולציות האלה ייחקקו בראש של הצופים גם שנים אחר כך. ידעתי שאת התפקיד המשמעותי הראשון אני צריך לעשות הכי טוב שאני יכול כדי שזה יתפוצץ. בהתחלה התפקיד שלי היה מאוד קטן, פה ושם משפטים, אבל בהקרנות קלטו שהקהל מגיב אליי, ואורי ברבש היוצר אמר לי שאם אביא רעיונות טובים, התפקיד יגדל. כך קרה. גם את כובע הגרב הסגול אני הבאתי לדמות".
בא לי לתפוס את הפסלון ולשבור את האולפן’. אבל בסוף חייכתי והייתי צריך לשתוק. אלו דברים שלא התאימו לי. אני זוכר שהייתי מבואס ואקי (אבני – ד"פ), ששיחק גם ב’טירונות’, אמר לי שצריך לשחק את המשחק ולתת את השואו. לא רציתי להיות שם. גם לא הלכתי לאף מסיבה או השקה. זה התחיל לסגור אותי, והנפש שלי חיפשה להתמקד פנימה. הבנתי שהחיצוניות לא טובה לי".
בשנת 2009 עשה את הצעד המשמעותי הראשון שלו בתעשיית המוזיקה כשהוציא את אלבום הבכורה שלו, “בדרך אל הלב". בשנת 2016 הוציא את אלבומו השני, “ילדות מאושרת". “לקח לי זמן לצאת לאור עם המוזיקה שלי כי הייתה לי שם חסימה, שלדעתי עדיין יש לה קצת מקום", הוא אומר. “עיקר הפרנסה שלי כיום היא המופעים.
רציתי להוציא אלבום כדי לקדם הופעות וכדי שידעו שאני זמר־אמן יוצר. לא הייתה הצלחה מסחרית גדולה לאלבומים שלי, אם כי הם זכו להשמעות ברדיו ונמכרו בצורה סבירה, אבל זה הכניס אותי לתודעה כמוזיקאי. כיום אני אחרי 1,500 הופעות, וזה נסך בי את הביטחון כיוצר וכאמן".
בינתיים, הוא מודאג מאוד מהמצב במדינה. “זה משהו שמאוד כואב לי", הוא אומר. “אני מרגיש את הכאב ואת הקרע הזה בגוף שלי. הדברים איבדו פרופורציות, אנחנו צריכים לזכור שקודם כל אנחנו משפחה. גיסי לא מדבר עם אשתי ואיתי כי יש לנו דעה מסוימת והצבענו למישהו מסוים, וזה כואב לי. למה לערבב את זה? זה לא קשור להיותנו בני אדם.
מצד שני חמותי, שגרה לידנו ומחזיקה בדעות שונות, מצליחה להשאיר את הפוליטיקה בצד ולהסתכל רק על אהבה וחיבור. ככה צריך. כשמדברים על פוליטיקה, אז אפשר לדבר בכבוד ולזכור שמעל לכל, כולנו משפחה. אם לא נרגיש כמו משפחה או עם – נהיה בבעיה.
נותר רק לקוות. אני מאמין שבסוף נצטרך לפתח דיאלוג אמיתי, להבין ממה כל אחד מפחד. ממה מפחדים? שיהיו פה שני עמים? שיהיה פה שלטון דיקטטורי? בואו נדבר על הדברים ונראה אחד לשני שזה לא ככה, שיש הרבה דמיונות ופחדים. יש גם הרבה אנשים שעובדים בלפלג אותנו ומכניסים רעל. תמיד יש קיצונים מכל צד שסוחפים אותנו, ואסור לתת להם לעשות זאת".
התרעות פיקוד העורף