עונה שנייה לפורמט שלא סחב גם בעונה הראשונה, "האוליטמום", עלתה לנטפליקס. הפורמט של ״חתונה או פרידה״ הוא אמנם לא הגיוני בעליל אבל קל להבנה: חמישה זוגות צעירים ולא מכוערים מדי, מעמידים את אהבתם המטרחנת למבחן שאין בו צורך וכך חוברים כל אחד לפרטנר ״פוטנציאלי״ סאחי אחר.
המשתתפים הם זוגות קיימים שעומדים לפני בחירה גורלית - אחד מהם רוצה להתחתן והשני ממש לא. בין אם בגלל הטיימינג או בגלל סיבה אחרת כמו חוסר הסכמה על האם להביא ילדים, בבקשה אל. הזוגות נכנסים לניסוי כשצד אחד בעצם מציב אולטימטום: ״מתחתנים או שנפרדים״. טאם טאם טאם! כך עם ההבטחה הזאת, אנו נכנסים לסחרור של דיאלוגים מייגעים שבסופם אתם הצופים תצאו עם: שום סיפוק, שום תובנה, ועם פחד עמוק מזוגיות שלא היה לכם אבל עכשיו קיים.
נתחיל בזה שאין שום היגיון בפורמט. אחד מבני הזוג רוצה להתחתן והשני לא אז נשדך כל אחד מהם עם בן זוג אחר? איך זה לכל הרוחות אמור לפתור להם את הבעיה? אה רגע, אתם לא רוצים לפתור להם את הבעיה, אתם רוצים רייטינג. אוקיי אז תמשיכו, הכל טוב.
כצפוי, ערבוב הזוגות רק מוסיף כאוס ליחסים השבריריים ממילא ולא פותר שום בעיה מהותית. אם כבר הוא יוצר בעיות חדשות, כמה מפתיע. זה כמו שהתמי 4 יפסיק לעבוד ונזמין טכנאי של בזק. איט מייקס נו סנס!.
אז לאחר ששרדנו, בקושי, את כל הפרקים והגענו לרגע המיוחל: הבחירה, אנו מגלים לזעזוענו הרב כי חיכינו לשווא, כל הזוגות בוחרים להישאר ביחד. איזה ״טוויסט״ וואו!
האם יש יותר לא מספק מזה? לא מצאנו סיבה הגיונית אחת לסוף המשעמם והלא מפתיע הזה. האם העורך נרדם? האם בני הזוג לא רצו להביך את הפרטנרים שלהם בטלוויזיה? כי אחרת אין סיכוי בעולם שכולם בחרו להתחתן. רוקסן ואנטוניו ואלקס וקאט, באמת?
ואם במקרה חשבתם שההנחיה תרים את העסק, טעיתם שוב. ונסה וניק לשיי אשר מופיעים פעמים מעטות (תודה לאל) רק הופכים את הפורמט ליותר מדכא. אגב, ונסה היחידה שמדברת וניק פשוט יושב שם על תקן עציץ (וזו עוד מחמאה).
אז אם חפצתם להיכנס לנבכי נפשם הלא מעניינת של זוגות אמריקאים כלליים עד כאב, לשמוע אותם מברברים במשך שעות על הקשיים הזוגיים שלהם תוך כדי שהם ״רבים״ עם זוגות אחרים ולבסוף לצאת עם תחושה של ״וואו זה היה בזבוז זמן״ זו התוכנית בשבילכם.