בשורות טובות לחובבי ז'אנר האנימה, ״וואן פיס״ הסדרה החדשה של נטפליקס היא אשכרה טובה - ולא רק שהיא טובה היא אפילו מהנה. לאחר ניסיונות רבים וכושלים להמיר את פורמט האנימה החמקמק ללייב אקשן, הצליח להם. כל הכבוד נטפליקס, כשאתם רוצים אתם יכולים.
אז נכון, רוב סדרות האנימציה היפניות הן מבוססות מנגה (קומיקס בסגנון יפני שלא להתבלבל עם האמריקאי) אך חלקן גם נוצרו בהשראת הפולקלור האירופי ורוב הסיכויים שאפילו צפיתם בכמה מהן ופשוט לא ידעתם: ״אליס בארץ הפלאות״, ״פיטר פן״, ״הקוסם מארץ עוץ״, ״האחים גרים״, ״בת הים הקטנה״ ואפילו ״הלב״ ו״המומינים״, כל אלו שודרו בחינוכית וכמובן נוצרו ביפן. למען האמת אפילו ״וואן פיס״ שודרה בארץ לתקופה קצרה בין 2006 ל-2009 בערוץ ״ג'טיקס״ בדיבוב לעברית, מה שנקרא נוסטלגיה במיטבה.
״וואן פיס״ היא ללא ספק אחת מסדרות האנימציה המצליחות והנצפות בכל הזמנים. עם מרצ׳ מפה עד הודעה חדשה, קהל מעריצים נאמן וכמות פרקים שאין לה סוף, ליטרלי אין לה סוף כי היא עדיין לא נגמרה. למעשה, מאז שיצר אותה אייצ'ירו אודה ב-1997 ועד היום פורסמו 103 כרכי מנגה של "וואן פיס"/ סדרת האנימה שמשודרת בטלוויזיה מאז 1999 עומדת כרגע על פרק 1072 וכמובן ישנם גם 15 סרטי הקולנוע, הספק מרשים לכל הדעות.
כהרגלנו הגענו סקפטיים לצפייה בסדרת הלייב אקשן, אך האם אפשר להאשים אותנו? עד עכשיו ידענו רק אכזבות: ״דאת׳ נואט״,״קאובוי ביבופ״, אפילו הסרט ״דיטקטיב פיקאצו׳״. אף אחד לא עשה עבודה טובה בלתרגם את המורכבות והניואנסים של היצירה היפנית לקהל המערבי. אבל ב"וואן פיס" יש משהו שונה, אולי זה בזכות העובדה שאייצ׳רו אודה מעורב בהפקה? לא היינו פוסלים זאת.
העלילה של ״וואן פיס״ מתחילה כ-22 שנים לפני מועד התרחשות הסדרה. אז הוצא להורג מלך הפיראטים המפורסם גול די. רוג'ר, אשר נחשב לפיראט הגדול ביותר בכל הזמנים ואף היה ידוע כ"מלך הפיראטים". רגע לפני מותו חשף רוג'ר שהוא החביא את האוצר הגדול ביותר המכונה "וואן פיס" במקום סודי בים. במילותיו האחרונות רוג'ר קרא לאזרחים לצאת אל הים ולחפש אחר האוצר. הכרזה זו פתחה את "עידן הפיראטים הגדול" כאשר אינספור הרפתקנים ופושעים יצאו בעקבות האוצר האגדי. אחד מאותם פיראטים הוא כמובן הפרוטגוניסט החביב עלינו - מונקי די. לופי, נער צנום ואופטימי אשר לגופו יש תכונות של גומי אותן הוא קיבל לאחר שאכל בטעות פרי שטן. אפשר לסכם את העלילה כשילוב של ״שודדי הקאריביים״ פוגשים ״אי המטמון״ בתוספת סמים פסיכדליים. לא רע.
למי שהחל לצפות בגרסת הלייב אקשן ולא ראה קודם לכן את מיליון פרקי האנימה (כמונו) אין למה לעשות השוואה ולכן גם אין ממה להתאכזב, שזה מעולה . בנוסף, אין צורך בידע מטרים כדי להבין את קו העלילה כי הכל מאוד ברור: מי הטובים, מי הרעים, מה המטרה, קל.
פרט מעודד נוסף הוא שהסדרה לא לוקחת את עצמה ברצינות מדי. היא קלילה, היא כיפית והריינג׳ בין הומור לעצב הוא מאוד רחב וכמו שהיפנים יודעים לפרוט על מיתרי הרגש בסדרות האנימציה זה בהחלט מתרגם גם לפה. הפלאשבקים קורעי הלב יטלטלו את הקשוחים שביניכם, חכו לפרק שש ונראה אתכם לא מייבבים כזאטוטים.
גם הסגנון העיצובי של השחקנים נאמן למקור, חוץ מכמה דמויות שעברו מתיחת פנים ״פי סי״ קולצ׳ר סטייל, אבל זה נסלח. בכללי קיבלנו ווייב מאוד חזק של ״סקוט פילגרים״: פופי, זריז, עם נגיעה של אפלוליות, וטרנזישנים יצירתיים בין סצנות, אדגר רייט מאחוריך.
אז כן, מבחינה ויזואלית הסדרה נראית מעולה, כל פרק מהוקצע למשעי ובקלות היה יכול להיות מוקרן על מסך קולנוע, מה שלא מפתיע כשתקציבו של כל פרק עמוד על 18 מיליון דולר, מה שהופך את הסדרה לאחת ההפקות היקרות ביותר אי פעם.
אז קדימה נטפליקס, תביאו לנו את עונה 2 לפני שאנחנו משתלטים על ספינה בנמל חיפה ואוכלים פירות שטן, או מנגו, מה שיהיה זמין.