אמש (חמישי) רץ הפרומו לכתבה ששודרה במהדורת חדשות 12 של מיכל פעילן תחת הכותרת "החטופה שהמחבל התאהב בה", על המחבל הנפשע שהתאהב בחטופה נגה וייס בשבי חמאס, הביא לה טבעת וביקש את ידה מאימה החטופה, כשהוא מבטיח לה שבשעה ששאר החטופים ישתחררו היא תישאר תינשא לו ותלד את ילדיו.
חדשות 12 שגו וגילו חוסר רגישות, אבל מפה ועד האשמות מגוחכות לפיהן המהדורה עושה האנשה למחבלי חמאס הנאצים, היא אבסורדית. אני דווקא מעריכה את עורכי המהדורה שהיו ערים וקשובים לביקורות ושינו ותיקנו את כותרת הכתבה, ששינתה במעט את הנרטיב.
אל תבינו לא נכון. העדות של נגה וכל עדות אחרת מצד חטופים שחזרו מהשבי, היא חיונית, הכרחית וקדושה מאין כמותה. ולא רק העדות שלהם, אלא סיפוריהם קורעי הלב של כל האנשים שעברו גיהינום עלי אדמות בשביעי לאוקטובר. והלוואי והיה כבר קם משרד הסברה (שנשגב מבינתי איך עדיין לא קם) שהיה מלקט את כל העדויות ומפרסם אותם ברחבי העולם, בעיקר בערוצי התקשורת של ארה"ב, ששם ההפגנות נגד ישראל בקמפוסים איבדו כל רסן ולנו כמו תמיד, אין כל מענה מכובד וראוי לאותן הפגנות שהשנאה מבעבעת מתוכם כמו לבה.
אולם, אני חייבת להסתמך על הנאמר בספר החכם של קהלת: "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים, עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד". ולשאלתי: האם אין עת וזמן מתאימים יותר להפיץ סיפורים מהסוג שנגה וייס סיפרה אמש והדירה שינה מעיני כולנו, וזעזעה את עולמם של משפחות החטופות שעדיין נשארו בשבי החמאס? האם לא כדאי להתאזר בסבלנות ולחכות עד שאותן חטופות אולי יחזרו בעסקה כזאת או אחרת ואז לפרסם את הסיפורים, במקום לייאש ולהטריף עוד יותר את דעתן של המשפחות?
הסיפור של נגה וייס הוא סיפור על לוחמה פסיכולוגית שהמחבל רצה להפעיל על נגה, כאשר הביא טבעת וביקש את הסכמתה של אימה, על מנת להוכיח את רצינותו לשאתה לאישה. השאלה שמתבקשת: האם ערוץ 12 ששידר את הכתבה, בעצם, לא הפעיל אף הוא, סוג של לוחמה פסיכולוגית על משפחות החטופות ללחוץ עוד על הממשלה?
התרעות פיקוד העורף