אני חושבת שיהיה לך קשה״, אמרה אופרה וינפרי לדיוויד לטרמן כשישבה על כיסא האירוח בתוכניתו "לייט שואו" בשבוע שעבר.

וינפרי, פעם מלכת הטלוויזיה הבלתי מעורערת ולנצח אייקון של תוכניות אירוח, היא אחת מתוך מצעד אדיר של כוכבים שהגיעו כדי להיפרד מדיוויד לטרמן, מלך הלייט נייט, שיפרוש מהתוכנית וייפרד מהמסך הלילה (רביעי), אחרי 33 שנה על הכיסא ויותר מ־6,000 פרקים.

בשבועות האחרונים רשימת האורחים שלו כללה כוכבים כמו ג׳ורג' קלוני (שכבל את לטרמן באזיקים ואמר לו ״אתה לא הולך לשום מקום״), ג׳וליה רוברטס, אדם סנדלר, אל פצ׳ינו, ביל קלינטון, טום הנקס, ביל מארי, בוב דילן ואחרים.

לטרמן בן ה־68 בחר לפרוש, מסיבות מובנות מאליהן. הוא החל את דרכו כמנחה ב־1982, בתוכנית "לייט נייט" של רשת nbc, וב־1993 עבר להנחות את ה"לייט שואו" ברשת המתחרה cbs, לאחר שהפסיד את משבצת המנחה של ה״טונייט שואו״ לג׳יי לנו. הוא היה מועמד לפרס האמי 67 פעמים, וקיבל מועמדויות ברצף משנת 1984 עד 2009.

בתעשיית הטלוויזיה רומזים שחלק מהסיבה לעזיבתו של לטרמן היא לא רק תחושת מיצוי, אלא גם העובדה שנכון להיום הוא כבר הרבה פחות רלוונטי, במיוחד עבור הדור הצעיר שצורך את רוב הטלוויזיה שלו אונליין. משבצת הלייט נייט נשלטת על ידי קומיקאים שצעירים ממנו ביותר מ־20 שנה, כמו ג׳ימי פאלון ב״טונייט שואו״, ג'ימי קימל וסת' מאיירס. את לטרמן יחליף סטיבן קולבר בן ה־52, שייכנס לנעליו בספטמבר הקרוב. ״הם לא דחפו אותי החוצה״, הוא הבהיר בראיון ל״ניו יורק טיימס״, ״אני בן 68. אם הייתי בן 38, סביר להניח שעדיין הייתי רוצה לעשות את זה. כשג׳יי לנו הנחה את ה׳טונייט שואו' חשבתי לעצמי שזה עדיין בסדר, שבחור קשיש בחליפה מנחה לייט נייט. אבל אז הוא עזב ופתאום אני מוקף בכל הג'ימים״.

האם הג׳ימים יצליחו לשרוד על המסך כל כך הרבה שנים כמוהו? אין לדעת. כך או כך, מדובר בסופו של עידן.

"אני חושבת שיהיה לך קשה". אופרה וינפרי. צילום: צילום מסך

הראיון הראשון עם ביל מארי

אנחנו רגילים לצפות בראיונות לייט נייטס מלאי הומור עצמי וסרקזם, אבל בתחילת שנות ה־80 הראיונות עדיין שמרו על צביון אמריקאי שמרני ומנומס. אלא שאז הגיע ביל מארי, שבדיוק פרש מ״סטרדיי נייט לייב״ ופילס את מעמדו כקומיקאי מוביל. הוא התראיין בפברואר 1982 בתוכנית הראשונה של לטרמן ולא הפסיק לרדת לחייו, ללעוג לשאלות שכתובות לו בכרטיסיות ול״משחק המוחות״ שהוא משחק עם המרואיינים והקהל. לטרמן הגיב לו בהתאם ושיתף פעולה, וכך נולד הטון הסרקסטי והציני של התוכנית, שליווה אותה במשך שלושת העשורים האחרונים ומאוחר יותר השפיע גם על התוכניות המתחרות. מארי חזר להופיע אצל לטרמן עוד 44 פעמים לאורך השנים. הפעם האחרונה אירעה השבוע.

אנדי קאופמן והמתאגרף ג׳רי ״המלך״ לאוולר

מקרה שאירע ב-1982, בתחילת דרכו של לטרמן כמנחה לייט נייט, והתווה את הדרך להמשך: לטרמן התפרסם לא מעט בזכות היכולת שלו להישאר קול לגמרי, גם כשכאוס מוחלט מתרחש סביבו. במקרה הזה הקומיקאי אנדי קאופמן הגיע להתארח בתוכנית לצדו של המתאגרף האימתני, אחרי שלא הפסיק לספר עליו בדיחות ולצחוק עליו. איכשהו הדברים הידרדרו עד כדי כך שלאוולר סטר לקאופמן סטירה מצלצלת ואכזרית שהעיפה אותו מהכיסא באמצע השידור. בתוכנית נשבעו שזה לא היה מתוכנן, ולטרמן נשאר משועשע ורגוע. הוא יישאר ככה גם ברגעים מביכים אחרים במהלך השנים.

רשימת הטופ 10 הראשונה

אחד הסגמנטים המפורסמים של התוכנית - שחזר על עצמו 4,600 פעמים, לעתים על ידי אורחים מפורסמים, פוליטיקאים וספורטאים - היה Top 10 List71. כמו שאפשר לנחש, מדובר ברשימת טופ 10 שלטרמן בחר, כל פעם בנושא אחר. הרשימה הראשונה הופיעה ב-18 בספטמבר 1985 והייתה: דברים שכמעט מתחרזים עם אפונה (Peas).

שר קוראת ללטרמן Ass Hole

ב-22 במאי 1986, אחרי משא ומתן מתמשך ומייגע, הזמרת שר הגיעה סוף כל סוף להתארח בתוכנית. הראיון עצמו התמקד בסירוב העיקש של שר להגיע להתראיין אצל לטרמן, ולבסוף היא נשברה ואמרה: ״האמת היא שלא רציתי לבוא להתראיין אצלך״. לטרמן התעקש עוד קצת, ושר הודתה: ״ובכן, חשבתי שאתה Ass Hole (חלאה, בתרגום חופשי)״. אחר כך הוסיפה: ״אבל עכשיו אני ממש נהנית מהתוכנית״, ולטרמן העיר שהיא לא חייבת לומר את זה. הביטוי הזה הפך לחלק מהפולקלור של התוכנית.

הסטריפטיז של דרו ברימור

היא הייתה בסך הכל בת 20, אבל כבר כוכבת גדולה, ולכן הגיעה להתארח בתוכנית ב־12 באפריל 1995. הכל התנהל כשורה, עד שדרו ברימור הציעה ללטרמן, שחגג באותו יום את יום הולדתו ה־48, סטריפטיז, ומיד היא זינקה על השולחן שלו, רקדה מולו כמו חשפנית, ואף סיפקה הצצה לחזה שלה (היא לא לבשה חזייה בימים ההם). אפילו לטרמן, הרגוע תמידית, היה המום. שנים מאוחר יותר דרו אמרה לו שהיא הייתה אז בשיא התקופה הסוערת שלה ושהוא לא צריך לצפות להדרן ביום הולדת 60.

מחווה לג׳וני קרסון

לטרמן החל את דרכו ב״טונייט שואו", כשהונחתה על ידי ג׳וני קרסון. קרסון למעשה פתח לו את הדלת לתעשייה, והזמין אותו להופיע בתוכנית 22 פעמים. כשקרסון הלך לעולמו, לטרמן הקדיש את התוכנית לזכרו ב־31 בינואר 2005.

בתוכנית הוא סיפר על העבודה עם קרסון ועל הבדיחות שלו: ״החלק הכי טוב אצל ג'וני היה שכשבדיחה לא עבדה, הוא היה מסתכל על הקהל ונותן להם את המבט הזה, כאילו הוא בדיוק הביא להם משקאות ואף אחד לא אמר 'תודה', ואז הלהקה הייתה מתחילה לנגן וג׳וני היה מתחיל לרקוד. זה היה החלק הכי מצחיק של הערב ושל השבוע".

חואקין פיניקס עושה בושות

ב־11 בפברואר 2009, חואקין פיניקס, שהיה אז באחת התקופות המשונות שלו, הגיע לתוכנית כדי להכריז על פרישתו מעסקי המשחק. בפועל זה היה בערך המשפט הקוהרנטי היחיד שיצא מהפה שלו באותו הערב, במשך עשר הדקות שבהן ישב על הכורסה. פיניקס נראה שיכור או מסומם, וכל הסיטואציה הייתה מביכה למדי. בהמשך התברר שהכל היה מבוים ונועד לקדם את הסרט המוקומנטרי שקייסי אפלק עבד עליו (I'm Still Here), אבל התגובה של לטרמן הפכה את הרגע הזה לבלתי נשכח. הוא אמר: ״חואקין, אני מצטער שלא יכולת להיות פה הערב".

חואקין פיניקס שיכור אצל לטרמן. צילום: צילום מסך

מדונה לא מפסיקה לקלל

במרץ 1991 קיבל אליו לטרמן לתוכנית את הנסיכה התורנית של מוזיקת הפופ (שלימים תהפוך למלכת הז'אנר) - מדונה, שהייתה אז בשיא התקופה הגותית שלה. לטרמן הציג אותה בתוכנית כ״מישהי ששכבה עם השמות הכי גדולים בתעשיית הבידור", וגם ניסה לשכנע אותה לנשק בחור רנדומלי בקהל. מדונה החליטה לנקום בכך שבחנה את כפתורי הצנזורה של התוכנית ופשוט לא הפסיקה לקלל. היא אמרה את המלה ״פאק" עשרות פעמים, ולבסוף גם כינתה אותו Sick Fuck.

התוכנית הראשונה אחרי אסון התאומים

לטרמן היה הראשון שחזר לשידור אחרי שאירועי ה-11 בספטמבר טלטלו את אמריקה. זה קרה רק שישה ימים אחרי שהמטוסים פגעו במגדלי התאומים בשנת 2001. התוכנית נפתחה במונולוג אמוציונלי בן שמונה דקות, שבמהלכו דיבר בקול רועד על הקושי להתמודד עם האירועים ועם החזרה לשידור, במיוחד בתוכנית שמוקלטת ומצולמת בניו יורק (בתיאטרון אד סאליבן המיתולוגי). ״אני פשוט צריך לשמוע את עצמי מדבר למשך כמה דקות, בבקשה תהיו סבלניים איתי", הוא אמר.

המונולוג הזה הפך למונולוג הזכור ביותר מכל אלפי פרקי התוכנית.