כאשר אני משווה בין "המרוץ למיליון" ל"אמזונס", אני מוצאת שבראשון, רוב המתחרים אמנם חביבים ונטולי רוע, אך די משעממים והמשימות פחות נועזות. בריאליטי השני, כל פעם מחדש, אני תוהה האם כותב התוכן היה תחת השפעת אקסטזי כאשר המציא את המשימות הפרועות והמסוכנות שלו. רוב הנפשות הפועלות ב"אמזונס", מורכבות יותר מאשר אלה ב"מרוץ" ועל כן, מעניינות יותר, על אף שלעיתים הן מוחצנות מדי ובעלות אגו בשמיים. זה די ברור שב"אמזונס", הם באו בשביל לנצח, גם במחיר הרפיוטיישן שלהם ולחלוטין לא בשביל לזכות בתואר "המאמי" הלאומית.
בינתיים שחר, שאמש הודחה מהמשחק באקט של צדק פואטי אחרי מה שעוללה לאילן, שימשה מודל לחיקוי לרותם שכמות הרוע שיצאה ממנו במשימת החיות, עלתה על זו של שחר. לפתע שחר התגלתה כמלאך גבריאל לעומת רותם השטן, ששיחק את תפקיד הנחש הערמומי והזדוני בהנאה גדולה ובעיניים רושפות כוונות רעות. כאשר מימי ניצלה, רותם, בחיבוק קבוצתי הדוק, התנצל בפניה שהוא בחר להכיש אותה. הרוע שדרג את עצמו לציניות וסרקזם.
מתחיל כאן עידן חדש שבו הקנאה וחוסר הפרגון, גם אם הם לא תמיד נעימים לצפייה, תופסים מקום של כבוד בריאליטי ושולחים את הקורקטיות והתקינות החברתית לכל הרוחות. הרעים הופכים למלך ומלכת הכיתה. שחר למשל, למרות רשעותה כלפי אילן וידידיה, דבר שהיא התגאתה בו וסיפרה לכל החבר'ה על מעלליה, הפכה להכי אהודה בשבט.
בתיה גמרה עליה את ההלל ואמרה שהיא הכניסה רוח חיים לקבוצה (למרות שלא כל כך הבנתי איך הם בחרו בה להיות הצב שמעכב את הקבוצה כאשר כל כך הרבה רוח חיים מפעמת בתוכה). גם לי לוי שפכה דמעות על לכתה, שלא לדבר על יהודה שחרב עליו עולמו וביום שאחרי ה"אמזונס", הוא קשר את גורלו בגורלה והם אייטם לוהט בתעשייה.
הצל של הגר
הגר ממשיכה לפחד מהצל של עצמה ותמיד על סף היסטריה. כאשר הייתה צריכה לתרום למאמץ המלחמתי ולהציל את מימי, היא נחלצה מיד ממלתעות הנחש וברחה כל עוד נפשה בה. אני מודה שגם עבור שני מיליון לא הייתי נכנסת לתוך כלוב הנחש, אבל מלכתחילה לא הייתי מצטרפת להרפתקה כזאת. מה חשבה הגר כשהגיעה לאמזונס? שהם ישחקו שם שש בש כל היום? או שהיא מתאימה למסע הקשה הזה כי היא ניצחה ב"קלאס" בנות כשהייתה קטנה?
הבחירות שעשו חברי שתי הקבוצות בשביל להתאים את החיה לכל אחד מהם, היו בדרך כלל נכונות. באופן אירוני שחר הודתה שאם היא הייתה בקבוצה של הגר, היא גם הייתה בוחרת בשבילה את הצפרדע כחיה מתאימה לאופייה, כי הגר "קופצת מהחלטה להחלטה". למה אירוני? כי עם כל הכבוד לאבחנה המדויקת של שחר, הייתה זו הגר, למרות אופייה הצפרדעי, שבחרה להקריב את ידידיה ולא את שחר בפרק הקודם, ומסתבר שהאחרונה לא בדיוק מכירה את המושג: כפיות טובה. ממה שהספקנו להכיר את שחר, גם לא בטוח שהיא הייתה טורחת להציל מישהו אחר מהקבוצה שלה כמו שהאחרים ניסו להציל אותה, ועוד להתוודע מקרוב לנחש מתפתל שיתעלק לה על הראש. אבל הכל טוב. העיקר שהיא אמיתית.
בחירה אחת הייתה שגויה לטעמי, כאשר התאימו לרייקולס את תפקיד הנחש. עוד לא פגשנו בשום ריאליטי אדם יותר אמיתי מרייקולס. הוא כל כך אמיתי כאשר הוא מספר על היכולות הנפלאות שלו, כי הוא באמת ובתמים מאמין שהוא סופרמן. אם הוא היה נחש ערמומי, הוא היה משחק אותה צנוע וענו למרות הכישורים שהוא מייחס לעצמו. האם יש דבר אחד שרייקולס לא יודע לעשות? חוץ מלאלף נחשים, או לאכול בשקיקה רבה אוכל שמישהו אחר לעס ולחשוב שזה מעדן, הוא בטוח גם מסוגל להטות את מסלול הזרימה של האמזונס לאיזה כיוון שרק יחפוץ.
בעיניי, הוא לא השחצן המקובל שמצביע על מעלותיו במינון הנכון. ריי אפילו לא מודע שיש פה טעם לפגם כאשר הוא מדבר בגאווה רבה על הטאלנטים שלו שרק הולכים ונערמים ככל שמתקדמים במשחק. הוא גם לא רואה כל פגם בכך שהוא מראה שהוא נעלב והכי מקנא ביהודה שנבחר במקומו להיות יגואר המנהיג. מה יותר מזה, אם מחפשים כנות? זה ילדותי, לפעמים קצת פתטי, אבל האיש לגמרי אמיתי. איזה נחש ואיזה נעליים.
בהזדמנות זאת עלי להודות שאם פעם חשבתי שלא הייתי רוצה להפקיד את בטחון המדינה בידי נשים לוחמות והייתי מעדיפה שגברים ייצאו למלחמה, אחרי שראיתי את מימי סוחבת את העגלה שבה ישבה מיטל כאילו זאת הייתה עגלת בובות, שיניתי קצת את דעתי.