זאת אחת העונות הכי נטולות הומור שידעה "הישרדות". אין ולו מתמודד אחד שהוא כריזמטי ומעורר השראה, שלא לדבר על הרצינות התהומית בכל דבר שהם עושים או אומרים, בלי איזושהי קריצה שובבה שתעניק קצת רוח הלצה ובידור לכל הסיפור. קחו את אלון לדוגמא. הכינו לו תמהיל של סרטוני "מיסטר בין" וקטעים של צ'ארלי צ'אפלין, האנשים הכי מצחיקים בעולם, והוא בקושי יגחך. או למשל באותו רגע שאמיר שלף את פסלון החסינות שגרם להדחתו של מנגיסטו, במקום לפעור את פיהם בתימהון, השורדים המשיכו לשבת דוממים בלי להניד שריר בפנים. מלבד רז זהבי, שבאופן קבוע יש לו הבעה של ילד שפגש את סנטה קלאוס.
 
אולם דבר אחד אפשר לזקוף לזכות המתמודדים של עונה זו. הם יודעים שהם באו להשתתף במשחק ולא להשתזף, והם לא יבחלו בשום צעד טקטי ולא יתביישו להפעיל כל אסטרטגיה, ערמומית או אכזרית ככל שתהיה, על מנת להתקדם במשחק. נגמרו ההתיפייפויות של עונות קודמות כאשר מתמודדים היו מעמידים פנים שהם צדיקי הדור ורק אהבה בליבם וכל שאיפתם לראות את חבריהם מנצחים, שזה קשקוש אחד גדול, כי במשחק יש רק אחד שמנצח וכולם שואפים להיות אותו אחד.

אפילו ענבר, שכביכול מעמידה פנים שהיא כל כך זכה וטהורה ומאמינה בעולם שכולו טוב (נו שוין), ברגע שהיא מסירה מפניה את מסכת הצדיקה מבני ברק, היא מסוגלת לשאול את טניטה ממש בלי למצמץ ואפילו ברשעות: "מה את חושבת? מי לדעתך ראוי להגיע לאיחוד? נכון שזה לא שגיא? כי מה הוא חושב לעצמו, שאם הוא ילד שמנת ויש לו וילה בקיסריה, הוא יותר ראוי מאיתנו?" זה לא בדיוק מפגן של סולידריות או פרגון כלפי מתמודד אחר, מצד מישהי שרק עניינים רוחניים ברומו של עולם מעניינים אותה. ולא תגידו ששגיא פגע בה בדרך כלשהי שהוא ראוי לבוז שלה. הוא גם מעולם לא התיימר להיות ראוי יותר מאחרים רק בגלל שיש לו וילה בקיסריה. ובמה הוא חטא שהוא שייך לעשירון העליון? סבתא שלי הייתה אומרת: שיהיה לו לבריאות.

ענבר. הסירה את מסכת הצדיקה. צילום: אוהד רומנוענבר. הסירה את מסכת הצדיקה. צילום: אוהד רומנו




המהלך המבריק  של אמיר, מעיין ושגיא

אמש, נטרפו כל הקלפים וסוף סוף, אחרי כמה עונות, ניתן באופן רשמי אות הפתיחה ל"הישרדות" מסוג אחר. "הישרדות" שבה השחקנים מבינים שהם במשחק ועליהם להזיז את הכלים על לוח השחמט אחרי תכנון ומחשבה, על מנת להפיל את היריבים אחד אחד, בלי סנטימנטים או התחשבות. המתמודד היחיד מעונות קודמות שהעז לפעול בדרך הזאת, בלי כל הפוליטיקלי קורקט וההצטעצעות סביב נושא הנאמנות החברית, היה בוקי נאה שגנב לענת הראל את פסלון החסינות. אלא שאז הוא נמצא אשם בחוסר רגישות ומוסריות, למרות שמבחינת המשחק הוא עשה צעד גאוני, כי בסופו של יום, הייתה זאת הראל שלא טרחה להחביא היטב את הפסלון שלה.

בעונה הנוכחית, צעד כזה של בוקי נאה לא היה מושמץ, אלא היה מוערך כצעד מחושב וחכם, מה שמבדיל אותה מעונות קודמות. גם יוסי בובליל,הבין שבמשחק כמו במשחק, זכותו לתת נוק אאוט ליריבים, גם אם זה יעלה לו במחיר פגיעה בפופולריות שלו. לכן הוא אזר אומץ ובאופן מפתיע שם את אלון להדחה מתוך מחשבה שזה יואיל לו במשחק בהמשך, למרות שאלון איש חביב ונחמד. 
 
אולם המהלך המבריק שעשו אמש, אמיר, מעיין ושגיא שהכריע את הכף לטובתם ממש ברגע האחרון, היה השוס האמיתי שפקח לכולם את העיניים אחת ולתמיד והבהיר להם שתם עידן התמימות ועל מנת לשרוד, כמעט כל האמצעים כשרים. למעשה, המשחק האמיתי התחיל אתמול והוא יהיה הרבה יותר מעניין אם המשתתפים בו יפסיקו להסתתר מאחורי ססמאות על "לאב אנד פיס" בגן עדן של ים כחול ועצי קוקוס, וייתנו אותה "ברבאק" לכל מי שיעמוד בדרכם.
 
עלתה על כולם מעיין שעשתה הצגה של החיים ובדמעות ביקשה מכל אחד מיריביה להעמיד אותה להדחה, כי היא מוותרת על מקומה במשחק אך ורק בשביל להציל את שגיא. אחרי מהלך כזה, אני ממליצה בחום שמירי רגב תקבל אותה בחזרה, כי מי מהאויבים יוכל לנו, עם אחת כמו מעיין, אשת התחבולות והמזימות. אז מה אם היא לא עשתה בגרות בשום מקצוע, חוץ ממקצוע התיאטרון? גם לאיינשטיין לא היה עבר מזהיר בימי נעוריו בתיכון.