מגרש ביתי: יש דמיון רב בין הביוגרפיה המצולמת לאריק איינשטיין בעצמו. בניחותא. לא ממהר לשום מקום. עם אנשים אוהבים ומתגעגעים. בלי גילויים חושפניים. כמו שיר של אריק איינשטיין. לא רוקר על אל–אס–די, שצורח את הקרביים שלו לאלוהים. אלא אריק. אריה. מתל אביב. שאוהב להיות בבית. ושאוהב תה. ואוהב את האישה. במונחים של רוק מוזיקלי כמעט מדובר ביוסקל'ה מהקיבוץ שאחראי על האקונומיה.

"שיר אהבה סטנדרטי: אריק איינשטיין" חולף, תודה לאל, ליד חבורת לול ולא מתבוסס בנוסטלגיה שחוקה. יהונתן גפן, למשל, בטח גם בעוד חמש ביוגרפיות, עוד יחלוב את הלימון המיואש הזה, עם מונה, ואורי ושיסל ושטיסל ושפיצל. אריק איינשטיין לא התרפק, לא יילל מגעגועים אל הזמנים שחלפו ולא ישובו. ישב בבית עם סימה ושתה תה. גם הסרט, בטוב טעם, לא התרפק. חלף, אמר שלום, והמשיך הלאה.

זה הביטוי הממצה ביותר שאפשר לומר על הסרט "שיר אהבה סטנדרטי: אריק איינשטיין": בטוב טעם. בלי לבלבל את המוח. בלי החבר הטוב ביותר שהיה לי - בלי "הביותר" בכל עניין. ביוגרפיה עניינית מצולמת, והצופה מוזמן לגבש דעה או סתם ליהנות איך שירצה לפי החומרים המוגשים לו. לי באופן אישי קשה לא ליהנות ממיקי גבריאלוב ומשם טוב לוי למשל, שמספרים על העבודה עם אריק איינשטיין. אבל זו לא חובה. מי שלא רוצה, לא צריך.

יוצרי הסדרה, אבידע לבני, אסף אמיר ויואב קוטנר, פעם נוספת בטוב טעם, לא מטרחנים את הדרך לבירור רעיוני כיצד הפך אריק איינשטיין למשך שנים רבות לאחד מקולותיה המובהקים ביותר של ישראל - המדינה והארץ. הוא פשוט היה כזה, ומי שמחפש הסבר לא ימצא אותו - תודה לאל - בסדרה המצוינת הזו.


אריק איינשטיין. צילום: קוקואריק איינשטיין. צילום: קוקו


מספרים על איינשטיין שהיה בחור טוב. פשוט בחור נחמד וטוב. עיתונאי אחד שאני מכיר הכין בצעירותו כתבה באיזה נושא וחשב שאריק עשוי להועיל לו. בדחילו ורחימו הרים טלפון למלך הזמר, מחכה לדחייה האופיינית שבדרך כלל חוטפים עיתונאים טרדנים. אריק ענה לטלפון, שמע, ואמר לו בקול החם שלו: בטח, בנאדם, תגיע עכשיו. מאז הם הפכו לחברים הכי טובים.

שמעתי לא מעט סיפורים דומים על אריק איינשטיין, שפשוט היה בחור טוב. בעצם אנחנו יודעים שהיה - בשיתופי פעולה שלו הוא תפס מוזיקאים צעירים ולא מוכרים (למשל חייל סדירניק אחד שקראו לו שלום חנוך), ואחרי שאלה היו חוזרים להכרה, בלי דאווין, היה מצרף אותם לעבודה איתו. קצת חסרים לי בסדרה סיפורי אריק קטנים כאלה מהבית, מהסלון, שישרטטו ביתר דיוק תמונה שלו עם התה והלימון והספרים הישנים. לא בטוח, כמו כן, שנכון לפזר את הסדרה על פני שלושה שבועות - פרק אחד מדי שבוע. מגיע לאזרחי הארץ הכואבת הזו אריק איינשטיין בכמויות, לפחות יום אחר יום. זה בטח טוב יותר מביטן ואמסלם (מיד אמסלם בא).

"שיר אהבה סטנדרטי: אריק איינשטיין", ימי ד', החל מ־22.11, יס דוקו