צו איסור הפרסום שהוסר אתמול מעל שמו של רונן ביטי, "אביה של כוכבת הילדים", עדי ביטי, לאחר שהיה ידוע כמעט לכל אדם שמחובר למדיה במדינה, מעלה שוב את נושא הצווים וחוסר הרלוונטיות שלהם לדיון. נראה כי העובדה שהכלי המשפטי הזה איבד את כוחו לפני יותר מעשור כבר הפכה לנחלת הכלל, כשהדבר הפך למגוחך במיוחד בתקופת "פרשת הקטינות", ו"הזמר המפורסם" - אייל גולן, שכולם ידעו את שמו הרבה לפני הפרסום. נדמה כי המקרה של רונן ביטי מצביע יותר מכל על מלחמת כוחות גדולה שמתחוללת על גבה של נערה בת 16, ועל כך שהפרקטיקה של איסור פרסום עושה בדיוק את ההפך מ"איסור", והופכת את התקשורת לצהובה יותר ויותר.

"הגזרה שמוטלת על עיתונאים לא לפרסם דברים היא לא מעשית, בזמן שהם היחידים שלא יכולים לפרסם, וכל בעל דף פייסבוק או בלוגר, כותב ברשת את כל העולה על רוחו", מסביר יועץ התקשורת, חיים זיסוביץ. "העיתונאים עצמם, בחוג שותפי הסוד, כבר מפיצים את הידיעה, ומתחילים להתחרות ביניהם מי יהיה הכי יצירתי בלתאר את האדם המדובר מבלי לעבור על החוק".

רונן ביטי. ללא קרדיטרונן ביטי. ללא קרדיט


מלחמת כוחות

"זה מאבק כוחות בין האתמול למחר", מסבירה ד"ר דליה לירן אלפר, מרצה וחוקרת תקשורת המונים, המכללה למנהל. "בין המדיה המסורתית הישנה לעולם הדיגיטל, המאבק הזה מתרחש על ממד הזמן, מתי מספרים מה, מתי מגלים מה ולמי. בעולם של אתמול היו אליטות ומומחים ששלטו בזמן - מתי דברים יתפרסמו, אפשר היה להסתיר בקלות יחסית מידע מהציבור, היום המצב הוא שונה".

"ההתנהלות של צו הפרסום, מגחיכה, מייתרת, ומדגישה את חוסר הרלוונטיות של המדיה המסורתית, זה משפיע רע על כל התקשורת, כשברשת השמות מתפרסמים במיידי, והגופים הגדולים והחזקים נאלצים להשתרך מאחור", מוסיפה ד"ר לירן אלפר. "מוסדות, כמו מוסד המשפט, הם כבדים מטבעם, הם משתנים לאט. כולנו יודעים כמה זמן לקח למערכת המשפט לקבל חתימה בווטסאפ כאסמכתה. אך אני גם מבינה את הפחד והחשש של המוסדות הוותיקים שהכוח בורח מידיהם, והאת השימוש לרעה בנתונים שרצים במדיה הדיגיטלית".

עדי ביטי. רפי דלויה עדי ביטי. רפי דלויה


משחקי ניחושים

"העניין הזה מטיל חשד כבד ויוצר הכפשה של אנשים שעונים לתיאור, במקרה הזה אבא של נועה קירל נאלץ להצהיר 'זה לא אני' ובכך צומצמו העונים לתיאור ב-50-60 אחוזים, כמעט שלא נשארו אפשרויות של 'אבא של כוכבת ילדים צעירה'", מוסיף זיסוביץ. "אני לא שוטר, אבל אני מטיל ספק גדול ביעילות של צעד של מניעת פרסום בשם טובת החקירה. אבל גם אם הייתה הצדקה של אי פגיעה בחקירה, הנזק שנגרם לבלתי מעורבים הוא הרבה יותר גדול מהתועלת".

"הצו הזה גם גורם לכך שידיעות שוליים הופעות להיות ידיעות מרכזיות", מוסיף זיסוביץ. "בעיתונות הישראליות גם ככה יש נטייה להפוך ידיעות צהובות לכותרות ראשיות, כמו במקרה של המסרונים של יאיר נתניהו או הצעקות של שרה, לקחו אירועים שוליים למדי, והפכו אותן לידיעות ראשיות. על אחת כמה וכמה, כאשר יש צו איסור פרסום, שעושה בדיוק את ההפך מ'איסור', הוא מנפח את הידיעה לממדים מפלצתיים. אני לא אומר שאין ערך לידיעה שאבא של כוכבת ילדים ניצל את מעמדו, אך אם היה מדובר בעוד אדם שעשה מעשה מגונה זה היה תפוס מקום הרבה יותר קטן. ההליך הזה חל על ידיעות צבאיות וכדומה, ברגע שאתה מעקב פרסום של ידיעה את גורם לניפוח הידיעה".

"אתמול פרסמו בראש מהדורות החדשות של אחר הצהריים, שרונן ביטי חשוד במעשים מגונים, אתה שואל 'על מה?' כאשר מסביב יש בעיות עם רוסיה, כאשר ראש הממשלה מופיע אחרי היעדרות ארוכה ומדבר על מצב האומה הידיעה הפותחת היא 'מי האיש הזה שנעצר לפני שבוע'".

הקלטות שרה נתניהו. צילום מסך אתר וואלה הקלטות שרה נתניהו. צילום מסך אתר וואלה


ד"א לירן אלפר, מי ינצח בקרב הזה?
"קשה לדבר על פשרה, אבל אני מניחה שגם במדיה החדשה, מוכנסים ויוכנסו נהלים שבהם בעלי הכוח יקבעו את הקצב כשהמדיה הדיגיטלית תהיה כיכר העיר ותגבר על הטלוויזיה. רוב התכנים עדיין נוצרים על ידי גופי תקשורת וארגונים חזקים שיודעים להשתמש במדיה החדשה הזו יותר טוב מהדיוטות. אני ממשיכה להאמין, שהיררכיה נשמרת, וגם כלי מדיה חדשים שהם לכאורה מאוד דמוקרטיים משקפים חברה היררכית ויש בהם בעלי כוח וחסרי כוח".

האם הפרשה הזו תזיק לעדי ביטי עצמה?
"אם אייל גולן לא נפגע מה מההרשעה של אביו, אני לא חושבת שזה ישפיע עליה", מוסיפה ד"ר לירן אלפר. "כמובן שהיא לא אשמה, אך באופן כללי, ההערצה והסלבריטאות גורמים לציבור לתפוס את האמנים כמי שנמצאים בספירה משלהם וכאילו יש עבורם נורמות אחרות, וזה מתחבר במידה רבה עם התפיסה בחברה הישראלית שכולם מושחתים גם ככה, אם זה בפוליטיקה ואם זה בתקשורת, יש הרבה מאוד ציניות. אך אם קם כוח מספיק חזק נגד, כמו MeToo# ואיבגי, יש אפשרות 'לסגור חשבון' עם אמן או סלב, אבל צריכה להיות התארגנות קבוצתית רחבה, ומתוכה צריכות לקום כמה שהם אושיות מדיה בפני עצמן. זה שכמה אמהות או אבות מעוצבים כי הבת שלהם שלא מנהלת קבוצת מעריצות לא ישנה דבר בהקשר שלה".