ערב האיחוד של מתמודדי "המירוץ למיליון" התנהל לו בנחת, בשלווה ובאווירה מפויסת, כי מול המצלמה - צריך להתנהג בהתאם. מור ומור שתמיד שמרו על סטייל במהלך המירוץ והתנהגו למופת כפי שהאצילות מחייבת, דיגמנו חיוכים אלגנטיים ולא שכחו למרוח את אותו ליפסטיק אדום-וורוד שהן תמיד שמו אפילו במשימות הכי קשות. גם נטע ברזני הופיעה במיטבה באותו ערב של איחוד לבבות כשהיא מאופרת בסגנון שצועק: תראו, אני כאן. שלא לדבר על אחיה עומר שחבש על אפו זוג משקפיים במסגרת עגולה והעניקה לו חזות של סטודנט לפילוסופיה.

זה היה ערב שהפרגונים ההדדיים נשפכו בו כיין ולא בטוח שלכל מה שנאמר - באמת התכוון המשורר. כולם שפכו את ההלל על אוולין וטוהר הזוכים, אך קשה היה שלא להבחין באכזבה על פניהם של דניאל ואליהו שהגביע נלקח מהם ממש מתחת לאף באותה פנייה גורלית בירושלים. הלן חשבה שהגיע לה ולרגב לנצח כי עמדו בפניהם קשיים ומכשולים יותר גדולים מאשר בפני הזוגות האחרים, אך באותה נשימה היא כמעט נכנסה לאמוק אמוציונלי כאשר סיפרה שהיא לא ידעה נפשה מרוב אושר כאשר אוולין וטוהר ניצחו.


אני גם יכולה לדמיין שהיא ניהלה שיחת מוטיבציה עם רגב לפני אותו ערב, שלא יעז לריב עם אף אחד במפגש האיחוד ויראה לכולם שהם טעו כאשר רשמו את שניהם בלוח העצירה שוב ושוב. רגב ציית והשתדל להיות נחמד, ואם ציפינו שיעופו גיצים מכיוונו לכיוון עדי ומיתר שנואי נפשו במירוץ, התאכזבנו. בעוד מיתר הודה שהוא לא סימפט אותו כבר מתחילת המירוץ (מה שמעורר את השאלה, אז מה הוא רצה מהלן?) בגלל שלטענתו הוא היה מתנשא, רגב ענה לו בחיוך משועשע: "אבל אני אפילו הצעתי לך בקבוק קולה, זוכר?"

זה לא היה ערב של גילויים מרעישים או סודות מחדר המיטות, מלבד כמה ווידויים קטנים פה ושם שלא היו סנסציוניים במיוחד, כמו הווידוי של ירדן שהודתה שבתחילת המירוץ אוולין וטוהר נראו לה כשני חננות והיא לא הבינה למה בכלל ליהקו אותם. נטע "מה נשמע", הודתה שבעצם הפרס והניצחון לא היו בראש מעייניה והיה חשוב לה יותר להתפרסם ולהופיע בשלטי חוצות, ושעכשיו היא מתמוגגת מנחת ושמחה שכולם פונים אליה ברחוב והיא סלב. 

רון שחר, המירוץ למיליון רון שחר, המירוץ למיליון


טוהר הודה שלמרות תדמית הבעל התומך, בחיי היום יום הוא ממש לא בקטע של ללטף ולחבק כאשר אוולין זקוקה לכתף מנחמת. בעצם לא היה פה חידוש מרעיש, כי לאורך המסע טוהר לא פעם התגלה בקשיחותו, עד כדי כך שאוולין אפילו סיפרה שבמשימה בה היו צריכים להפגין מיומנות קפיצות שהיא לא ניחנה בה, היא הייתה נחה כל פעם שטוהר לא הסתכל לעברה, רש"י כבר היה מוצא אינטרפרטציה מעניינת לסיפור הזה.

בכלל, התברר באותו ערב של איחוד, שלא תמיד מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה, אלא להיפך. טוהר היה כל כך גאה באשתו שבנקודת הסיום של פרק הגמר כשנודע לו שהם הגיעו למקום הראשון, הוא חזר באוזניה שוב ושוב שהניצחון שלה, כאילו לא הייתה לו יד בדבר (מישהו אמר פעם שחוט דק מפריד בין צניעות יתר לשחצנות). גם רגב לא הפסיק לשפוך מחמאות על אשתו וזקף את כל ההצלחות שלהם לאורך המסע, לזכותה, אך לא שכח לציין שהוא תמיד דרבן אותה ורצה שהיא תצליח אף יותר ממנו.


מכול הערב המסכם הזה, אימצתי משפט אחד יפה שאבא של רון שחר פעם אמר לו: כאשר זורקים עליך אבן, תציע לחם בחזרה.