ערב לא קל, אני מניח, עבר אתמול על קבריניטי "קשת". ביצת הזהב שלהם, "האח הגדול" עם "הבית של המדינה", הרעש והצלצולים המטמטמים פתחה עונה דווקא אצל המתחרה "רשת", שהשתלטה על הפורמט. החלופה של קשת הייתה הסרט "חטיפה – החיילת מקו 300", ומי שבחר בה קיבל סרט דוקו דרמה יפה ומעניין, שבהחלט סיפק חלופה טלוויזיונית שפויה לקקפוניה של נווה אילן. 
 
הסרט של במאי "פאודה" רותם שמיר מציג את הצד המוכר הרבה פחות של פרשת קו 300, שטלטלה את המדינה עוד שנים לאחר המקרה. הפרשה טופלה בעבר לא מעט, גם במיני סדרה בערוץ הראשון וגם בסדרה המצליחה "שומרי הסף", אבל שמיר והתסריטאי בני ברבש (שאחיו ביים את אותה סדרה ששודרה בערוץ הראשון) החליטו להתמקד דווקא בסיפור החטיפה עצמו, שהפרשה שמה אותה בצל עם השנים. התוצאה הייתה סיפור ישראלי מאוד, דרמטי ומפחיד על אותו לילה שנוסעי האוטובוס לא ישכחו לעולם. 

פרשת קו 300. צילום: שמואל רחמני פרשת קו 300. צילום: שמואל רחמני
 
הבחירה של היוצרים להתמקד בסיפור החטיפה עצמו גילתה לנו גיבורה אמיתית, שלמרות היותה חיילת בזמן המקרה, הגבורה שלה כלל לא היתה צבאית, אבל הייתה הירואית לא פחות, ואולי יותר מזו של מבצעי מבצע החילוץ. אירית פורטוגז, צעירה אמיצה שמצאה עצמה בסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת, לקחה אחריות על הנוסעים המפוחדים, הרגיעה אותם וטיפלה בפצועים. הבחירה בדניאל גל לגלם אותה הייתה מושלמת, והכוכבת העולה הוכיחה שהפריצה ב"תאג"ד" לא הייתה מקרית. היא הצליחה להביא יפה את הרוך והאומץ שדורש התפקיד המצמרר, יופי ושלווה פנימית, ואין ספק שהעתיד שלה נראה מבטיח. הסצנה בו הייתה יכולה להינצל אבל בחרה להישאר עם הנוסעים, הייתה לא פחות ממצמררת. 
 
היוצרים גם בחרו באומץ, (בדומה אגב ל"פאודה") לתת לארבעת המחבלים הפלסטינים שחטפו את האוטובוס פן אנושי. הם נראו כמו צעירים מבולבלים שכל האירוע הזה גדול למידותיהם. הם משחררים למשל, את אחת החטופות שהייתה בהריון, דבר שבדיעבד סייע למבצע השחרור לאחר שהיא הזעיקה עזרה. הבחירה להראות אותם כבני אדם הצליחה לתת מימד נוסף של עומק ואמינות לסרט. 
 
השילוב בסרט של עדויות האנשים שהיו אז, ב-1984 באוטובוס אמנם האטה קצת את הקצב והרצף העלילתי, אבל גם הכניסה מימד של אותנטיות על סיפור שהיה באמת, השלכותיו הרעידו מדינה שלמה, אבל נותר בצילם. דווקא הצד של המפקדים בשטח ומבצע החילוץ היה פחות מעניין, אולי כי כבר מוצה ונלעס בעבר. גיבורים, כבר אמרנו, מתגלים לעיתים דווקא במקומות הפחות צפויים.