אני לא אוהב את החלוקה בין סדרות טלוויזיה "חשובות" לסדרות "רגילות". סדרה צריכה להיות עשויה היטב, בכל ז'אנר שהוא. והנושא שלה, חשוב ככל שיהיה, הוא לא תחליף למצוינות טלוויזיונית. אבל "צ'רנוביל", שמשודרת כרגע בהוט ובסלקום טי־וי, יוצאת דופן בתוך הכלל הזה. לא משום שהיא לוקה בצד המקצועי - זו דרמה עשויה היטב, עם שחקנים נהדרים, כתיבה ובימוי מיומנים ושחזור תקופתי מהמם. אלא מפני שהנושא שהיא עוסקת בו והסיפור שהיא מספרת חשובים דיים כדי לצפות בה.
כשאתה צופה במתרחש מיד אחרי האסון, כשהמשטר הסובייטי מנסה לכסתח את עצמו ולהסתיר את ממדי האסון מפני אזרחי ארצו ומפני העולם; כשהטיפול האמיתי בבעיה מושג רק הודות להתעקשות של מומחים בודדים, המתייצבים באומץ למול הבירוקרטיה הסובייטית הנוקשה; כשכוחות חירום של מאות כבאים, כורים, חיילים וגו' נשלחים כדי לעצור את התפשטות הקרינה, תוך שהממונים עליהם יודעים היטב שהם בעצם נשלחים אל מותם; וכשגם אלה שיודעים שהם עומדים להיפגע מוכנים בכל זאת להתקרב אל הכור הדולף כדי להציל אחרים. כשאתה צופה בכל אלה, אתה מבין לראשונה את הממדים האפיים של הסיפור.
וההבנה הזו מייצרת שתי מחשבות, שהן כמעט מנוגדות. מצד אחד, הסיפור של צ'רנוביל מעיד על הסכנה של מדינה טוטליטרית, השולטת כמעט לחלוטין בזליגת המידע ומתנהלת על פי מאבקי כוח בין בירוקרטים. התאונה התרחשה בעיקר בגלל פגמים באמצעי הבטיחות של הכור. אפילו בהנחה שפגמים כאלה יכלו לקרות גם במדינה מערבית, הבעיה המרכזית הייתה הטיפול המיידי באסון.
התרעות פיקוד העורף