סימן טוב ומזל טוב, עונת החתונות החלה! נכון, הקיץ טרם הגיע ותמונות ה-Save the Date עוד רחוקות מלחרוך את הרשתות אך לא מדובר בעונת החתונות הקלאסית, אלא דווקא בעונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון", ואיתה – התסמינים המוכרים: פסיכולוגים מדסקסים, זוגות מתרגשים ומשפחות שרויות בהלם שספק אם מגיע מהעובדה שאכן נמצאה התאמה או שמא מהקושי להכיל את החשיפה שנכפתה עליהם זה עתה.
זה לא סוד ש"חתונה ממבט ראשון" כבשה את הישראלים. העובדה שאנשים נורמטיביים מהשורה הופכים לגיבורים בן לילה, ולא הודות לכישרון או יכולת יוצאת דופן אלא דווקא בזכות חשיפת "המגרעות האישיות" והכמיהה, שבמציאות של ימינו נתפסת מעט מביכה או נואשת, להתחתן ולהקים משפחה – גורמת לתחושת הזדהות וקירבה אוטומטית מצד הצופים, ולישראלים הידועים כאמוציונליים במיוחד – לא יכולנו לבקש פורמט מתאים יותר.
לכאורה, לתוכנית יש את כל מה שצריך בשביל לנסוק בטבלאות הרייטינג. והיא אכן מדוברת ונצפית במיוחד, אך אי אפשר להתכחש לעובדה שקיימת מגרעה אחת עיקרית שמקשה להיצמד למסך בכל פרק מחדש ובלעדיה – הסדרה הייתה פשוט מושלמת. ולא – אני לא מתכוונת לרגעים שבהם דני הפסיכולוג נשמע מלקט כאילו בכוונה את המילים שמכילות הכי הרבה ר' בלקסיקון.
את רוב הליקויים בסדרה אפשר לכרוך בטענה המרכזית: הפרקים פשוט מייגעים. התהליך שאנחנו עוברים עם בני הזוג מהרגע שפרצופם נחשף על המסך לראשונה ועד שבשעה טובה הם עומדים ודומעים על החופה, הוא פשוט ארוך מנשוא. השיחות המקדימות של בני הזוג עם הפסיכולוגים, השיחות הפנימיות של הפסיכולוגים עם עצמם, הביקורים בבתים, ההודעה המרגשת על מציאת ההתאמה, השיתוף עם המשפחות, המסיבות עם החברים, ההכנות ביום החתונה עצמו ואם כל זה לא הספיק – הדרך שהחתן והכלה עושים מחדרי ההלבשה לחופה עצמה היא תמיד כל כך ארוכה ומייאשת שאני לא מצליחה להבין איך הם פשוט לא מוותרים ומבקשים טרמפ ישר אל הבחור החמוד שמקריא את הנדרים. וואו! למה אנחנו צריכים את כל זה?
הרי "חתונה ממבט ראשון" היא מטחנה של רגש: כמעט כל סיטואציה בה מלווה בדמעות בין אם של בני הזוג עצמם, סובביהם או הצופים – אז מבחינת ההפקה, מדובר במכרה זהב של רגעים טלוויזיוניים עם פוטנציאל ויראליות בשמיים (האם אפשר להשתמש במונח ויראלי כשהקורונה מסביב?). אם כך, מדוע אנחנו זקוקים לחוות עם כל זוג מחדש את כל התלאות האלה ולהישאר גמורים וללא אוויר דווקא ברגע המעניין ביותר – במפגש בין בני הזוג?
אינני תמימה, ברור שלמרות המטרה הטהורה של מציאת אהבה ומקום בגן עדן למשדכים, מדובר בפורמט טלוויזיוני שבו הרייטינג חשוב מכל רווק מדוכדך בן 32, אך בכל זאת – כשמדובר בפורמט דמוי "האח הגדול" לזוגות בלבד – אין צורך לנסות ליצור בכוח רגעי דרמה, כשכמעט כל פריים הוא חושפני, מביך או משעשע – יתרון משמעותי בעולם הטלוויזיה, שבשבילו "האח הגדול" האמיתי בערוץ המקביל צריך לעבוד הרבה יותר קשה.
בקיצור, הפקה יקרה: אין ספק שהחתונות הן רגע מרגש עבור הצופים, ובמיוחד הצופות – שבהם קשה שלא למחות דמעה כשהאמא, שדמיינה את בתה ממשיכה לדפדף בטינדר גם בגיל 50, נמצאת ברגע לו חיכתה כל חייה, אך אנו למודי ניסיון ויודעים שהאקשן האמיתי עוד לפנינו: הריבים בירח דבש, המזוודות שנפרקות בדירה החדשה והרגעים הסופר-מביכים של הכלה מנסה להשתלב עם החברים של החתן. אז אנא מכם, התקדמו מהר יותר בעלילה כדי שנגיע לרגעי הג'וס האמיתיים עם אוויר בריאות – ולא נאבד אותו בדקות המשמימות שהכלה והחתן מחליפים מתנות מגוחכות עם ברכות שנלקחו מסטטוסים מרגשים בפייסבוק.