"דנה היא המוכרת הכי צעירה והכי אנרגטית בחנות, מאוד אידיאליסטית", כך אומרת השחקנית ירדן תוסייה-כהן על דמותה המרכזית בסדרה "החנות שיש בה הכל", העולה הערב בשידורי כאן 11. "כמו כן היא אומרת מה שהיא חושבת בלי פילטרים, תמיד-תמיד אופטימית ומחייכת כל הזמן, רומנטיקנית בלב ואחת שמנסה לשלוט בסיטואציה, אך לא תמיד מצליח לה. בסך הכל נראה לי שהלוואי שכולנו היינו באיזשהו מקום דנה".

בפרק הרביעי יש לך ולדנה מפגש מעניין עם שחקן, שגילו כפול מגילך (29).
"הייתה לי בצילומים כימיה נהדרת עם שי אביבי, שמופיע בתפקיד הסופר הארוטי דן רגב, בן דמותו של דן בן-אמוץ והוא נהיה אחד החברים הטובים שלי בסט. כמקצוען, שבעיניי הוא אחד השחקנים הכי טובים בארץ, למדתי ממנו המון. הרגשתי זכות לשחק לצידו ורואים שנהניתי".

מה, לדעתך, מייחד את הסדרה הזאת לעומת סדרות קודמות שבהן השתתפת?
"החנות שיש בה הכל' היא סדרה ממש לא רגילה. קודם כל זו סאטירה מוזיקלית, כנראה משהו שכמותו לא נעשה כאן. אני מאושרת לקחת חלק בפרויקט הייחודי הזה, משהו חד ומלא אומץ, כשהיה לי הכבוד לעבוד עם שניים מיוצרי 'החמישייה הקאמרית', עוזי וייל והבמאי איתן צור, מה שהוא מתנה שכל שחקן חולם עליה".

לדברי תוסייה-כהן, הסדרה צולמה בספטמבר, בעיצומה של תקופת הקורונה. "הייתה היערכות של תקופה לא שגרתית", היא מעידה. "איתן אמר ביום הצילומים הראשון, שהוא מקווה לזכות לראות את כולנו גם ביום הצילומים האחרון, עד כדי כך היה חשש שאנשים יידבקו במגפה, או ייכנסו לבידוד. לכן, מאוד נזהרנו. היינו בקפסולות ושלא מול המצלמות היינו כל הזמן עם המסכות בין טייק לטייק. בסוף ניצחנו, כשטפו, טפו, אף אחד מאיתנו לא נכנס לבידוד".

אני מתאר לעצמי, שעם מרץ כשלך לא הסתפקת בסדרה הזאת בשנת הקורונה.
"היו עוד דברים, ביניהם 'מלכת היופי של ירושלים', הסדרה החדשה של 'יס', שעלתה השבוע בבימויו של עודד דווידוף ואני משחקת בה את ג'יזל, שהיא נזירה, משהו שלא שיחקתי כדוגמת וזה היופי של המקצוע".

תוסייה-כהן מחלקת את כישוריה המוכחים בין המסך לבין הבמה.  כך היא מופיעה בקומדיה השחורה "ג'ונגל בווילה", ש"קבוצת עבודה", בהנהגתו של הבמאי יגאל זקס, מעלה בתיאטרון תמונע. "זה מפתיע כמה שההצגה הזאת נורא-נורא רלוונטית לגבי מה שקורה במציאות בארץ ובעולם, כשהיא מספרת על איזשהו ענן, שמטיל גשם רעיל, הפוגע בכולם", היא מדווחת.

תיאטרון תמונע הוא ממעוזי הפרינג'. האם כמי שהשתתפה בהצגת "של מי החיים האלה?", בתיאטרון חיפה, את מתאווה למצוא את מקומך באחד התיאטראות הרפרטואריים?
"הייתי מעדיפה גם וגם בלי לפסול אף אחד. אם יהיה מחזה טוב, שידבר אלי ויעניין אותי, אשחק בו, לא משנה היכן".

"הרקע המשפטי" של משפחתך מגביל אותך בדרכך האמנותית, מחשש של עשיית בושות?
"המשפחה שלי מאוד מעודדת אותי ומאמינה בי מאז היותי בגיל קטן, תוך ידיעה שזה החלום שלי ולא תחום המשפט. אני לא מהווה תקדים במשפחה, לאחר שקרובתי היא הכוריאוגרפית יסמין גודר".

ירדן לא זכתה להכיר את סבה, שלמה תוסייה-כהן, שהיה מגדולי עורכי הדין הפליליים בארץ ונפטר שנתיים לפני לידתה. "עם השנים אני מבינה יותר ויותר כמה הוא היה מדהים", היא אומרת. אביה ואחיה הלכו בדרכו והם עורכי-דין ואמה - עובדת ביד בן-צבי.  שורשיה מצד אביה הם בחאלב שבסוריה ומצד אמה - בוכריים-פולניים.

היא גדלה בקיבוץ רמת-רחל, הצמוד לשכונת ארנונה בירושלים. "הייתה לי ילדות מאושרת עם הרבה ירוק מול העיניים, מטעים וסוסים". לפני שחלמה על המשחק, רצתה להיות רקדנית, כמו דודניתה ורקדה בלהקות ריקודי-עם בירושלים. פציעה ברגל ניתבה את חלומותיה אל המשחק. "בכל אופן, על הבמה לא הייתי מוותרת", מציינת תוסייה-כהן, שהייתה בשירותה הצבאי מש"קית חינוך ב-8200.

מהצבא עברה לסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, ש"הרגיש לי הכי נכון ללמוד שם" והפכה לתל-אביבית. בהיותה שם הודבק לה על לא עוול בכפה דימוי של שחקנית נועזת, לאחר שהצטלמה עם השחקנית גלוריה בס לקליפ-אהבים לסבי בעבור להקת מחול - בבימויו של מיכאל מושונוב - שלמעשה לא היה נועז בעליל והביא פרסים ליוצריו.

"אני חושבת שהגדולה של הקליפ היא בכך שהוא הצליח להיות עדיו ורגשי - ולגמרי לא פרובוקטיבי, למרות שמדובר בסצנת אהבה בין בנות, שנגמרת בשברון-לב", היא אומרת. "זאת יצירת אמנות, שהייתי גאה להיות חלק ממנה. אם לדייק, זה היה משהו מאוד אמיץ ופיוטי, אך לא נועז".

מה הגבולות שלך?
"אין לי גבולות. רק כשמשהו לא מרגיש לי נוח, הנורה מתחילה להידלק לי. אני מאמינה ששחקן אמור לעשות רק מה שנוח לו ומצדיק את הסיטואציה".

לבסוף, בעוד שאת משוחחת איתי במתינות ובנועם, היכן מתפרצת ה...ג'ינג'יות שלך ואיפה האש?
(צוחקת) "הג'ינג'יות שלי מתפרצת המון על הבמה ועל המסך, אבל לא רק שם. יש לי פתיל קצר, אני מודה".