"מתנה לכל שחקן": ירדן תוסייה-כהן מככבת ב"החנות שיש בה הכל"

"דנה היא המוכרת הכי צעירה והכי אנרגטית בחנות, מאוד אידיאליסטית", כך אומרת השחקנית ירדן תוסייה-כהן על דמותה המרכזית בסדרה "החנות שיש בה הכל", העולה הערב בשידורי כאן 11. "כמו כן היא אומרת מה שהיא חושבת בלי פילטרים, תמיד-תמיד אופטימית ומחייכת כל הזמן, רומנטיקנית בלב ואחת שמנסה לשלוט בסיטואציה, אך לא תמיד מצליח לה. בסך הכל נראה לי שהלוואי שכולנו היינו באיזשהו מקום דנה".

לדברי תוסייה-כהן, הסדרה צולמה בספטמבר, בעיצומה של תקופת הקורונה. "הייתה היערכות של תקופה לא שגרתית", היא מעידה. "איתן אמר ביום הצילומים הראשון, שהוא מקווה לזכות לראות את כולנו גם ביום הצילומים האחרון, עד כדי כך היה חשש שאנשים יידבקו במגפה, או ייכנסו לבידוד. לכן, מאוד נזהרנו. היינו בקפסולות ושלא מול המצלמות היינו כל הזמן עם המסכות בין טייק לטייק. בסוף ניצחנו, כשטפו, טפו, אף אחד מאיתנו לא נכנס לבידוד".

תוסייה-כהן מחלקת את כישוריה המוכחים בין המסך לבין הבמה.  כך היא מופיעה בקומדיה השחורה "ג'ונגל בווילה", ש"קבוצת עבודה", בהנהגתו של הבמאי יגאל זקס, מעלה בתיאטרון תמונע. "זה מפתיע כמה שההצגה הזאת נורא-נורא רלוונטית לגבי מה שקורה במציאות בארץ ובעולם, כשהיא מספרת על איזשהו ענן, שמטיל גשם רעיל, הפוגע בכולם", היא מדווחת.

ירדן לא זכתה להכיר את סבה, שלמה תוסייה-כהן, שהיה מגדולי עורכי הדין הפליליים בארץ ונפטר שנתיים לפני לידתה. "עם השנים אני מבינה יותר ויותר כמה הוא היה מדהים", היא אומרת. אביה ואחיה הלכו בדרכו והם עורכי-דין ואמה - עובדת ביד בן-צבי.  שורשיה מצד אביה הם בחאלב שבסוריה ומצד אמה - בוכריים-פולניים.

היא גדלה בקיבוץ רמת-רחל, הצמוד לשכונת ארנונה בירושלים. "הייתה לי ילדות מאושרת עם הרבה ירוק מול העיניים, מטעים וסוסים". לפני שחלמה על המשחק, רצתה להיות רקדנית, כמו דודניתה ורקדה בלהקות ריקודי-עם בירושלים. פציעה ברגל ניתבה את חלומותיה אל המשחק. "בכל אופן, על הבמה לא הייתי מוותרת", מציינת תוסייה-כהן, שהייתה בשירותה הצבאי מש"קית חינוך ב-8200.

מהצבא עברה לסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, ש"הרגיש לי הכי נכון ללמוד שם" והפכה לתל-אביבית. בהיותה שם הודבק לה על לא עוול בכפה דימוי של שחקנית נועזת, לאחר שהצטלמה עם השחקנית גלוריה בס לקליפ-אהבים לסבי בעבור להקת מחול - בבימויו של מיכאל מושונוב - שלמעשה לא היה נועז בעליל והביא פרסים ליוצריו.

"אני חושבת שהגדולה של הקליפ היא בכך שהוא הצליח להיות עדיו ורגשי - ולגמרי לא פרובוקטיבי, למרות שמדובר בסצנת אהבה בין בנות, שנגמרת בשברון-לב", היא אומרת. "זאת יצירת אמנות, שהייתי גאה להיות חלק ממנה. אם לדייק, זה היה משהו מאוד אמיץ ופיוטי, אך לא נועז".