אחרי ישיבת התקציב האחרונה ששודרה אמש (חמישי), אני בטוחה שכל מי שצפה בה, יסכים שאפשר בלי נקיפות מצפון לשנות את השם של בית "האח הגדול" לבית "המשוגעים הגדול". מה בעצם אמר ממציא הפורמט? שאם תכלאו בבית אחד מספר גדול של אנשים לתקופה ארוכה, הרחק מביתם, עיסוקיהם ואורח חייהם, הם יהיו נחמדים אחד לשני בשבוע הראשון. ובשבוע השלישי הם יתחילו להשתגע.
בקיצור, התזה של אותו גאון ממציא פורמט האח הגדול, הוכחה בעונה זו, יותר מכל עונה אחרת, כנכונה, ובבית המשוגעים הגדול, חוגגים את הטירוף עד כלות, ואני מאחלת לכולם שעדיף שיודחו ויעזבו את הבית מוקדם ככל האפשר, לפני שייאלצו כל החיים לשלם לפסיכולוגים.
הייתה לי פעם חברה חכמה שטענה שהיא לומדת דברים, אפילו מיצירות רדודות ושטחיות. כך גם מהאח הגדול, אפשר ללקט כמה חוכמות חיים, ובעיקר, מה לא לעשות. כי מה לא לעשות, זוהי גם למידה.
אז אתמול כשצפינו בעוד פרק של הסאגה המשוגעת הזאת, אחד הדברים שלמדנו היה, שכאשר אתה נכנס לבית האח כדייר, אתה לא חייב להגיע מוכן עם סיפור חיים טרגי ועצוב על מנת לסחוט אמפטיה והצבעות מהצופים. די מיצינו את השיטה של: "הייתה לי ילדות עשוקה". מי לא חווה משבר כזה או אחר בחייו, ולנפנף בזה כדגל או כרטיס ביקור שלך, כבר לא עובד. עייפנו מסיפורי דיכאון.
אתמול שמענו את נתנאל מספר שפעם, הוא גר אצל משפחה, שלקחה לו אוכל מהצלחת, ומאז הוא סובל מחרדת רעב, וזו הסיבה להתקפי הזעם שלו. ואני תהיתי למה הוא התכוון שהכל קרה "בתחילת חייו". מה זה תחילת חייו? ביום שהוא יצא לאוויר העולם? לא ייתכן שכתינוק, הוא אכל מצלחת ומישהו בא וחטף לו מהצלחת. את מה? את הסימילאק?
אני משערת שהוא התכוון לתחילת חייו כבוגר, ואני חלילה לא רוצה להטיל ספק באמיתות או אמינות הסיפור. אבל ברצינות, גם אם פעם חווית חרפת רעב, זאת סיבה לנהום על אנשים סביבך?
חוץ מזה, אני לא מבינה את כל הקטע הזה של "באתי לאח הגדול לעשות תיקון". נתנאל בא ללמוד איך לשלוט ביצריו. שרין באה ללמוד איך לא להרגיש כל הזמן, כי זה מעיק. ועוד פסיכוזות כאלה ואחרות.
ועכשיו לדברים שמחים. בשבת הדחה. למי תצביעו?
התרעות פיקוד העורף